ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
כתב ה"ילקוט יוסף" (ח"א, סי' ב', סע' י"ז, עמ' רלז - רלט) וזו לשונו: "מותר לילך בבית המרחץ בגילוי-ראש. וכן מותר מעיקר הדין לילך בחוף-הים בגילוי-ראש, לא רק כשהוא בתוך המים, אלא גם כשיוצא לחוף [ומן הדין אין צורך בכל פעם שיוצא מהמים לילך לחדר ההלבשה ולחבוש כיפה]. אך כאשר יושבים לאכול ולהינפש זמן מה בחוף-הים, מן הראוי והנכון לחבוש כיפה, ולא לשהות כך זמן ממושך בלא כיסוי-ראש [ובפרט שצריך לברך קודם אכילתו, ואין לברך בגילוי-ראש]. ומכל מקום אין לגעור במי שאינו עושה כן". עכ"ל.
עוד כתב [בהערתו (שם, עיי"ש)]: בשו"ת "זכור לאברהם" [אביגדור (סי' ג')] כתב: "ראיתי אנשים שמתנהגים בחסידות שנכנסים לבית-המרחץ עם הכובע שעל ראשם, כדי שלא ללכת ארבע אמות בגילוי-ראש, ואני אומר שדבר זה אין לו שחר להיזהר במרחץ במקום הטינופת, מקום שאסור בדברי תורה, ועוד, ואיך יושבים ערומים שהוא איסור חמור יותר מגילוי-ראש ..." (עיי"ש). וכן כתב ב"בכור שור" (שבת קיח:) שבמרחץ אין בזה אפילו ממידת חסידות, אלא שיש מדקדקים בזה גם בבית-המרחץ (עיי"ש). וכתב עליו מרן החיד"א (ב"ברכי יוסף" סי' ב', ס"ק ה'): "ונראה לי שאין להחמיר בזה כי היא חומרה יתירה הרבה". ע"כ.
ויתכן שיש לחלק בין בית-המרחץ שהוא מקום הטינופת, לשפת הבריכה, כשהוא מחוץ למים, שאפשר ששייך להחמיר לילך שם עם כיסוי-ראש, שאינו מקום הטינופת.
ומדברי המהריט"ץ [בתשובות החדשות, סי' ר' (עיי"ש באורך)] מבואר שכל מה שאמרו ממידת חסידות הוא דווקא במקומות המטונפים ובבית-המרחץ (עיי"ש). ולדבריו באמת אכן יש מידת חסידות בבית-המרחץ. וכנראה יש לחלק בין אם רוחץ ממש, לבין אם הולך לרחוץ.
ובבית החיצון של בית-המרחץ - הנה בספר "דברי מנחם" (לרבי מנחם מרדכי מסאלוניקי, סי' ב' ס"ק ב') כתב שבבית המרחץ - בבית האמצעי ובבית הפנימי - מותר לילך בגילוי ראש. אלא שהמקובל כהר"ר יעקב אשכנזי היה מכסה ראשו בסודר, ואולי היה לו טעם על-פי הקבלה (עיי"ש). וב"בן איש חי" כתב (פרשת וישלח, אות ט"ז) שיכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. וכתב בכה"ח (ס"ק י"ז) שעל-כל-פנים יכסה ראשו בידו כשהולך ארבע אמות, כיון שאין הפסד. וכן יש נוהגים. ע"כ.
ומה שכתבנו לגבי חוף-הים, הנה מעיקר הדין מאחר שהוא מקום רחצה, מותר לילך שם בגילוי-הראש, ולא רק כשהוא נכנס למים - שזה פשוט שאין צריך שיהיה בכיסוי-ראש, אלא אף כשיוצא מן המים ושוהה בחוף כדי להינפש, אין צורך להטריחו בכל פעם שילך לחדר ההלבשה לחבוש כיפה, אחר שהוא מקום שבו רגילים הכל לילך כך, והוא כבית-המרחץ. ובפרט לפי מה שביארנו (שם, סע' ט"ו) בדעת מרן ה"שולחן ערוך" שעצם כיסוי הראש הוא ממידת חסידות ולא מעיקר הדין. ואף שהט"ז כתב שיש בזה משום חוקות הגויים, ועובר על "ובחוקותיהם לא תלכו", הנה מלבד שרבים חלקו על זה (כמבואר בשו"ת "יביע אומר" ח"ו, חאו"ח סי' ט"ו, אות ה'), ולדעתם אין בזה איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו", הנה גם לדעת הט"ז כל זה לא שייך בהולך על חוף-הים בגילוי-ראש, שכל מי שרואה אותו מהלך כך, יודע שאינו משום שרוצה להידמות לגויים, אלא שכך הדרך לילך בחוף-הים. שרק אם מהלך ברחוב בגילוי-ראש, או בביתו ובמשרדו, בזה דומה לחוקות הגויים לדעת הט"ז, מה שאין כן בנידון שלנו שגם ישראלים הולכים כך בחוף-הים.
ואומנם אזהרה שמענו משם הגר"ח קנייבסקי שלא לילך בחוף הים בגילוי-ראש, ורק בתוך המים מותר. ואכן כך ראינו להרבה תלמידי חכמים שמקפידים בזה. אך המיקילין בזה לילך על שפת הבריכה בלא כיסוי-ראש, יש ללמד עליהם זכות, שכיון שהוא מקום רחצה, והכל הולכים כן, אין בזה הסרת מורא שמיים.
לאכול ולברך בחוף-הים או בבריכה
בעת שמברך ברכת הנהנין יחבוש כיפה וכמו שכתב מרן ב"שולחן ערוך" (סי' צ"א, ס"ג) שאסור להוציא אזכרה מפיו בגילוי ראש (עיי"ש). וכן בשעת ברכת המזון יניח על גופו מגבת וכדומה. ועיין ב"שולחן ערוך" (סי' קפ"ג, סע' ט') שכתב שהמברך צריך לישב באימה וכו'. וכתב בב"ח (סי' קפ"ב ד"ה רב אשי) שבברכת המזון אף-על-פי שראשו מכוסה במצנפת קטנה, אפילו כך לא יברך בגילוי-ראש מפריסת סודר שפורסים על הראש לצניעות, לפי שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי כוונת הברכה וליראת שמיים. ולכן כל ירא שמיים יהא נזהר בשעת ברכה להתעטף במלבוש העליון וגם להשים הכובע על ראשו ולא יברך במצנפת קטנה, ואפילו כשהוא מברך ביחיד יהא כך. ע"כ. וכן כתב ב"בן איש חי" שצריך לישב בכבוד על השולחן הדור בלבושו, כמו שיושב לפני גדולי עם, ובפרט בשעת ברכת המזון.
ומעתה, אם פלג גופו העליון מגולה ולבוש בבגד-ים קצר, בוודאי שאין זה בכלל לישב באימה. ועל כן עדיף שיתלבש קודם ברכת המזון, ויברך כשהוא מלובש. ואם אי אפשר לו, לכל הפחות יכסה גופו במגבת עד כמה שאפשר, ויברך בכיסוי-ראש.
להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש?
מי שמוכרח לשהות בגילוי-הראש, כגון בבית משפט של גויים, או בשעה שהוא מסתפר, מותר לו להרהר בדברי תורה [ואף שלאחר תספורת גם צריך ליטול ידיו, אין להחמיר בזה]. וכן הרוחץ בים והוא בגילוי-ראש, או בבית-מרחץ של יחיד [שאין בו בית כסא], מותר לו להרהר בדברי תורה אף שהוא בגילוי-ראש. ואין להחמיר שלא להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש, ולגרום לביטול תורה ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ב, עמ' רמב (ועיין בהערתו שם, עמ' רמג); ושם סע' כ"ו, עמ' רמח].
לומר שלום לחבירו ההולך בגילוי-ראש
מותר להקדים שלום לחבירו, גם כשחבירו בראש-מגולה, ואף-על-פי שאמרו חז"ל (שבת י:) ששמו של הקב"ה שלום, שנאמר (שופטים ו', כ"ד): 'ויקרא לו ה' שלום', מכל מקום אינו כנותן מכשול לחבירו במה שיצטרך לענות לו שלום בגילוי-הראש, שדווקא אזכרת ה' או א-לוהים אסור להזכיר בגילוי-הראש, אבל 'שלום' מותר מן הדין לומר בגילוי-הראש. וכן מותר לומר 'שבת שלום' למי שהוא בגילוי ראש. והיכן שאפשר נכון לומר בלשון אחר, כגון: בוקר טוב, או מה שלומך וכיוצא בזה [ודע, שבזמן הזה יש להקדים שלום לכל אדם, אפילו לרשע. וזו כוונת המשנה הוי מקדים שלום 'לכל' אדם. 'לכל' - לרבות רשע. שאף שאמרו (ישעיה מ"ח, כ"ב; ועיין שם נ"ז, כ"א): 'אין שלום אמר ה' לרשעים', היינו לעתיד לבוא, אבל כיום מצוה להקדים להם שלום כדי לחבב עליהם את לומדי התורה ויראי ה'] ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ה, עמ' רמה - רמו (ועיין בהערתו שם)].
לומר שלום למי שיושב ומסתפר בגילוי-ראש
היושב לפני הספר להסתפר וראשו מגולה, ונתנו לו שלום, מותר להחזיר שלום. והיכן שאפשר נכון לפוטרו בלשון אחר, כגון: בוקר טוב, או מה שלומך וכיוצא בזה. ומותר לו להרהר בדברי תורה בעת שמסתפר, אף שהוא בגילוי-ראש, וגם צריך ליטול ידיו, ואין להחמיר בזה (שכבר נתבאר לעיל שמותר להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש) ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ו, עמ' רמח (ועיין בהערתו שם עמ' רמח - רמט)].
לחנך הקטנים בכיסוי-ראש
יש לחנך את הילדים הקטנים [מזמן שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלוש אחר התספורת] ולהרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי-ראש (כדי שיהיה עליהם מורא שמיים. ואם הילד אינו רוצה בכך, יפתהו בממתקים וכדומה) ["ילקוט יוסף" שם, סע' י"ט, עמ' רמ (ובהערתו שם)].
האם מותר ללכת לישון בגילוי-ראש?
מעיקר הדין אין קפידא לישון בגילוי-ראש [ע"פ הב"י בסי' מ"ו (בביאורו לדברי חז"ל בברכות ס:); ובלקט יושר (עמ' מו) כתב בשם מהרא"י, שאין קפידא אם שוכב כל הלילה בגילוי ראש (עיי"ש)], אך מכל מקום ממידת חסידות טוב להקפיד 'היכן שאפשר' שיהיה ראשו מכוסה כל הלילה גם בעת השינה - כך כתב ה"אליה רבה" בשם השל"ה, שמידת חסידות שיהיה ראשו מכוסה בלילה כמו ביום ["ילקוט יוסף" שם, סע' י"ח, עמ' רלט - רמ (ובהערתו שם) ועיין בשו"ת "יביע אומר" ח"ו חאו"ח, סי' ט"ו, אות ב'].
נספחים:
"עוטר ישראל בתפארה"
צא ולמד החשיבות של כיסוי-ראש האדם, ממה שאמרו בגמרא [ברכות ס: (מתורגם)]: "כשמכסה ראשו בסודר [והוא הדין לכובע ולכל כיסוי אחר (תוספות שם)] - יאמר: ברוך עוטר ישראל בתפארה". נמצא שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לכיסוי-ראש בברכות השחר. והזכירו 'ישראל' דווקא בברכה זו, שדווקא 'ישראל' התייחדו לפניו יתברך בכיסוי-ראש [ועיין בב"י ובביאור הגר"א (חאו"ח, סי' מ"ו)]. וכתב ב"עץ יוסף" (על התפילה) שזה שפירט בזו הברכה 'ישראל', מה שאין כן בשאר הברכות, חוץ מ'אוזר ישראל' (ועיין בפרישה חאו"ח סי' מ"ו, ס"ק ח'), והיינו משום ששאר העמים כוונתם בכיסוי להגן על הראש מפני הקור או החום, וכוונת ישראל כדי שיהא מורא של שמיים" (ע"פ "ילקוט יוסף" ח"א, סי' ב', סע' ט"ו, עמ' רלה).
וכתב ב"ערוך השולחן" (סי' ב', סע' י'): "והענין שהראש שבו המוח שהוא מקור החכמה והיראה, אין לו התגלות לפניו יתברך, ש'מלוא כל הארץ כבודו', כמו שאין לעמוד במקום קדוש בגילוי-ראש. ואם אינו עושה כן, עזות יצרו מתגבר עליו גם בלא הרגשה. ומי שרוצה לזכות ביראת ה' ישמור את עצמו. ודי למבין". עכ"ל.
כיסוי-הראש - האיבר השִׂכלי, מחשש שימוש בשׂכל של גנאי
"ואולי יסוד כיסוי-הראש לאימתא דשמיא (ליראת שמיים) הוא מפני שאיבר הראש הוא איבר השִׂכלי, ולפי שכל איבר שאפשר בו שימוש של גנאי ראוי הוא לכיסוי, להורות שיתבייש האדם בשימוש המגונה וישתמש בו רק לשבח, והשׂכל אף-על-פי שהוא לטוב נוצר מכל מקום כשישלח אדם חופשי מחשבותיו, לחשוב במופלא ממנו, ומכל שכן כשיחשוב בהירהורים אסורים, הרי יש שימוש בשׂכל של גנאי, ומשום הכי (כך) נכון לו הכיסוי על-על-פנים בחלק ממנו, להורות שעל-כל-פנים ראוי לחוש על עירום חלק הגנות שבו. ועל-פי זה אפשר שאין זה הזהירות שייך כי אם בקטן שיש לו קצת דעת, ואפשר לחנכו ביראת שמיים, שעם הפעולה של כיסוי-הראש מחזק כח החינוך שלא ילך אחר שִׂכלו ושרירות ליבו" ["מצות ראי"ה" חאו"ח, סי' ב', סע' ו', עמ' טו/א ד"ה ובעיקר (עיי"ש)].
מרן הגה"צ החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה "היה קדוש מרחם. מיד כשנולד - שמו כיפה על ראשו, ואפילו בשעת שינה לא הסירו אותה, שלא יהיה אף רגע בגילוי-ראש. ואמא סיפרה דבר פלא, כי גם בשעת-שנתו כשהייתה הכיפה נופלת לפעמים מעל ראשו. היה הילד מרגיש בזה ומתעורר מן השינה" [מפי אחיו הג"ר שמואל הכהן קוק זצ"ל ("טל הראי"ה", עמ' מד)].
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









