^ 1. על התקיעה בשופר בשבת בזמן שבית המקדש קיים, ראה: בירור הלכה, ראש השנה, עמ' לט–מא.
^ 2. עוד על שיטת הירושלמי, ראה: הרב עמוס סמואל, "הימנעות מתקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת – שיטת הירושלמי", המאיר לארץ, 57 (תשס"ב), עמ' 83–90; הנ"ל, "עיון נוסף בשיטת הירושלמי בדבר הימנעות מתקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת", המאיר לארץ, 58 (תשס"ג), עמ' 79–83; אברהם ישראל שריר, "למה התרועה ביום הזה?", צהר, טז (תשס"ג), עמ' 23–34.
^ 3 ראב"ד לסוכה כא ע"א בדפי הרי"ף. ראה: הרב שלמה זאב פיק, "מצוות יום טוב במקדש ובגבולין", שמעתין, 152–153 (תשס"ג), עמ' 143–148.
^ 4. רש"י שם, ד"ה בית דין דאקראי.
^ 5. רש"י שם, ד"ה אלא ביבנה, ושם ל ע"א, ד"ה ובראש השנה לא היו.
^ 6. רש"י שם, ד"ה בית דין דאקראי.
^ 7. בעניין זה ראה במאמר: "נטילת לולב לאחר החורבן ומיסוד הנהגות זכר למקדש".
^ 8. תוס'; תוס' הרא"ש לראש השנה כט ע"ב, ד"ה אבל; רשב"א; ר"ן ח ע"א בדפי הרי"ף ועוד.
^ 9. ריטב"א, ר"ן ועוד.
^ 10. תוס' הרא"ש שם, ריטב"א ועוד.
^ 11. התוס' יו"ט ממשיך: "ואע"ג דראש השנה איתא נמי שני ימים, מכל מקום דין תורה אינו אלא יום אחד". הנצי"ב במרומי שדה לראש השנה ל ע"א מעיר על הדברים הללו של התוס' יו"ט, שהמשנה עוסקת בזמן שראש השנה נהג יום אחד. הרש"ש לראש השנה שם כותב שכוונת התוס' יו"ט היא שלולב נוהג שבעה ימים מהתורה במקדש, בו בזמן ששופר נוהג יום אחד מהתורה.
^ 12. פסקי רי"ד לראש השנה, ירושלים מכון התלמוד הישראלי, תשל"א, עמ' קנ.
^ 13. התוס' למגילה כ ע"ב, ד"ה כל הלילה, כותבים שאין אומרים "יהי רצון שייבנה בית המקדש" אחר תקיעת השופר, כפי שאומרים לאחר ספירת העומר, מאחר שבספירת העומר ישנה רק הזכרה (דיבור), ואילו בתקיעת השופר ישנו גם מעשה. הרש"ש למגילה שם מעיר, שלא ברור מה הצורך לומר "יהי רצון שייבנה בית המקדש" אחר תקיעת שופר, והלא תקיעת שופר מדאורייתא גם בזמן הזה. הרב יוסף אנגל, גליוני הש"ס שם, מתרץ בשם שו"ת ראשית הביכורים, סימן ב, שנראה שתוס' סוברים כשיטת הרי"ף, שגם כיום יש לתקוע בשופר במקום שיש בית דין, כזכר למקדש, ולכן העירו התוס' על הצורך להזכיר את בניין המקדש לאחר התקיעה. עוד כתב שם, שאמירת יהי רצון היא "משום דבמקדש היה התקיעה עם חצוצרות, ושייך להתפלל 'יהי רצון שייבנה בית המקדש' ותקויים המצוה בשלמות יותר עם החצוצרות".
^ 14. לאחר מכן מובאת תקנה נוספת של ריב"ז: "שיהא יום הנף כולו אסור", אך היא שונה משתי קודמותיה. הגמרא מטעימה תקנה זו: "שמא מהרה ייבנה המקדש" – וזהו נימוק שונה מאשר "זכר למקדש".
^ 15. במשנה נחלקו ר' אליעזר וחכמים בהיקף תקנת ריב"ז. על פי פסקי הרי"ד, ר' אליעזר סובר שריב"ז תיקן בכל מקום שהוא כדוגמת הסנהדרין שגלתה ליבנה, דהיינו: סנהדרין גדולה בת שבעים ואחד; ולפי חכמים תקנת ריב"ז היא בכל מקום שיש בו בית דין, ולא רק בית דין של שבעים ואחד, אלא אף בית דין של עשרים ושלושה. ניתן להסביר על פי זאת, ששורש מחלוקתם היא בשאלה: עד כמה צריכה התקנה להיות דומה למה שהיה במקדש? האם היא צריכה להיות דומה בצורה המקסימלית ביותר למה שהיה במקדש – כדעת ר' אליעזר, שתקנת ריב"ז היא במקומות הדומים ליבנה שבה היתה הסנהדרין הגדולה; או שהתקנה נועדה להזכיר באופן כללי את שהיה במקדש, אף אם אין בה השוואה גמורה – כדעת חכמים, לפיהם בכל מקום שיש בו בית דין יש לתקוע, ולא רק במקום כיבנה. בעניין זה ראה לעיל במאמר המצויין לעיל, הערה 7.
^ 16. על המחלוקת בין ריב"ז לבני בתירא, ראה עוד: הרב יצחק ידידיה פרנקל, "בישיבת כרם ביבנה", תורה שבעל פה, ז (תשכ"ה), עמ' קיג–קטז; הרב ד"ר דוד אוקס, "תקיעת ראש השנה בבית המקדש ובבית דין", משכיל לדוד, חלק א, עמ' 85–96.
^ 17. ראה הראי"ה קוק, אורות, עמ' כא.
^ 18. רמב"ם, הלכות ממרים א, א.
^ 19. רש"י לראש השנה ח ע"ב.
^ 20. יתכן שדרשה זו קשורה למנהגים שונים באשר לתקיעה במוסף בלחש או רק בחזרת הש"ץ. בגמרא בראש השנה לב ע"ב נאמר שהעבירו את התקיעות משחרית למוסף בשל גזירת מלכות. בירושלמי בראש השנה ד, ח מובא עניין זה גם כן, אך שם מובאת דעה אחרת, ולפיה מלכתחילה נתקן שיתקעו במוסף. במחזור ויטרי עמ' 252, כתוב, שכפי שאין אומרים סדר העבודה ביום הכיפורים במוסף, כך אין אומרים סדר תקיעות אלא במוסף בלבד. המשנה ברורה, סימן תקצב, ס"ק א, כותב, שיש מקומות שנהגו לתקוע בלחש, אבל אין לנהוג כן לכתחילה, שבשביל שלא לבלבל המתפללים, ואחר התפילה ישלימו את התקיעות. דן בכך גם בשו"ת אבני נזר, או"ח, סי' תמה–תמו. אם נאמר שהתקיעות במוסף קשורות לעבודת המקדש, נקבל שעיקר התקיעות הם בחזרת הש"ץ. אם התקיעות אינן קשורות לעבודת המקדש, הרי שהן קשורות לעבודת היחיד ויש לתקוע גם בלחש. ראה: הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, או"ח, סימן קלז, ד; הרב צבי פסח פרנק, מקראי קודש – ימים נוראים, עמ' סח; הרב משה יהושע אהרונסון, שו"ת ישועת משה, סימן מא, ב; הרב יצחק שילת, זכרון תרועה, עמ' 665.
^ 21. בירושלמי בראש השנה ד, ח, וכן בבבלי בראש השנה לב ע"ב, אומר ר' יוחנן שבתחילה תקעו בשחרית, אך בשל גזירת המלכות העבירו את התקיעות למוסף. נימוק נוסף בפסיקתא רבתי בחודש השביעי, קסז ע"ב, בשם ר' אלכסנדרי, בדרשת פסוק בתהלים (יז, א–ב). ראה עוד: הרב מרדכי פוגלמן, " למה תוקעין בתפילת מוסף"? שו"ת בית מרדכי, עמ' סח–עב.
^ 22. בענין זה ראה במאמר: "בחצוצרות ובקול שופר במקדש".
23. ערכין יג ע"א; רמב"ם הל' כלי המקדש ג, ד- ה.
^ 23. יש להעיר שהרב 'הנזיר' מסמיך את דבריו על דברי הירושלמי שהובאו לעיל, אך ניתן להסביר זאת גם מבסיס דברי הבבלי.
^ 24. הרב שלמה גורן, "סדר תקיעת שופר וחצוצרות במקדש ובהר הבית", משיב מלחמה, ד (הר הבית), עמ' תעה. הרב יעקב עטלינגר, ביכורי יעקב, סימן תרנח, ס"ק א, כותב שלשיטת הרמב"ם, שמקדש הכונה לירושלים, אם כן בזמן הזה נטילת לולב בירושלים כל שבעה היא דאורייתא. הרב מאיר שמחה מדוינסק, חידושי אור שמח לסוכה, עמ' רמב כתב: "וזה שיבוש גדול וחס מלהזכיר". אם דבריו נכונים מדוע ריב"ז היה צריך לתקן נטילת לולב שבעה ימים זכר למקדש, וכן לפיו יהיו תוקעים כיום בשופר ובחצוצרות גם בירושלים. "וזה תימא". הרב שלמה גורן, "הליכות החורבן", תורת המועדים, עמ' 448- 452, כותב גם הוא שלאחר החורבן אין ליטול לולב כל שבעה בירושלים, ולכן לפיו תיקן ריב"ז את תקנתו. דברי הרב גורן סותרים אלו את אלו, וצ"ע. באשר לנטילת לולב בירושלים כל שבעה, ראה במאמר: תקנת ריב"ז ליטול לולב לאחר החורבן, ומיסוד הנהגות זכר למקדש (בעיקר הערה 42).
^ 25. בשונה מדברי הראי"ה קוק, שו"ת משפט כהן, עמ' ריט.
^ 26. דברי הרב עקיבא יוסף שלזינגר, תגובות על הצעתו ותשובותיו למגיבים, התפרסמו בהמשכים במשך מספר שנים בכתב העת "תל תלפיות", מגליון אב תרס"ד עד לגליון אלול תרס"ח. עוד על הפולמוס, ראה: הרב שלמה יוסף זוין, המועדים בהלכה, עמ' נב; הרב שמואל הכהן וינגרטן, "גאוני ירושלים ותקיעת שופר ביום טוב של ראש השנה שחל בשבת", סיני, כה (תש"ט–תש"י), עמ' שלז–שלט; בצלאל לנדוי, "הפולמוס בירושלים על תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת" ישורון, א (תשנ"ו), עמ' תלג–תמ; הרב מנחם מנדל קמינצקי, "תקיעת שופר בירושלים בראש השנה שחל להיות בשבת", אור הדרום, ג, (תשמ"ו), עמ' קא–קכ. הרב מנחם רב, "האם תקעו בירושלים בראש השנה שחל להיות בשבת", הדרום, נה (תשמ"ו), עמ' 81–90.
^ 27. הרב שלמה גורן, "תקיעת שופר במדינה ותקיעת שופר במקדש", מועדי ישראל, עמ' לד–לט.
^ 28. דברים דומים כתב הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש – ראש השנה, עמ' 134–135. אמנם בדבריו שם הוא מציע לדון מחדש בשאלות אלו, אך גם הוא מערב את מקורות החיוב השונים לתקיעה בשופר ובחצוצרות ולתקיעה בשבת.
^ 29. נימוק זה נפסק להלכה ברמב"ם ביחס לשלוש המצוות: הלכות שופר ב, ו; הלכות לולב ז, יג ו-יח; הלכות מגילה א, יג. נימוקו של רבה מופיע גם בגמרא בפסחים סט ע"א באשר להזאה על טמא מת שחל שביעי שלו בשבת ערב פסח, ואם לא יטהר לא יוכל להקריב את קרבן הפסח. במגילה ד ע"א נאמר שדורשים באיגרת הפורים בשבת, ואין חוששים לגזירת רבה. הראשונים והאחרונים עוסקים רבות בשאלה מדוע נימוקו של רבה לא נאמר גם ביחס לדברים אחרים: בסוגיה בביצה יח ע"ב, ביחס להשקת מים בכלים, ולוולד הטומאה. בתוס' לשבת קיא ע"א, ד"ה לא ס"ד, ותוס' למגילה ד ע"ב, ד"ה ויעבירנה, באשר לברית מילה ולתקיעה ביובל ובמוצאי יום כיפור, ועוד. ראה עוד: הרב מנחם כשר, תורה שלמה, פרשת בא, כרך יג, במילואים, פרק יב.
31. תורה שלמה, כרך יג, פרק יב, עמ' 149–155.
^ 30. ראה במאמר: "קריאת מגילת אסתר במקדש". הרמ"מ כשר הוכיח עוד מהגמרא סוכה מג ע"ב, האומרת שנטילת ערבה ביום השביעי דוחה את השבת, ואין חשש של "שמא יעבירנו". אך אין מכאן ראיה שגזירה זו נתחדשה בתקופת אנשי הכנסת הגדולה. ראה עוד: הרמ"מ כשר, שו"ת דברי מנחם, או"ח, חלק ד, סימן יד.
^ 31. על סוגיית תקיעת השופר בשבת לאחר החורבן, מלבד הפולמוס בעקבות דברי הרב עקיבא יוסף שלזינגר, כתבו רבים. ראה: בירור הלכה, ראש השנה עמ' מב–מד; הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, עיר הקודש והמקדש, ג, סימן כ; הרב שאול ישראלי, "שופר ולולב בראש השנה וסוכות שחלו בשבת", עמוד הימיני, תל אביב תשכ"ו, עמ' שעה–שעז; הנ"ל, חוות בנימין, א, עמ' רמז–רמט; הרי"ד סולובייצ'יק, רשימות שיעורים לסוכה, עמ' רכב–רכג; הרב רא"ם הכהן, בדי הארון, עמ' 151–156; הרב מנחם דב גנק, "בענין תקיעת שופר בבית דין בראש השנה שחל להיות בשבת", אור המזרח, כח (תש"מ), עמ' 11–14; הנ"ל, "חיוב הציבור במצות שופר", שנה בשנה, תשנ"ה, עמ' 281–283; הרב טוביה פריינד, מועדים לשמחה, אלול תשרי, סימן ה–ו, עמ' קצח–ר; הרב מנחם מנדל קמינצקי, "תקיעת שופר בירושלים בראש השנה שחל להיות בשבת", אור הדרום, ג, (תשמ"ו), עמ' קא–קכ; הרב אליקים דבורקס, "מצוות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת", בשבילי ההלכה – שבת ומועדים, עמ' סה–עח; יוסף היינימן, עיוני תפילה, ירושלים תשמ"א, עמ' 85–89; עזרא פליישר, "על סדר תקיעת שופר בארץ ישראל בראש השנה ובשבת", תרביץ, נד (תשמ"ה), עמ' 61–66; לייב מוסקוביץ, "עוד על סדר תקיעת שופר בארץ ישראל בראש השנה ובשבת", תרביץ, נה (תשמ"ו), עמ' 608–610; עזרא פליישר, שם, עמ' 611–612; דוד הנשקה, "תקיעת שופר בשבת", סידרא, ח (תשנ"ב), עמ' 19–37; יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 240–246, 249–252; תמיר גרנות, "יום תרועה יהיה לכם", עלון שבות, 149 (תש"ס), עמ' 47–62. מאמרים נוספים בעניין, ראה: הרב מנחם בורשטיין, "שופר בראש השנה שחל בשבת", קובץ מאמרים, מכון פוע"ה, ירושלים תשס"ד, 155 עמ'.
^ 32. כתבי הרמב"ן, דרשה לראש השנה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ג, עמ' ריט.
^ 33. משך חכמה לויקרא כה, ט.
^ 34. שם משמואל, מועדים, עמ' סה.
^ 35. הרב צבי יהודה קוק, קניין תורה, עמ' פג–פד. מקורות נוספים ברוח זו, ראה: הרב חיים ישעיהו הדרי, שבת ומועד בשביעית, ירושלים תשמ"ו, עמ' 372–375. ראה עוד: הרב משה צבי נריה, מאורות נריה – אלול תשרי, עמ' 68, 71.
^ 36. כך גם במחזור ויטרי, סימן תקכז, פרק יט; רא"ש לראש השנה, ד, יד; רמב"ן וריטב"א לראש השנה לב ע"א; טור ושו"ע, או"ח, סימן תקפב, ז.
^ 37. אי-תקיעת השופר בשבת נזכר בסוגיית שחיטת ספק (כוי), בחולין פד ע"ב. התוס' שם, ד"ה תקיעת, וכן התוס' לראש השנה כט ע"ב, ד"ה רדיית, מסבירים את הגמרא שם על פי גזירת רבה. אך אין הכרח להסביר את הגמרא באופן כזה, ובוודאי שאין להסביר כך את הדיון המקביל בירושלמי ביצה א, ג.
^ 38. ראה: הרב יוחנן סופר, "בירור הלכה בענין תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת במקום שיש עירוב ואין חשש שיעבירנו ד' אמות ברשות הרבים", מוריה, גליון קצג–קצו (שבט תש"ן), עמ' קנב–קסב.
^ 39. ראה גם: תניא רבתי, הלכות ראש השנה, סימן עז, מובא אצל הרב יוסף אנגל, גליוני הש"ס לראש השנה כט ע"ב. ראה עוד: הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, משך חכמה לויקרא כג, כד; הרב אליהו בקשי דורון, "ראש השנה שחל בשבת", בהיותו קרוב – אסופת מאמרים לימים הנוראים, מרכז שפירא תש"ס, עמ' 157–165. רמ"מ כשר, תורה שלמה, כרך יג, פרק יב, עמ' 149–155, מציע שדרשת הפסוק בירושלמי: " 'זכרון תרועה' – כשחל בשבת" באה ללמד שנטילת שופר בשבת היא רשות; ובשלב מסויים ראו חכמים צורך לגזור, כדי שלא לבוא לידי חילול שבת.
^ 40. בעל התניא, ליקוטי תורה, דרושים לראש השנה, נז ע"ג, כותב שגזירה זו נתקנה דווקא בבית שני, מפני שאז לא היתה גאולה שלמה, מאחר שלא היתה ריבונות מוחלטת על הארץ בשלטון עם ישראל. מסיבה זו גם חסרו חמישה דברים בבית שני (יומא כא ע"ב), וביניהם גם השכינה. הטעם לזה הוא שבית ראשון היה בבחינת "עלמא דחירו"=חירות משעבוד העכו"ם, אך בבית שני לא היתה חירות, ולכן גזרו בו חכמים כמה גזירות וסייגים. יש להעיר, שעל פי האמור בגמרא, נתקנה התקנה לאחר חורבן הבית השני, או בשלהי ימיו. יתכן שהמשמעות העמוקה של "עלמא דחירות" בתקופת בית ראשון אפשרה לבחור אם לתקוע או לא בשבת, ובבית שני היה צורך לחזק ולקבֵּע בגזירת חכמים את מגמת התורה, שאין לתקוע בראש השנה בשבת, או לחילופין לחזק את מנהג הנביאים בערבה, בשל טענות הבייתוסים. זו גם הסיבה שבבית שני לא נהג יובל, שאף הוא "עלמא דחירו" (מאמרי הראיה, עמ' 33), "שהרי הארץ חרבה ושממה ביד הישמעאלים, ואין ישראל עליה אלא כאכסניה, ולמה יחזירו שדות ובתים וינהגו דרור לעבדים, והם עבדים לעבדים"? (רמב"ן, ספר הזכות לגיטין יח ע"א בדפי הרי"ף). כזכר ליובל נשמעת תקיעת השופר במוצאי יום כיפור (תוס' למגילה ד ע"ב, ד"ה ויעבירנה, לעומת תוס' לשבת קיד ע"ב, ד"ה ואמאי), הואיל "וביום כיפור מאיר בו בחינת יובל, עלמא דחירו" (ליקוטי תורה שם, ס ע"ג).
^ 41. במחלוקת רבה ורב יוסף הארכנו במאמר: "קריאת מגילת אסתר במקדש".