^ 1.ואלה המקורות לסוגיה זו בדברי התנאים והאמוראים: משנה (א, ד-ה; ג, ו); תוספתא (א, ד; ג, ט-יא); סוגיית גמרא (ירושלמי, פסחים א, ה; בבלי, פסחים יא ע"ב, יג ע"א); וסוגיית גמרא נוספת (ירושלמי, פסחים ג, ו; בבלי, פסחים מט ע"א). ראשונים רבים עסקו בסוגיות אלו: הרי"ף, הר"ן, בעל המאור, רמב"ן, ראב"ד, רא"ש, מרדכי וראשונים נוספים, וכן אחרונים רבים. ראה למשל: הרב צבי אלימלך שפירא, בני יששכר, מאמרי חודש ניסן מאמר ד - טיול בפרדס דרוש ו. לא ראינו צורך לחזור ולדון בכל שיטות הראשונים מחדש. לסיכומן ראה: בירור הלכה, פסחים מט ע"א ציון א; הרמ"מ כשר, הגדה של פסח, עמ' 151-150. להלן נעיין בכל המקורות בדברי התנאים והאמוראים ונתמקד בפסק הרמב"ם.
^ 2.גם במקומות אחרים סיפר ר' יהודה על מה ששמע שהיה במקדש: משנה סוכה ד, ט; סוכה נא ע"ב, ועוד.
^ 3.רבי אלעזר איש ברתותא הוא בן דורו של ר' עקיבא. הוא נזכר כתלמידו של ר' יהושע וכחברו של ר' עקיבא (משנה, טבול יום ג, ד-ה). על זיהויו של ר' אלעזר איש ברתותא ראה רש"ש לתענית כד ע"א.
^ 4.בירושלמי (ג, ו) מוצג הדיון בין רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא לבין חכמים כדיון בין בית שמאי לבין בית הלל. החכמים שבברייתא הם בית הלל, לפי הירושלמי.
^ 5.הרב נחום רבינוביץ', יד פשוטה, הל' חמץ ומצה ג, ג, דייק זאת מדברי הרמב"ם שכתב: "ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת" גם בנוגע לחמץ חולין וגם בנוגע לתרומה טהורה (שם ד). "הלא דבר הוא. ברם ברור הוא שכוונתו היא לכלול גם להאכיל לבהמה וכיו"ב ובזה נכללה גם האפשרות שהוזכרה בברייתא שביערו את החמץ בביתו של רבן גמליאל". יש להעיר שהראי"ה קוק, שו"ת דעת כהן, סי' רלז (סי' תכז), דן אם מותר לתת תרומה טהורה לבהמת כהן, והתיר רק בצירוף סיבות נוספות, ומסוגייתנו למד ש"אם היה מותר לתן [תרומה טהורה] גם כן לבהמות, לא היה צורך לחפש אחר אוכלים בי"ד שחל להיות בשבת". על פי דיוקו של הרב רבינוביץ' בלשון הרמב"ם, משמע שאכן ניתן לתת תרומה טהורה לבעלי חיים ללא כל קושי, ואז לא מובן מה היה החשש של ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא. לדברי הרב רבינוביץ', גם ר' אלעזר בר' שמעון מודה שאם אין אפשרות לבער את החמץ בשבת עד סוף זמן איסורו, כשאין מספיק אוכלים, יש לבער את החמץ לפני השבת.
^ 6.יש שפירשו שאופה מצה מערב שבת - הכוונה למצה שאוכלים בליל הסדר. ראה: מרדכי, פסחים פרק א רמז תקמג ובגדי ישע שם. ראה גם במנחת ביכורים, תוספתא פסחים ג, ט.
^ 7.כיוון אחר בהסבר מחלוקת התנאים בין ר' מאיר לבין חכמים ורבן גמליאל, על פי דברי הרי"ד סולובייצ'יק, ראה: הרב שלמה זאב פיק, מועדי הרב, עמ' 125-114, 138-126.
^ 8.התוספות (יג ע"א ד"ה ומשיירין) כתבו שלפי ר' אלעזר בר' יהודה איש ברתותא "משיירין מזון שתי סעודות" – "וכל שכן בחולין שאוכליהן מרובין דמשיירין כדמשמע בתוספתא פרק ג". כאמור, דברי התוספתא הללו הם על פי ר' אלעזר בר' צדוק שלפיו יש לבער חמץ בשבת כי אוכליו מרובים. לפי ר' אלעזר בר' צדוק, משאירים את כל החמץ, ולא מזון שתי סעודות בלבד.
^ 9.הסבר אחר לדברי הרמב"ם, ראה: הרב יהודה שביב, "ערב פסח שחל להיות בשבת", בציר אביעזר, עמ' 292-287.
^ 10.דברים דומים כתב הראב"ד (ה ע"א בדפי הרי"ף).
^ 11.ראה לעיל הערה 5.
^ 12.המילה: "כדי" פירושה שיעור או נימוק. ראה בבא בתרא כד ע"ב, וכן בספרי: "שאילת גשמים בעקבות עולי הרגלים", חגי יהודה וישראל, עמ' 226-217, ובעיקר בעמ' 226-223.