ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש ניצבים

רמבם יומי גליון מס 185

תשובה לשאלה על התשובה

הרב רוני פרינץאלול תשע"ח
82
לחץ להקדשת שיעור זה
כבכל שנה בשנה, פרשת ניצבים, בה נצטווינו על התשובה, נקראת קודם לראש השנה.
התורה מדגישה שהתשובה לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דבר' ל, יא–יד).

מה כל כך "קל" בתשובה וכיצד היא כזו קרובה אלינו?
התבוננות בניסוחו ובהגדרתו של הרמב"ם למצוות התשובה, מספקת תשובה לשאלות על התשובה...
בהלכות תשובה (ב.ג) מגדיר רבנו את עניינה של התשובה: " ומה היא התשובה--הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך" (ירמיהו לא,יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו--אשר בך, ירוחם יתום" (הושע יד,ד)..."
החלק הראשון בתשובה: "הוא שיעזוב החוטא חטאו ויעזבו ממחשבתו". חשבה היא כוונת האדם ורצונו: "מחשבת המן". כוונת הרמב"ם היא להסיר את רצונו מהחטא.

שעל האדם, בשלב הראשון, להסיר את החטא מרצונו. הסרת החטא מהרצון אינה תהליך ארוך ומייגע. זהו רגע, רגע אחד של החלטה. כשם שאדם רוצה את החטא ברגע של החלטה, כך גם ההסרה של רצונו ממנו נעשית ברגע של החלטה. כבולעו כך פולטו.

בשלב זה לא מדובר עדיין על מציאות מעשית, אלא על כוונת הלב והרצון שקודמים למעשה.
המשך השלב הזה, הוא הצד החיובי אקטיבי של עזיבת הרצון לחטא – הקבלה לעתיד: הסכמת הלב שיגמור בלבו שלא יעשהו עוד.

הרמב"ם מגדיר את יסוד התשובה בקבלה לעתיד ולא בחרטה על העבר. קודם על האדם לקבוע בלבבו שלא ילך בדרך זו להבא ורק לאחר מכן להתחרט על מה שכבר נעשה.
עיקר התשובה, אם כן, אינו בחרטה על העבר אלא בקבלה לעתיד.
נראה שכך גם קורא רבינו את הפסוק: אחרי שובי – אחרי ששבתי בתשובה, דהיינו קבלה על העתיד – נחמתי, כלומר התחרטתי על עברי. ואחרי היוודעי – אחר שהתוודעתי ...... בושתי וגם נכלמתי על חרפת נעורי.

מדוע כך הוא הסדר?
העבר הוא "גדול עלינו", משא השנים הוא כבד ומורכב. סיבות החטא לעיתים סבוכות ומפותלות. אדם יכול להתבונן על רשמי העבר ובנפשו ולהגיע למסקנה שבלתי אפשרי "להתיר את הפלונטר". לעומת זאת העתיד הוא חופשי ונקי, טומן בחובו את כל מרחב האפשריות. היחס אל העתיד מאופיין בבחירה החופשית, בחירות האדם ובאמונה שהוא חופשי. לכן הוא נושא בקרבו את התקווה ואת הכח להתפשט אף על העבר ולתקנו. מתוך חזון העתיד אנו מתבוננים בעבר, מתוך מה שאנו עוד יכולים ורוצים להיות, אנו בוחנים את שעבר עלינו.

על דברי הרמב"ם בסוף ההלכה: " ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם ", נשתברו קולמוסים רבים. אנו נסתפק, בתובנה החסידית של השפת אמת על דברי הרמב"ם הללו.
"אף על פי שאין אדם יכול להטות עצמו לגמרי לתשובה, אף על פי כן מועילה היגיעה להטות את הלב, במה שאינו ניכר לאדם עצמו. וה' יתברך עד על תשובה זו. וזהו גם כן לשון הרמב"ם "שיעיד עליו יודע תעלומות"- פירוש: יודע תעלומות אף מה שנעלם מעיני האדם עצמו".
עוד בנושא ניצבים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il