ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים א
- כתבי הקודש ושמות קדושים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקוב בן בכורה
יא - גודל הבית
שני תנאים עיקריים צריכים להתקיים כדי שתחול המצווה לקבוע מזוזה. האחד, שהבית יהיה בגודל כזה שאפשר להשתמש בו לדירה. השני, שיהיה לבית פתח עם שתי מזוזות ומשקוף.
לגבי התנאי הראשון נאמר בתורה: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", ומכאן יש ללמוד שעל מזוזות הבית צריכים לקבוע מזוזה, אבל אם החדר אינו ראוי לשמש כבית דירה, אין מצווה לקבוע בו מזוזה. ואמרו חכמים, שכל בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו ראוי לשמש לדירה ואינו חייב במזוזה. אורך האמה הוא כ48- סנטימטר, ואם כן רק חדר שגודלו לפחות מטר ותשעים ושניים סנטימטר על מטר ותשעים ושניים סנטימטר יהיה חייב במזוזה.
אלא שלעיתים מתעוררת שאלה, מה יהיה דין חדר צר וארוך, שמצד אחד רוחבו פחות מארבע אמות, היינו פחות מ192- ס"מ, אבל הואיל והוא ארוך, מבחינת השטח גודלו כגודל חדר של ארבע אמות על ארבע אמות. לדעת הרמב"ם חדר כזה חייב במזוזה, כי העיקר ששטח החדר יכיל יותר מאשר ארבע אמות על ארבע אמות, כלומר יותר מ16- אמות מרובעות. אבל לדעת הרא"ש, חדר שרוחבו פחות מארבע אמות אינו ראוי לשימוש כבית, ולכן הוא פטור ממזוזה
למעשה, מאחר שיש בזה מחלוקת, נפסקה ההלכה שצריך לקבוע בחדר זה מזוזה ללא ברכה (שו"ע יו"ד רפו, יג ; ש"ך כג).1
יב - פתח
החיים של האדם מתחלקים באופן די קיצוני לשני חלקים, בחלק האחד מצוי האדם בביתו, שם הוא חושב את המחשבות האישיות הפרטיות שלו, שם הוא שוהה בחברת אשתו וילדיו, אבל הבית לבד אינו מספק את כל צרכיו של האדם, ולכן הוא צריך לצאת החוצה כדי להתפרנס ולהביא מזון לבני ביתו. גם מבחינה רוחנית הבית אינו מספק את כל מאווייו של האדם, והוא צריך לצאת ולהתמלא ברעיונות נוספים שאותם יוכל להמשיך לעכל בתוך ביתו פנימה. אבל כשהוא נכנס לבית עליו להיזהר שלא להכניס פנימה רעיונות שאינם טובים ומתאימים לבית. וכן כשהוא יוצא, עליו לזכור ולהיזהר שלא לאבד את שיווי המשקל ולסטות מדרך הישר.
המקום שמבטא באופן חריף, את המעבר שבין הבית ובין החוץ, הוא ללא ספק הפתח, ושם בדיוק ציוותה התורה לקבוע את המזוזה. בדיוק בנקודת המעבר בין החוץ לפנים, צריך האדם להיזכר, בכל אותם הרעיונות הרוחניים הכתובים במזוזה. ומתוך כך כשהוא נכנס לביתו, לא יכניס עמו רעיונות שקלט בחוץ ואינם ראויים לביתו, ומאידך לא יסתגר יתר על המידה, כדי שלא יהפוך להיות אדם פרטי וקטנוני. וכן כשהוא יוצא החוצה, עליו לזכור את המזוזה, כדי שלא ייסחף אחר רעיונות זרים.
ונחזור להלכה, ברור שכדי שהמקום שדרכו נכנסים לבית ייקרא פתח, צריך שיהיה לו שיעור מינימלי. ולכן נפסקה הלכה, שפתח הנמוך מעשרה טפחים, שהם שמונים סנטימטר, פטור ממזוזה. וכן פתח שרוחבו פחות מארבעה טפחים, שהם כשלושים ושניים סנטימטר - פטור ממזוזה (וש"ע יו"ד רעז, ב; ש"ך ב).
וכן פתח שוכב פטור ממזוזה. כלומר, עליית גג שעולים אליה דרך סולם שמגיע לפתח שנפער בתקרה, מאחר שהפתח שוכב הוא פטור ממזוזה (פתחי תשובה רפז, א).
יג - ברכת המזוזה
הואיל וזה תפקידה של הברכה, ברור שיש לברכה לפני עשיית המצווה ולא לאחריה, וכן ברור שצריך לברך ממש סמוך לעשייתה, ולא זמן רב לפני כן. וכך עושים: מניחים את המזוזה במקום המיועד לה, ומכינים את המסמרים או את הדבק שבעזרתם יחברו את המזוזה לפתח, מברכים, ומיד לאחר הברכה קובעים את המזוזה.
שני חלקים עיקריים ישנם בברכה, הראשון מזכיר שה' אלוקינו הוא מלך העולם, והוא זה שממנו באה הברכה לעולם, ובחלק השני אנו ממשיכים ואומרים, שה' אלוהינו הוא שציוונו לעשות את המצווה הזו.
וזה נוסח ברכת המזוזה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". ונוסח זה טוב דווקא לאדם הקובע מזוזה בביתו, שהוא יכול לומר אשר ציוונו לקבוע מזוזה, מאחר שהוא עצמו נתחייב במצווה זו. אבל אדם הקובע מזוזה בבית חבירו, יברך בנוסח שונה מעט: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קביעת מזוזה", כלומר על המצווה הכללית של מזוזה שכל ישראל שייכים אליה (רמב"ם הל' ברכות יא, יג).
יד - בדיקת המזוזה
ישנם שני סוגי בדיקה: ישנה בדיקה של מגיה מומחה, שתכליתה לבדוק אות אחר אות, ולוודא שצורת כולן כשרה על פי ההלכה. וכן לבדוק אם לא נדבקו שתי אותיות זו לזו, שאם נדבקו הרי המזוזה פסולה. בדיקה יסודית זו צריכה להתבצע עוד לפני קניית המזוזה. ולכן צריך להקפיד ולקנות מזוזות אצל אדם ישר שיכול להעיד שהמזוזה עברה בדיקה של מגיה מוסמך.
סוג אחר של בדיקה הוא הבדיקה שצריכה להיעשות פעמיים בשבע שנים, ותכליתה לבדוק האם במשך הזמן שעבר, המזוזה ניזוקה ונפסלה. כי יתכן שמפני הלחות ניטשטשו האותיות, או שהדיו לא היה מספיק טוב וחלק ממנו התפורר ונפל ברבות הזמנים. את הבדיקה הזו יכול כל אדם לעשות בעצמו (חת"ס יו"ד רפג). וכך כל שלוש שנים וחצי יוריד את המזוזה, יבדוק אם כל האותיות נשארו שלמות ולא נסדקו, וכן יעיין במקומות קיפול הקלף כדי לראות אם הדיו נמחק שם. ואם המזוזה נשארה כפי שהיתה, יחזירנה למקומה. ואם נתעורר אצלו איזה ספק, ישאל שאלת חכם. וכמובן שאם נתעורר אצלו ספק שמא מזוזותיו לא עברו מלכתחילה בדיקה יסודית, עדיף שמגיה מוסמך יבדוק את המזוזות.
וחשוב לציין, שספק גדול התעורר לגבי השאלה, האם יש לברך על קביעת מזוזה בעת החזרת המזוזה למקומה אחר בדיקתה. ברור הוא שאם המזוזה נלקחה לבדיקה שארכה כמה שעות, יש לברך בעת קביעתה מחדש. אבל אם הבדיקה ארכה זמן קצר, ומיד לאחר מכן הוחזרה המזוזה למקומה, אזי יש אומרים שהואיל והמזוזה הוסרה על מנת להחזירה מיד למקומה, מצוותה לא נתבטלה ולכן אין לברך בשעת קביעתה מחדש. ויש אומרים שהואיל ולא היתה שום ודאות שהמזוזה תימצא כשרה, לכן אם נמצאה כשרה יש לברך בעת קביעתה. למעשה מאחר שיש לנו ספק, צריך להימנע ולא לברך, כדי שלא להיכנס למצב של ספק ברכה לבטלה.
ואם בדק כמה מזוזות יחד, העצה הנכונה היא, שיחליף את מקום המזוזות. למשל, את המזוזה של המטבח יקבע בחדר השינה, וכן להיפך, ואז יוכל לברך לפי כל השיטות, אפילו אם יחזיר את המזוזות למקומן מיד אחר הבדיקה (קונטרס המזוזה בבית ברוך ח"ב רפט, ה).
טו - דרך קביעת המזוזה
כיום ישנם פתחים שעשויים ממתכת, וקשה לקבוע בהם את המזוזה על ידי מסמרים או ברגים. והשאלה האם מותר להדביק את המזוזה על ידי דבק מגע או כל דבק אחר. פסקו האחרונים, שהעיקר הוא שהמזוזה תהיה מחוברת היטב, באופן שלא יהיה חשש שתיפול, ולכן מותר לקבוע את המזוזה גם על ידי דבק. ולגבי הדבקה בסלוטייפ, היינו בנייר דבק, ישנו ספק מסוים, מצד אחד ברור שלאורך שנים הוא לא יחזיק מעמד, אבל מצד שני אפשר להניח שהדבק יחזיק את המזוזה למשך כמה חודשים. למעשה, עדיף להשתמש בדבק העמיד ביותר, ובדיעבד אם הדביק בניר דבק יצא ידי חובה, ובלבד שההדבקה תוכל להחזיק מעמד לפחות שלושים יום.
הלכה מעניינת מובאת בשולחן ערוך (יו"ד רצא, ב), לפיה אדם העובר דירה ולוקח עימו את כל חפציו, אסור לו להסיר את המזוזות ממקומן. והטעם לכך, כדי שלא יכנסו שם המזיקים ויזיקו למי שיבוא לגור אחריו. ולא רק לבעל הבית עצמו שמתכונן לעבור דירה ולהשכירה למישהו אחר אסור לקחת את המזוזות, אלא אפילו אדם ששכר דירה מיהודי שלא הקפיד לקבוע מזוזות, והשוכר הוא זה שקנה את המזוזות וקבען, גם לשוכר כזה אסור לקחת את המזוזות בשעה שהוא מפסיק את שכירותו ויוצא מן הבית. כדרך אגב אציין, שמובא בתלמוד (ב"מ קב, א), מעשה באחד שנטל את המזוזה ויצא, וקבר את אשתו ושני בניו. שהואיל והוא לא חס על סכנתם של הבאים לגור אחריו, לא חסו מן השמיים על בני משפחתו.
וכל זה דווקא כאשר הבית שייך ליהודי, אבל אם בעל הבית הוא גוי, אדרבה צריך לקחת את המזוזות בשעה שעוזבים את הבית. וכן כאשר עומדים להרוס את הבית, צריך לקחת לפני כן את המזוזות
ולפעמים יש לאדם מזוזות יקרות מאוד, שנכתבו על ידי סופר מומחה, ורצונו לקחת את המזוזות איתו. וההצעה לגביו היא, שכמה ימים לפני שיעבור דירה, יחליף את המזוזות המהודרות במזוזות כשרות רגילות, את המהודרות יקח איתו, ואת הכשרות ישאיר בבית הישן.
ועוד צריך להוסיף, שאף על פי שההלכה היא שאסור ליוצא מהבית לקחת את המזוזות, מכל מקום אפשר לבקש בעבורן תשלום מהדייר החדש שיבוא אחריו. אבל גם אם הדייר החדש אינו שומר תורה וטוען שאינו מעוניין במזוזות ולכן גם לא רוצה לשלם בעבורן, גם אז נשאר הדין, שאסור לקחת את המזוזות בשעה שעוזבים את הבית.3
יז - מקומה של המזוזה
כשעובי הפתח רחב, כמו בבתים הישנים שעובי הקירות היה קרוב למטר, יש לקבוע את המזוזה בטפח הקרוב לחוץ, כדי שהמזוזה תכלול את כל הפתח, ומיד בכניסתנו ניפגש עם המזוזה. אבל אין זה מעכב, ואם המזוזה לא נקבעה בטפח החיצון של הפתח, גם אז היא כשרה.
לגבי גובה המזוזה, ההלכה היא שצריך לקבוע את המזוזה בתחילת השליש העליון של הפתח. כלומר מודדים את גובה הפתח ומחלקים אותו לשלושה חלקים. בפתח שגובהו שני מטר, כמו ברוב הדלתות שלנו, יהיה כל שליש כ- 67 סנטימטר, ואם כן יש לקבוע את המזוזה בגובה של למעלה ממטר ושלושים וארבעה סנטימטר.
וצריך לדייק מאוד במדידה זו, הואיל ואפילו אם חלק קטן מן המזוזה יהיה בגובה של פחות משני שליש הפתח, אזי המזוזה פסולה. ובמקרה שלא נעשית מדידה עדיף לקבוע את המזוזה גבוה יותר, מפני שאע"פ שלכתחילה עדיף לקובעה בתחילת השליש העליון, מכל מקום גם אם יקבע את המזוזה באמצע השליש העליון של הפתח או אפילו לקראת סופו, גם אז המזוזה תהיה כשרה, ובלבד שלא יקבענה בטפח העליון של הפתח. ולכן כשלא מודדים, יש להעדיף טעות כלפי מעלה מאשר טעות כלפי מטה (שו"ע יו"ד רפט, ב; ט"ז וש"ך).
כרמז להלכה זו אפשר לומר, שגם באדם שלושה חלקים, החלק העליון שבאדם הוא השכל, אחריו מגיע החלק השני שהוא הלב והרגש. ולאחר מכן, לאחר שחושבים, מרגישים ורוצים, בא תורו של החלק השלישי שהוא המעשה. קביעת המזוזה בשליש העליון מסמלת את קביעת רעיונותיה של המזוזה במחשבה, בחלק העליון שבאדם. והנטייה כלפי מטה בתחתית השליש העליון, מסמלת את ההשפעה שצריכה להיות למזוזה על שני החלקים הנמוכים יותר, על הרגש והמעשה
^ 1. לדעת חמודי דניאל (הובא בפת"ש רפו, יא), חדר שלא נועד לשינה אלא לבית שער, מרפסת ומחסן, אם הוא ממלא את ייעודו גם אם יהיה קטן מד' אמות - חייב במזוזה. ורוה"פ חולקים ופוטרים, ולכתחילה יקבע שם מזוזה בלא ברכה. ואם אפילו אינו נחשב כמחסן אלא רק לתליית מעילים וכדומה, כתב במנח"י ג, קג, שלא יקבע שם מזוזה שהוא כמו חור ולא כחדר (שנחשב כבית).
^ 2. פתח מורכב משתי מזוזות ומשקוף מעליהם, והם בולטים מהקיר והתקרה. כשיש שלושה קירות והקיר הרביעי פרוץ לגמרי, לדעת הרא"ש והטור, סופי הכתלים והמשקוף נחשבים כמזוזות, וחייב במזוזה, וכך נפסק בט"ז רפז, א. וי"א שהרמב"ם סובר שפטור, וכן דעת ריא"ז. ועל כן יקבע בלא ברכה. וע' קונטרס המזוזה רפז, ד, ושכל טוב רפז, ט.
לעיתים יש מזוזה בצד אחד של הפתח, ובצד השני הקיר נמשך. אם המזוזה בצד ימין, יקבע שם מזוזה בלא ברכה. ואם הכותל הימני שבצד המעבר נמשך, כיוון שאין מזוזה בצד ימין, הרי הוא פטור ממזוזה. ועיין ט"ז רפז, א, ו, וקונטרס המזוזה רפז, ג.
כאשר אין משקוף לפתח, אם הוא בפתח הבית, י"א שסוף התקרה נחשבת כמזוזה, ולכן יקבע בלא ברכה. אבל כאשר יש מעבר בין סלון למטבח, אף שיש כתלים בשני צידי המעבר, אם אין שם משקוף - פטור ממזוזה. ועיין בקונטרס המזוזה רפז, ה, ושכל טוב רפז, כ.
^ 3. כתבתי למעלה, לפי הפירוש העיקרי, שהטעם שאסור ליטול את המזוזות שלא ליתן למזיקים מקום (תוס'), או שהואיל וכבר חלה בבית קדושה מהמזוזה - אין לבטלה. לפי"ז גם כאשר אין לאדם מזוזות לביתו החדש, לא יטול את המזוזות מהבית שהוא עוזב. אולם לדעת רב אחאי גאון ורב האי גאון (הובאו בחידושי הריטב"א ב"מ קב, א), האיסור מפני ביזוי המזוזה, אבל אם יקחנה ויקבענה במקום אחר, אין לה ביזיון. ולמעשה אין סומכים על דעה זו, אבל בשעת הדחק כאשר אין לו מזוזה לביתו החדש, וקשה לו מאוד להשיגה, כתבו האחרונים שאפשר לסמוך על דעת הגאונים ליטול את המזוזות מהבית הישן ולהעבירן לחדש (ברכי יוסף רצא, ב, פת"ש ז, פמ"ג משב"ז או"ח טו, ב). עוד הוסיף בברכ"י, והובא בפת"ש רצא, ז, שגם אם היוצא והנכנס מוכנים, זה להוציא את מזוזותיו וזה לקבוע את שלו, אין לחלק ולהתיר זאת. אמנם לשוכר שנכנס, אחר שיכנס מותר להסיר את מזוזות חבירו ולקבוע את שלו. וכמובן יחזיר לחבירו את המזוזות שהוציא (שכל טוב רצא, כז, בשם מור ואהלות).
^ 2. פתח מורכב משתי מזוזות ומשקוף מעליהם, והם בולטים מהקיר והתקרה. כשיש שלושה קירות והקיר הרביעי פרוץ לגמרי, לדעת הרא"ש והטור, סופי הכתלים והמשקוף נחשבים כמזוזות, וחייב במזוזה, וכך נפסק בט"ז רפז, א. וי"א שהרמב"ם סובר שפטור, וכן דעת ריא"ז. ועל כן יקבע בלא ברכה. וע' קונטרס המזוזה רפז, ד, ושכל טוב רפז, ט.
לעיתים יש מזוזה בצד אחד של הפתח, ובצד השני הקיר נמשך. אם המזוזה בצד ימין, יקבע שם מזוזה בלא ברכה. ואם הכותל הימני שבצד המעבר נמשך, כיוון שאין מזוזה בצד ימין, הרי הוא פטור ממזוזה. ועיין ט"ז רפז, א, ו, וקונטרס המזוזה רפז, ג.
כאשר אין משקוף לפתח, אם הוא בפתח הבית, י"א שסוף התקרה נחשבת כמזוזה, ולכן יקבע בלא ברכה. אבל כאשר יש מעבר בין סלון למטבח, אף שיש כתלים בשני צידי המעבר, אם אין שם משקוף - פטור ממזוזה. ועיין בקונטרס המזוזה רפז, ה, ושכל טוב רפז, כ.
^ 3. כתבתי למעלה, לפי הפירוש העיקרי, שהטעם שאסור ליטול את המזוזות שלא ליתן למזיקים מקום (תוס'), או שהואיל וכבר חלה בבית קדושה מהמזוזה - אין לבטלה. לפי"ז גם כאשר אין לאדם מזוזות לביתו החדש, לא יטול את המזוזות מהבית שהוא עוזב. אולם לדעת רב אחאי גאון ורב האי גאון (הובאו בחידושי הריטב"א ב"מ קב, א), האיסור מפני ביזוי המזוזה, אבל אם יקחנה ויקבענה במקום אחר, אין לה ביזיון. ולמעשה אין סומכים על דעה זו, אבל בשעת הדחק כאשר אין לו מזוזה לביתו החדש, וקשה לו מאוד להשיגה, כתבו האחרונים שאפשר לסמוך על דעת הגאונים ליטול את המזוזות מהבית הישן ולהעבירן לחדש (ברכי יוסף רצא, ב, פת"ש ז, פמ"ג משב"ז או"ח טו, ב). עוד הוסיף בברכ"י, והובא בפת"ש רצא, ז, שגם אם היוצא והנכנס מוכנים, זה להוציא את מזוזותיו וזה לקבוע את שלו, אין לחלק ולהתיר זאת. אמנם לשוכר שנכנס, אחר שיכנס מותר להסיר את מזוזות חבירו ולקבוע את שלו. וכמובן יחזיר לחבירו את המזוזות שהוציא (שכל טוב רצא, כז, בשם מור ואהלות).
איך עושים קידוש?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מוסרים את הנפש בימינו?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?
הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.