ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פחדו של יעקב אבינו ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ו

פחדו של יעקב אבינו

"קול צופייך" – גיליון 337



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" (בראשית לב, ד). בדרך כלל, כל מקום שכתוב בתורה "מלאכים" הכוונה לשליחים, כגון בפרשת חוקת (במדבר כ, יד) "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וכל כיוצא בזה. אבל כאן כותב רש"י, וז"ל: "וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש". ויש להבין מה ראה רש"י לשנות ולפרש "מלאכים ממש"?

ונראה לבאר על פי מה שכתוב "וישלח יעקב מלאכים לפניו ", רמזה התורה שהמלאכים המוזכרים כאן הם כמו המלאכים המוזכרים לעיל בסוף פרשת ויצא (שם, ב) "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם". ואת אותם המלאכים שלח לעשיו אחיו, לכן אומר רש"י שהמלאכים האמורים כאן, בניגוד לכל מקום אחר בתורה - הם מלאכים ממש.

ועדיין יש להבין, מדוע הוכרח יעקב לשלוח מלאכים ממש לעשיו, וכי לא די היה לשלוח שליחים מבני אדם? אלא, חשש יעקב שמא עשו ישחֵד אותם בכסף וישכנע אותם להלחם נגדו, כי כל המתחבר לרשע הופך לרשע, על כן אמר אשלח מלאכים והם כבר יֵדעו לא ללמוד ממעשיו, וכך עשיו לא יממש את מזימתו.

מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ
שלמה המלך ע"ה אומר במשלי (כו, יז): "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ". חז"ל דורשים מפסוק זה, שלא להעיר את הכלב הישן ולא למשוך באזניו לחינם. ומביאים דוגמא לליסטים ישן בדרך שאין להעירו ללא צורך, כי מסתכנים בכך. ועוד אמרו חז"ל במדרש תנחומא (פרשת וישלח), וז"ל:
אלא אומר
"וישלח יעקב - זה שאמר הכתוב מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו, מי הוא זה? זה יעקב, כיון שיצא מבית אביו מה כתיב וידר יעקב נדר וכו', כך השיבו הקב"ה והנה אנכי עמך, רבותינו אמרו על הכל השיבו שנאמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך וכו' אמר ר' אושעיא אמר לו הקב"ה אשריי ואשריך כשאעשה לך הדבר הזה, חזר ותבע ושבתי בשלום, א"ל והשבותיך, אמר ר' חנינא ב"ר יצחק אשריו לילוד אשה שכך שמע מבוראו, ראו כל מה שתבע מבוראו הבטיחו, ועל כל ההבטחות הללו הוא משלח ואומר כה תאמרון לאדני לעשו, הוי יפה נאמר מחזיק באזני כלב, אימתי כששלח יעקב אצל עשו", עכ"ל המדרש.
(ומעשה בסַפָּר ירא שמים בשכונת הבוכרים שיום אחד הסתפר אצלו בן תורה, ותוך כדי תספורת החזיק באוזנו ואמר לסַּפָּר שלא יספר אותו לפני האוזן כי יש בזה איסור של תער. וכיון שהחזיק את אוזנו אמר בבדיחותא את הפסוק "מחזיק באוזנַי" וכו'. אמר לו הספר המתן שאביא לך כיסוי לכסות את ראשך שתוכל לצטט פסוקים, ששם כתוב באזנֵי).

שור וחמור, צאן ועבד ושפחה

כששלח יעקב אבינו את המלאכים ביקש מהם לומר לעשיו: (שם, ו) "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". ומבאר רש"י:
"שור וחמור - דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור. אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול, ואינו אומר קראו התרנגולים".
ומדוע מנה רק את חמשת הדברים הללו? על כך אומר בעל הבא"ח זיע"א, כדי שלא יתן עשיו עין רעה בכל מה שיש לו, וזהו שכתוב "למצא חן בעיני אדוני", שיהיה לו חן ועין טובה במה שיש לו.

ושואלים המפרשים, מדוע שלח יעקב דוקא מינים הללו? ונראה לבאר על פי דברי חז"ל, הנה כששלח לו יעקב שור, רמז ליוסף בנו שנמשל לשור שנאמר "בכור שורו הדר לו" (דברים לג, יז), ויוסף הוא אש, ובית עשו כקש, כך שאין לו ממה להתיירא ממנו. וז"ל המדרש (בראשית רבה פרשה פד):
"כיון שראה יעקב עשו ואלופיו נתיירא, אמר לו הקב"ה מאלו אתה מתיירא, גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם. הה"ד והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם", עכ"ל (ועיין לרש"י על פסוק ראשון בפרשת וישב).
עוד שלח לו חמור, ורמז לו בכך שעם ישראל מטים שכמם לסבול את עול התורה, וזהו שנאמר על יששכר "חמור גרם" (בראשית מט, יד), כי הוא למד תורה. והמשלת לומדי התורה לחמור אינו גנאי, אלא בא לומר, כמו שמכל חיות הארץ החמור הוא היחיד שלא בועט כאשר מניחים עליו משא כבד, ואם כבד עליו ביותר הוא מתיישב כשהמשא עודנו על גבו - כך לומדי התורה לא חוששים מה"כובד" (בלשון מליצה בלבד) של לימוד התורה, אלא מטים שכמם לסבול אותו ביותר, וגם אם קשה עליהם מאוד הלימוד הם מתנמנמים על מקומם ומוכנים להמשיך בחשק ובשמחה מייד כשייעורו משנתם (ועיין רש"י בראשית מט, יד "יששכר חמור גרם"). גם שלח לו צאן לומר לו שעם ישראל אהוב מאוד בפני הקב"ה והוא מגן עליהם כמו שהרועה מגן על צאנו במסירות, וזהו שכתוב (יחזקאל לד, לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹקֵיכֶם נְאֻם ה' אלקים". גם במה ששלח לו עבד ושפחה נתכוון לומר לו שהקב"ה דואג לעם ישראל כמו שאדון דואג לעבדו, עד כדי כך שחז"ל אומרים (קידושין כ' ע"ב) "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". וביחס של הקב"ה לעם ישראל אנחנו אומרים "אם כבנים אם כעבדים", וכן "כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו", לומר שאנחנו כלפי הקב"ה כמו עבד ושפחה, והקב"ה כביכול חייב לדאוג לנו בכל עת צרה ומצוקה. וממילא, אומר יעקב לעשו, אין לי מה להתיירא ממך כלל ועיקר.

שמא יהרוג את אחרים - הוא רבי מאיר בעל הנס
כשראה יעקב את מחנה עשיו מתקרב אליו הוא חושש, וזהו שכתוב (שם, ח) "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת", וכו'. ויש להבין, ממה פחד יעקב אבינו? על זה מבאר רש"י, וז"ל: "ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים", עכ"ל. הפשט הוא, יעקב אבינו חשש שמא הוא יהרוג את האחרים במלחמה. מרן בעל הבא"ח זיע"א מסביר בדרך רמז את מש"כ רש"י, שיעקב אבינו חשש שמא "יהרוג" את רבי מאיר בעל הנס שנקרא בשם "אחרים". וידוע שרבי מאיר היה בן גרים מצאצאיו של עשיו, וחשש יעקב שאם יהרוג את עשיו, יפסיד לעולם את אור תורתו של רבי מאיר בעל הנס (עיין גיטין דף נ"ו).

ומבואר שנקרא כך ר"מ מפני שלמד תורה מאלישע שנקרא 'אחר' (ועיין להלן טעם אחר מדוע נקרא כך). וידועים דברי הגמרא בחגיגה (דף ט"ו ע"ב):
"אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל: מאי קא עביד הקב"ה? א"ל: קאמר שמעתא (אומר חידושי תורה) מפומייהו דכולהו רבנן (משם החכמים), ומפומיה דר"מ לא קאמר (ומשמו של ר"מ אינו אומר). א"ל (רבה לאליהו) אמאי? (ענה לו אליהו) משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר (שר"מ למד את תורתו מאלישע בן אבויה שנקרא אחר) א"ל (רבה לאליהו): אמאי, ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק (כלומר, ר"מ ידע מה ללמוד מאלישע ומה לא ללמוד)? א"ל(אליהו): השתא קאמר מאיר בני אומר (עתה אומר הקב"ה גם משמו של ר"מ).
אומר בעל הבא"ח: כל עוד לא פסקו למטה שר"מ אמר 'רימון מצא' וכו', בשמים לא אמרו דבר משמו, ורק לאחר שפסקו למטה ויצא הדבר מפי רבה בר שילא בפני אליהו הנביא, מייד הונהגה בשמים הנהגה שתאמה לפסיקתו זו של רבה בר שילא והזכירו בשמו את דברי תורתו של ר' מאיר.

אלהא דמאיר ענני
הגמרא בעבודה זרה (דף יח ע"א) מספרת על אחות אשתו של רבי מאיר שנתפסה ונלקחה לבית הסוהר, וביקש רבי מאיר לפדותה בכל מחיר, ונתן תרקבא דדינרי לשומר תמורת פדיונה, ואמר לו שבמחצית הסכום ישחד כל מי שילשין עליו. אמר לו השומר, ומה אעשה כשיגמרו הדינרים, הרי יתפסו אותי וישליכוני לכלוב ובו כלבים עזי נפש? אמר לו רבי מאיר שיאמר "אלהא דמאיר ענני" ויינצל מכל רע. אמר לו השומר, איך ידע שכך יהיה? זרק ר"מ אבן על הכלבים שהיו שם ומיד הם באו לטורפו, אך הוא אמר 'אלהא דמאיר ענני' ולא קרא לו מאומה. כשראה כך השומר הוציא אליו את אחות אשתו הכשרה והצנועה. לאחר זמן שמע הקיסר מה שעשה אותו סוהר ששחרר את אחות אשתו של ר"מ, וציוה לתלותו. והנה כשקשרו את החבל סביב צוארו, אמר הסוהר 'אלקא דמאיר ענני' ולא הצליחו לתלותו. התפלא הקיסר ושאל אותו לסוד העניין, וסיפר לו השומר את כל המעשה. מיד ציוה הקיסר לחקוק את דמותו של ר"מ בעה"נ על לוח (כי בזמנם לא היו תמונות), ושמו זאת בפתח העיר רומי, ואמרו שכל הרואה אדם בדמות זו יביאהו אל המלך.

פעם ראה אותו גוי אחד ורץ אחריו, ברח ר"מ ונכנס למסעדה של גויים וביקש שיביאו לו תבשיל של חזיר, טבל את אצבעו ברוטב של אותו התבשיל והרים את ידו לפיו ומצץ אצבע אחרת, ראה זאת הגוי ואמר, בודאי שאין זה ר"מ אלא אחֵר, ועזבוֹ, ומשום כך נקרא רבי מאיר בשם "אחרים".

ויחץ את העם אשר אתו
כששבו המלאכים ליעקב וספרו לו שעשיו בא למלחמה עם ארבע מאות איש, כתוב (שם, ח-ט):
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה".
והקשו המפרשים, מדוע חילק יעקב אבינו את המחנה לשני חלקים - ממה נפשך, אם הוא מסוגל להלחם, לשם מה לחלק, ואם אינו מסוגל להלחם מה הועיל במה שחילק את המחנה לשניים? ונראה לבאר על פי מה שכתוב:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".
הנה בתחילה הזכיר יעקב "ואיטיבה עמך" בלבד, ובסוף אמר "ואתה אמרת היטיב איטיב עמך", ומבאר רש"י שהכפילות מלמדת אותנו שהבטיחו הקב"ה שיצילו בזכות עצמו וגם בזכות אבותיו, וחשש יעקב שאם זכותו לא תספיק לו, הרי שנשאר לו חצי בזכות אבותיו, ולכן חצה את המחנה לשניים.

ויגע בכף ירכו - בתמכין דאורייתא
לפני הפגישה של יעקב אבינו עם עשיו, פוגש יעקב את המלאך של עשו ונאבק עמו עד עלות השחר, וכך אומרת התורה (שם, כה):
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" וכו' (ןשם בפסוק לב) "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה".
אומר הזהר הקדוש, כשראה המלאך שאינו יכול להלחם ביעקב אבינו - והוא לא יוכל לפגוע בלומדי התורה, אז החליט לפגוע בכף ירכו - בתמכין דאורייתא, במי שתומך בלומדי התורה, וז"ל:
"וירא כי לא יכול לו, מה עבד, מיד ויגע בכף ירכו, דאתחכם לקבליה. אמר, כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף, וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו, והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, ובדא אתחכם לקבליה דיעקב דהא בגין דיתבר חילא דאורייתא אזיל ואתתקף עשו (שרו של עשיו ידע שכל עוד הקול קול יעקב ונשמע קול לימוד התורה אזי אין שום כח לעשיו, אבל כאשר נחלש קול לימוד התורה, מתגבר כוחו של עשו, ורצה למנוע בכל דרך את קול לימוד התורה כי בזה תלויה חיותו בעולם). וכד חמא דלא יכיל לה לאורייתא, כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו", עכ"ל
(כשראה שאינו יכול לגבור על יעקב, החליט שרו של עשו להשפיע על תומכי התורה שלא יתמכו).
ועוד יש לבאר, שרצה לפגוע בכף ירכו - היינו יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, בבנים הקטנים, בחינוך הדורות והנוער, כדי לשלוט בהם ולשכנעם לעזוב חלילה את עולם התורה, ולכן מזהירה התורה שלא לאכול את גיד הנשה, כלומר שלא לאבד את המשך קיומם של בנינו ללימוד התורה דוקא.

וידעו כל המחזיקים בקופת השלטון, שעיקר היחלשותם של כל אויבינו, תלוי במה שאנחנו תומכים ומחזיקים בקולו של יעקב, וככל שמחלישים את החזקת לומדי התורה, מגבירים את כחם של אויבינו. ועל כן, שלא יקצצו אלא ירבו ויוסיפו ללומדי התורה יותר ויותר כדי לחזק את ביטחוננו, ותקציב זה צריך להיות ראשון במעלה, ואפילו לפני תקציב הביטחון והחינוך, כי בזה תלוי ביטחוננו וחינוך הדורות הבאים.

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה
כשנפגשו יעקב ועשו, כתוב (בראשית לג, ג) "והוא עבר לפניהם וישתחוו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו".

וכתוב במגלת אסתר "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן וכו' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג, ב). ומובא בגמרא שהיה למרדכי שטר חתום שבו נכתב שהמן עבדו, ובכל אופן המן הפציר במרדכי שישתחוה לו כדי שלא יתבזה בעיני אחרים. ואמר המן למרדכי, מדוע אינך משתחוה לי? הרי גם הסבא שלך יעקב אבינו השתחווה לסבא שלי, לעשו? אמר מרדכי להמן, יעקב אבינו אמר את הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד' והשתחוה לה' ולא לעשו. אמר המן למרדכי א"כ גם אתה תעשה כן. אמר לו מרדכי, שם אצל יעקב אבינו היו עימו רק אחד עשר ילדיו ואמר להם יעקב שיאמרו 'שויתי ה' וישתחוו לה', אבל אם אני אשתחווה אליך כל העולם יראה זאת, ולא ידעו שאמרתי 'שויתי ה' לנגדי תמיד'.

אמר המן, אם כך יש לי עצה, כשאתה תגיע ל"מודים אנחנו לך" בתפילה ותכרע, אני אעבור לפניך. אמר לו מרדכי, אני במודים סוגר את עיני ולא מסתכל. אמר לו המן אם כך כשתכרע ב"עלינו לשבח" אני אעבור מולך. אבל "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" גם כשאמר 'עלינו לשבח' לא כרע ולא השתחווה כדי לא יאמרו שמשתחווה להמן.

אמר לו המן וכי אתה פוחד מהיהודים וחושש מ"מה יגידו"? אני אשמיד ואהרוג את כל היהודים מנער ועד זקן ואז תוכל להשתחוות ללא חשש (ועיין מהר"ם שיף בסוף מסכת חולין בדרושים נחמדים, וכן הביא גם הבא"ח).

ודפקום יום אחד - מלחמת יום הכיפורים
כשהפציר עשיו ביעקב שיצטרף אליו, התחמק ממנו יעקב בטענה שהילדים לא יוכלו לעמוד במסע המפרך, וכך כתוב (שם, לג, יב-יג):
"וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן".
וביאר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח (בספרו 'עוד יוסף חי') ביאור נפלא בדרך רמז, וכשהראנו ביאור זה לדודי הרה"ג רבי יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת פורת יוסף, הוא התפעל ממנו מאוד מאוד. אומר ה'בן איש חי' זיע"א שמה שכתוב "יום אחד" הכוונה ליום יחיד ומיוחד בשנה, הלוא הוא יום הכיפורים. צפה הרב זיע"א שעתידים אויביהם של ישראל לתכנן תוכנית שביום אחד יושמדו כל ישראל היושבים בציון. וכך היתה תוכניתם של המצרים ושל הסורים שחברו לפשע במלחמת יום הכיפורים (עיין ב'קול יהודה' עמוד קמ"ה). ורצה עשיו הרשע שתצלח התוכנית ולשם כך ביקש לצרף את מחנה יעקב אליו, ולהתחיל במסע קעקוע כל רוח של קדושה ושמירת התורה מבניו, וכמו שהוא אמר ליעקב "ונלכה לנגדך", שהרי קשה מהו "לנגדך" היה צריך לומר "לפניך", אלא כל כוונתו היתה להתנגד לדרכו של יעקב אבינו ולמנוע ממנו לחנך את הדורות הבאים בדרך התורה והמצוות. אבל יעקב אבינו הבין את כוונתו ואמר לו לא אלך אתך ולא תצלח תוכניתך בידך, כי הבנתי בדיוק לאן אתה חותר. ובאמת הקב"ה שמר את הבטחתו ליעקב אבינו והפר את עצתם של אויבינו וקלקל את מחשבתם, ובדרך ניסים גלויים לחם את מלחמתם של ישראל והצילם, כן יאבדו כל אויביך ה', וכן נזכה לראות בגאולה שלמה במהרה, וכמו שאמר לו יעקב עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, והרי לא בא אליו שעירה מעולם, אלא רמז לו על ההבטחה העתידית של "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו", שאז תהיה גאולת עולמים, כמו שכתוב "דרך הר שעיר עד קדש ברנע". וכשנגיע לשלב של "הר שעיר" הנ"ל, אז יתקדש שמו של הקב"ה בכל העולם.

ויבא יעקב שלם
אחרי שנפרד יעקב מעשיו כתוב (בראשית לג, יח): "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר". אומר רש"י, וז"ל:
"שלם בגופו, שנתרפא מצליעתו. שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן", עכ"ל.

ויחן את פני העיר
ומה עשה יעקב כשהגיע בשלמות כזאת לעירו? "ויחן את פני העיר". הגמרא אומרת שהגיע יעקב אבינו לתחום של העיר בערב שבת, ולא היה לו זמן להגיע עד העיר, מייד תיקן את העניין של תחום שבת, והזהירם להקפיד ולשמור על זה מאוד.

יעקב אבינו תיקן צניעות במחנה ישראל
יעקב אבינו חינך את בניו לדרך של צניעות, וכוחם של עם ישראל ויתרונם על כל אומות העולם הוא בכך שהם שומרים על צניעות, והקדושה היא מנת חלקם. כששמע יעקב את העניין של פרשת חמור עם דינה, החריש וחיכה לראות אם בניו הפנימו את חינוכו או שמא יקבלו את העניין בפשטות. ואכן, כשבאו בניו מן השדה כתוב (שם, לד, ז) "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל וכו' וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה". מתגובתם של בני יעקב ומהתבטאותם החריפה לקרוא למעשה שכזה "נבלה" אנו למדים כמה היה הדבר חשוב בעיני יעקב וכמה הוא חינך את בניו לשמור על הצניעות מכל משמר. והנה, אוי לאוזניים שכך שומעות, שבימינו רוצים לחוקק חוק הנקרא זוגיות, וכן חוק המאפשר נישואין אזרחיים, נישואי התבוללות, ומי יודע עד להיכן יגיע שיגעונם ומה עוד הם מסוגלים להתיר (אולי נישואין בין קרובים רח"ל), והרי אין זה חוק חדש אלא ישן נושן מדורי דורות ורק אצל הגויים ואומות העולם!! אבל חוק כזה בקרב עם ישראל הוא בגדר של "נבלה" עשה בישראל, ועל כן אנו אומרים היו לא תהיה, ולא תעלה בידם.

כשיצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה הוא ורבי אלעזר בנו אמר, כיון שנעשה לו נס ילך ויתקן דבר מה שצריך תיקון בעולם, וכמו שיעקב אבינו אחרי שניצל מהמלאך ומעשו והגיע שלם לשכם, כתוב עליו "ויחן את פני העיר", שתיקן להם כמה דברים. והגמ' (שבת ל"ג ע"ב) מונה מהם הדברים שתיקן, וז"ל:
"ויבא יעקב שלם, ואמר רב שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. ויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם".
ומקשים, מה מצא יעקב אבינו לתקן להם דברים מעוטי ערך שכאלה? ונראה לבאר שאדרבה, יעקב אבינו לימד לדורות עד כמה צריכים להקפיד בעניינים של צניעות ושל קדושה וטהרה במחנה ישראל. תיקן להם שווקים, שיהיו השווקים כשרים ולימד שלא תהיה סכנה רוחנית להסתובב בשוק. וידעו בנות ישראל שמוטלת על שכמם אחריות לשמור על צניעותם לבל יינזקו על ידם אחרים. כמו כן תיקן להם מרחצאות שלא יהיו חלילה מעורבים כלל, וגם שלא יהיה מקום שבו מתרחצות נשים, ובזמן אחר גם גברים (עיין גיטין דף צ' ע"ב רש"י ד"ה במקום), אלא ישנה הפרדה מוחלטת (ומובא שם בגמרא שהוציא רשב"י מספק את טבריא מכל טומאה, והעביר קברים לא מסומנים לבית הקברות וכך פינה את הדרכים לכהנים. ובמדרש מובא שלאחר המעשה הזה היה שם יהודה בן גרים שרצה להכפיש את מעשיו והחזיר בלילה מת שפינהו רשב"י משם ביום, וכשנודע לרשב"י הדבר אמר התחתון ירד והעליון ירד, וכך מת אותו רשע).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il