חזקים ומסוגלים לברית הנצחית

מן הפרשיות קצרות ביותר בתורה היא פרשת השבוע הזאת - ניצבים. למרות זאת, הפרשה היא אחת הפרשיות החשובות ביותר (אם אפשר לומר זאת בכלל) בכל הנוגע למסרים הנצחיים שיש בה לעם ישראל.
הדברים האחרונים שמשה אומר לבני ישראל אחרי יותר מארבעים שנה של מנהיגות אינם מיועדים רק לאוזני שומעיו באותה עת אלא גם לאוזני כל דורות היהודים שיבואו אחר-כך, כפי שהוא בעצמו אומר. משה מזכיר לכולם שיש ברית נצחית בין הקב"ה לעם ישראל. הקב"ה לא ירשה לעם היהודי להתחמק מהמחויבות שלו ומקיום הברית שכרת.
הרבה דברים מוזרים יקרו לעם ישראל במאות שנות קיומו. יהיו אירועים שדעת האדם לא תצליח לעכל. דעת האלקים ומעשיו נשארים חידה ונשגבים ממשפט ומהבנת אדם, כמובן. לפיכך משה מזהיר אותנו ש"הנסתרות לד' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". לא משנה כמה ינסה העם היהודי להתחמק מקיום חלקו בברית, הוא תמיד ייתפס ויצטרך להתמודד עם ההשלכות. משה מזהיר את בני ישראל שבסופו של דבר הם יצטרכו לשלם את המחיר על נטישת הברית. הוא מזהיר אותם שלא להתחכם מדי בעניין זה.
הזמנים משתנים, הטכנולוגיה משתפרת, יש תגליות חדשות בעולמו של הקב"ה, אבל הברית של הקב"ה עם העם היהודי בעינה עומדת. ההבנה והקבלה של האמת הזאת היא הדרך היחידה שלנו להתמודד עם ההיסטוריה היהודית ועם כל הסוגיות של החיים היהודיים בעבר, בהווה ובעתיד.
המילה "ניצבים" כשלעצמה חשובה בהעברת המסר שהזכרנו בצורה ברורה ונכונה. "ניצבים" פירושו לא רק נוכחים ונמצאים אלא גם עומדים ומעוררי כבוד. משה חושש שבני ישראל ירגישו שאינם ראויים וחזקים מספיק להתמודד עם הקשיים שיתלוו לקיום הברית, ולכן הוא מזכיר להם את כוחם ואת יכולותיהם. משה יודע שהיעדר ביטחון עצמי באופן אוטומטי יביא לכישלון בהשגת המטרה של הברית. כשאדם אומר לעצמו "אני לא יכול לעשות את זה", אלה דברי נבואה של כישלון ואסון שיגשימו את עצמם. משה מזכיר לבני ישראל שהם "ניצבים" - חזקים, מוכשרים, עמידים ומסוגלים להתמודד עם משברים ובעיות. משה פונה לדימוי העצמי שלהם ולחוסנם הפנימי.
אין ספק שגישה כזאת נחוצה ונכונה בימים שלפני ראש-השנה ויום הכיפורים. אדם לא יכול לפנות לקב"ה כשהוא מרגיש חסר כישורים, חלש-אופי ונטול חזון. זה יהיה כמו לבקש מהבנק להזרים עוד מזומנים לעסקה כושלת.
כשאנחנו עומדים לפני הבורא בימי הדין הבאים עלינו לטובה עלינו, לעשות זאת בגב כפוף אך בלב איתן. אנחנו יכולים וצריכים לומר: "תמשיך להשקיע בי, במשפחתי ובצאצאיי. אנחנו לא ננטוש את הברית ולא נאכזב אותך".