ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- ברכות
- ברכות הריח, הראיה והשמחה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כשם שישנה מצווה לברך על כל דבר מאכל שאדם אוכל, כך גם ישנה מצווה לברך על הנאת ריח טוב. ואף שההנאה מהריח היא רוחנית, תקנו חכמים לברך עליה, שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה (ברכות לה, א, ולעיל א, ב). וכן למדו מן הפסוק (תהלים קנ, ו): "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" - "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח" (ברכות מג, ב). הרי שצריך להלל לה' על הנאת הריח. אבל לא תקנו חכמים לברך על הנאה משמיעת קול נעים או מראה נאה, מפני שמהנאות אלו אין ממשות שנכנסת לתוך גופו של האדם, ואילו בהנאת הריח, חלקיקי הריח נכנסים לגוף (מ"ב רטז, ד).
אמנם ברכה אחרונה לא תקנו על הריח, הואיל ולאחר שמפסיקים להריח, התענוג מסתלק ולא נשאר ממנו כלום (שו"ע או"ח רטז, א).
בברכה זו אנו לומדים לשים לב לדברים הדקים והעדינים שברא ה' בעולם, שאף הם מהנים את האדם ומעשירים את הרגשותיו. וכיוון שאמרו חכמים שהנשמה נהנית מהריח, הרי שהריח הטוב יכול לעורר את האמונה שבנשמה, ולחזק את הכוחות הרוחניים שבאדם, ולעורר בו חשק וכיסופים להתרומם למדרגה גבוהה, מעל ומעבר לדברים המוחשיים.
כדי שההודאה תהיה שלימה ומבוררת, תקנו חכמים לברך ברכה מיוחדת לכל סוג של ריח, לפי החומר שממנו הריח יוצא. וחמש ברכות הן:
א) על ריח היוצא ממין עץ, מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא עצי בשמים".
ב) על ריח היוצא מעשבים, מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא עשבי בשמים".
ג) על ריח טוב היוצא מפרי, יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הנותן ריח טוב בפירות".
ד) על ריח היוצא משאר דברים או מחומרים סינטטיים, מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא מיני בשמים".
ה) על ריח היוצא משמן אפרסמון, מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא שמן ערב". ושמן זה אינו מצוי כיום. 1
מיוחדת היא ברכת 'מיני בשמים' שבדיעבד פוטרת את כל סוגי הבשמים, שכולם 'מיני' בשמים הם. ולכן כל אימת שיש ספק לגבי סוג הריח, מברכים 'מיני בשמים' (שו"ע רטז, ב. ועיין להלן הלכה ה' בהגדרת עשבים ועצים).
זו הסיבה שלמנהג אשכנז נוהגים לברך בעת ההבדלה על כל סוגי הבשמים 'מיני בשמים', שהואיל ורבים אינם יודעים מהו מין עשב ומהו מין עץ, יש חשש שיטעו בברכתם, אבל אם יברכו תמיד 'מיני בשמים', בכל אופן יוצאים ידי חובה. ולמנהג ספרד, כאשר ידוע מהו סוג הריח, מברכים עליו את ברכתו (מ"ב רצז, א; כה"ח לא).
ב - ברכת בשמים נוזליים וסינטטיים וטבק
על בשמים נוזליים שספגו את ריחם מעצים, מברכים 'עצי בשמים'. ואם ספגו את ריחם מעשבים - 'עשבי בשמים'. ואם ספגו את ריחם משניהם, מברכים 'מיני בשמים' (ע' שו"ע רטז, ו, מ"ב יט).
על טבק נהגו רבים שלא לברך, מפני שהוא נועד לתת הרגשה טובה ואילו הריח שהספיגו בו היה טפל לעיקר ייעודו. וגם ריחו היה בדרך כלל חלש, כמיני הריח שאין להם עיקר (כמבואר בהלכה הבאה). אבל כאשר נותנים בטבק הרבה ריח כפי שמקובל כיום, הדין תלוי במגמת הנוטלו. שאם נטלו לשם הרגשה טובה ולא לשם הנאת הריח - לא יברך. ואם נטלו לשם הרגשה טובה וגם לשם הנאת הריח - חובה עליו לברך 'מיני בשמים'. 2
יש אומרים שאין מברכים על בושם העשוי ממינים סינטטיים, הואיל ומצד טבעו אין בו ריח טוב, ורק על ידי פעולה מלאכותית נוצר בו הריח. ונראה למעשה שצריך לברך עליו, שהרי התכונות הכימיות שאפשרו ליצור את הריח הטוב נבראו על ידי ה', וממילא צריך לברך על הנאתו 'בורא מיני בשמים'. 3
^ 1. שמן אפרסמון הוא הנקרא בלשון המקרא צרי, והוא שרף הנוטף מעצי הקטף (באלסאם בלעז, ואינו הפרי הנקרא כיום אפרסמון). ושמן זה נחשב למשובח ביותר, והיו מייצרים אותו בארץ ישראל, וממנה ייצאו אותו לכל העולם. ולכבודה של ארץ ישראל תקנו לו חכמים ברכה מיוחדת (ברכות מג, א).
^ 2. כתב בשו"ע רטז, ו, שיש אומרים שאם הוציאו מהשמן את הבשמים שנתנו בו את ריחם, אין מברכים על הריח שנותר בשמן כי הוא ריח שאין לו עיקר. וסיים בשו"ע "וכיוון שספק הוא נכון להיזהר מלהריח בו". וביאר במ"ב לא, שהכוונה לשמן שיש בו ריח קלוש, ולכן י"א שאין לברך עליו, שכן חומרי הבשמים עצמם אינם בו. אמנם לדעת רבים גם אם הוציאו את כל הבשמים מן הנוזל, ורק ריח קלוש נותר בו, מברכים עליו. וכ"כ הב"ח, מ"א, א"ר, נחלת צבי, ח"א, סדבה"נ יא, ו. וכתב במ"ב לב, שמי שאינו רוצה להחמיר על עצמו רשאי לכתחילה להריח בהם ולברך.
ולגבי טבק, רבים מספרי זמננו כתבו שהמנהג שלא לברך עליו, מפני שאין לו עיקר (אול"צ ח"ב יד, לח; חזו"ע ע' שלא; פס"ת רטז, יא, שעה"ב יט, כא), ותמכו דבריהם במחז"ב רי, טו, שהביא את דברי הלק"ט א, קא, שאין מברכים על טבק. אולם נראה שהמנהג שלא לברך הוא דווקא על טבק שריחו הטוב קלוש, ועיקר מטרתו לעיטוש, רפואה והרגשה טובה (כך מבואר בהלק"ט א, קא, וערוה"ש רטז, ד). ואף שהיה בו מעט ריח טוב, הסבירו שאין לברך עליו מפני שלחומר הטבק עצמו אין ריח, ורק הספיגו בו נוזלים ריחניים, ואחר שהם התייבשו דינו כריח שאין לו עיקר שאין מברכים עליו. ואף על הטבק הזה כתבו במור וקציעה (סי' רי), ועיקרי הד"ט (י, סט), ושמח נפש, שצריך לברך. וכן למדנו כיוצא בזה לעניין השמן, שלדעת רבים, גם כאשר נותר בו ריח קלוש צריך לברך (הב"ח ודעימיה). ויש שכתבו שמחמת הספק, טוב לברך תחילה על ריח אחר (הגהות הלק"ט, כה"ח רטז, נד). אבל כל זה לגבי טבק שריחו הטוב קלוש, אבל על טבק שנועד גם להנאת ריח, ולשם כך הספיגו בו הרבה נוזלים ריחניים, לא דיברו כלל. ונראה שלכל הדעות, הנוטלו כדי ליהנות מריחו - חייב לברך. אמנם אם יטלנו לשם הרגשה טובה, לא יברך על ריחו, כדין הנוטל פרי לאוכלו, שאינו מברך על ריחו (כמבואר להלן הלכה ד).
^ 3. בשש"כ סא, הערה לב, מובא שהגרש"ז אויערבאך פקפק אם אפשר לברך על בושם סינטטי. ובאבני ישפה ח"ב טז, א, כתב שלא לברך, וכתב שלא לברך על שום בושם עד שיתברר שהוא מחומרים טבעיים. וכ"כ בוזאת הברכה בירור מג, ג. אולם הזכיר בעמוד 175 בשם הרב שיינברג והרב שווארץ שיש לברך. וכ"כ באול"צ יד, לח, וחזו"ע ע' שיג, וברכ"ה ח"ג יב, כב, שיש לברך על מיני ריח סינטטיים.
וכן נראה לענ"ד שחובה לברך עליהם 'מיני בשמים'. ואין לומר ח"ו שלא ה' ברא את הבשמים, כי הכל ממנו יתברך - גם התכונות הכימיות שאפשרו ליצור את הריח הטוב וגם השכלולים המדעיים שעל פיהם מייצרים את הבשמים. וגם אם אפשר היה לטעון בעבר, כאשר רק בשמים מועטים הופקו בדרך סינטטית, שאין לברך עליהם, כי הם יוצאי דופן ולא עליהם תקנו לברך. כיום שרוב הבשמים מופקים בדרך סינטטית, הם הפכו להיות עיקר מיני הבשמים, וממילא עיקר התקנה לברך על ריח טוב חלה עליהם. ואם לא כן, נמצאנו מבטלים תקנת חכמים לברך לה' על הריח הטוב שברא. ונראה שרק על מקרים יוצאי דופן אפשר לומר שמספק יהנה ולא יברך, ולא על הנאות תדירות שאם יהנה מהן נמצא עובר תמיד באיסור של הנאה מן העולם הזה בלא ברכה (ברכות לה, א). וגם אי אפשר להורות שלא ליהנות מבשמים אלו, כפי שכתב בשו"ע (רטז, ו), לגבי מיני ריח שיש ספק אם מברכים עליהם. מפני שכיום רוב מיני הבשמים מחומרים סינטטיים, וזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. וגם אין כאן חשש איסור תורה, מפני שההודאה שבברכה אמת, כי הוא יתברך אכן ברא את כל מיני הריח (עיין לעיל יב, א, 1, 4).
^ 2. כתב בשו"ע רטז, ו, שיש אומרים שאם הוציאו מהשמן את הבשמים שנתנו בו את ריחם, אין מברכים על הריח שנותר בשמן כי הוא ריח שאין לו עיקר. וסיים בשו"ע "וכיוון שספק הוא נכון להיזהר מלהריח בו". וביאר במ"ב לא, שהכוונה לשמן שיש בו ריח קלוש, ולכן י"א שאין לברך עליו, שכן חומרי הבשמים עצמם אינם בו. אמנם לדעת רבים גם אם הוציאו את כל הבשמים מן הנוזל, ורק ריח קלוש נותר בו, מברכים עליו. וכ"כ הב"ח, מ"א, א"ר, נחלת צבי, ח"א, סדבה"נ יא, ו. וכתב במ"ב לב, שמי שאינו רוצה להחמיר על עצמו רשאי לכתחילה להריח בהם ולברך.
ולגבי טבק, רבים מספרי זמננו כתבו שהמנהג שלא לברך עליו, מפני שאין לו עיקר (אול"צ ח"ב יד, לח; חזו"ע ע' שלא; פס"ת רטז, יא, שעה"ב יט, כא), ותמכו דבריהם במחז"ב רי, טו, שהביא את דברי הלק"ט א, קא, שאין מברכים על טבק. אולם נראה שהמנהג שלא לברך הוא דווקא על טבק שריחו הטוב קלוש, ועיקר מטרתו לעיטוש, רפואה והרגשה טובה (כך מבואר בהלק"ט א, קא, וערוה"ש רטז, ד). ואף שהיה בו מעט ריח טוב, הסבירו שאין לברך עליו מפני שלחומר הטבק עצמו אין ריח, ורק הספיגו בו נוזלים ריחניים, ואחר שהם התייבשו דינו כריח שאין לו עיקר שאין מברכים עליו. ואף על הטבק הזה כתבו במור וקציעה (סי' רי), ועיקרי הד"ט (י, סט), ושמח נפש, שצריך לברך. וכן למדנו כיוצא בזה לעניין השמן, שלדעת רבים, גם כאשר נותר בו ריח קלוש צריך לברך (הב"ח ודעימיה). ויש שכתבו שמחמת הספק, טוב לברך תחילה על ריח אחר (הגהות הלק"ט, כה"ח רטז, נד). אבל כל זה לגבי טבק שריחו הטוב קלוש, אבל על טבק שנועד גם להנאת ריח, ולשם כך הספיגו בו הרבה נוזלים ריחניים, לא דיברו כלל. ונראה שלכל הדעות, הנוטלו כדי ליהנות מריחו - חייב לברך. אמנם אם יטלנו לשם הרגשה טובה, לא יברך על ריחו, כדין הנוטל פרי לאוכלו, שאינו מברך על ריחו (כמבואר להלן הלכה ד).
^ 3. בשש"כ סא, הערה לב, מובא שהגרש"ז אויערבאך פקפק אם אפשר לברך על בושם סינטטי. ובאבני ישפה ח"ב טז, א, כתב שלא לברך, וכתב שלא לברך על שום בושם עד שיתברר שהוא מחומרים טבעיים. וכ"כ בוזאת הברכה בירור מג, ג. אולם הזכיר בעמוד 175 בשם הרב שיינברג והרב שווארץ שיש לברך. וכ"כ באול"צ יד, לח, וחזו"ע ע' שיג, וברכ"ה ח"ג יב, כב, שיש לברך על מיני ריח סינטטיים.
וכן נראה לענ"ד שחובה לברך עליהם 'מיני בשמים'. ואין לומר ח"ו שלא ה' ברא את הבשמים, כי הכל ממנו יתברך - גם התכונות הכימיות שאפשרו ליצור את הריח הטוב וגם השכלולים המדעיים שעל פיהם מייצרים את הבשמים. וגם אם אפשר היה לטעון בעבר, כאשר רק בשמים מועטים הופקו בדרך סינטטית, שאין לברך עליהם, כי הם יוצאי דופן ולא עליהם תקנו לברך. כיום שרוב הבשמים מופקים בדרך סינטטית, הם הפכו להיות עיקר מיני הבשמים, וממילא עיקר התקנה לברך על ריח טוב חלה עליהם. ואם לא כן, נמצאנו מבטלים תקנת חכמים לברך לה' על הריח הטוב שברא. ונראה שרק על מקרים יוצאי דופן אפשר לומר שמספק יהנה ולא יברך, ולא על הנאות תדירות שאם יהנה מהן נמצא עובר תמיד באיסור של הנאה מן העולם הזה בלא ברכה (ברכות לה, א). וגם אי אפשר להורות שלא ליהנות מבשמים אלו, כפי שכתב בשו"ע (רטז, ו), לגבי מיני ריח שיש ספק אם מברכים עליהם. מפני שכיום רוב מיני הבשמים מחומרים סינטטיים, וזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. וגם אין כאן חשש איסור תורה, מפני שההודאה שבברכה אמת, כי הוא יתברך אכן ברא את כל מיני הריח (עיין לעיל יב, א, 1, 4).

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים

אנחנו קודש למענך

הפלונטר בצד ימין של הלוחות

איך נהנים כשעובדים קשה?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

איך ללמוד גמרא?

כאב הגלות ותקוות הגאולה

עירוב תבשילין

למה הכל אסור בתשעה באב?!

הלכות קבלת שבת מוקדמת
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.









