הדמות העיקרית בפרשת השבוע, חוץ מיעקב אבינו, היא לבן הארמי, שהופך לחותנו של יעקב ולסבם של 12 שבטי ישראל. לבן מוצג כאדם ערמומי, תככן ודו-פרצופי. הוא שקוע בעצמו במידה קיצונית ודואג רק לצרכים האנוכיים שלו. לשם כך הוא אפילו מקריב את בנותיו.
מהאמירה המפורסמת של חז"ל בהגדה של פסח אנחנו למדים שלבן היה אויב גדול ומסוכן לקיומו של העם היהודי אפילו יותר מפרעה, ששעבד את בני ישראל במצרים! לבן מוצג כמי שביקש לעקור את עצם הקיום היהודי אחת ולתמיד. פרעה איים על הקיום הגופני שלנו כשהטביע ביאור את התינוקות הזכרים. אך אפילו אז העם היהודי יכול היה להוסיף להתקיים באמצעות שושלת בנות ישראל (שהיא לפעמים אפילו חזקה יותר מזו של הזכרים). אך לבן רצה להשמיד את יעקב ואת צאצאיו מבחינה הרוחנית. הוא אומר ליעקב ש"הבנות בנותיי והבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה - לי הוא".
בעיניו של לבן העם היהודי, אמונתו, חזונו ומטרותיו אינם קיימים. רק לבן זכאי לחיים והצלחה. כל האחרים, בייחוד משפחה עתירת מצפון כמו זו של יעקב, זכאית להיות רק חלק מעולמו של לבן, ולא, היא תושמד. האנוכיות של לבן אינה יודעת גבולות. הכלל של חז"ל שאדם איננו מקנא בהצלחה של בניו או תלמידיו איננו חל, למרבה האירוניה, על לבן, שנשאר עוין ומקנא אפילו בהצלחה של ילדיו ונכדיו.
מעניין לציין שאחרי תפקידו, כפי שהוא מופיע בפרשת השבוע, לבן נעלם (לפחות בשם שלו 'לבן') מהתנ"ך. בניסיון להשמיד את יעקב ואת העם היהודי לבן משמיד בעצם את עצמו ואיננו זוכה לשום אזכור חיובי בתורת הנצח. זה תמיד גורלם של כל מי שמנסים להשמיד את עם ישראל. ההיסטוריה זרועה בעצמותיהם של אלה שבאו להעביר את העם היהודי ואת היהדות מן העולם. חלקם השתמשו בשיטות הערמומיות של לבן (כמו נפוליאון והסנהדרין המזויפת שלו שניסתה להביא מודרניזציה ליהדות ולגרום ליהודים להתבולל באירופה, או הניסיון של המרקסיסטים ליצור יהודי מרקסיסטי שכבר לא יהיה יהודי או מאמין, ואלה רק כמה דוגמאות). אחרים נעזרו בשיטות הישירות יותר של פרעה וניסו לשעבד, להטיל אימה ולהשמיד את העם היהודי. כולם נכשלו במאמציהם הנפשעים.
האנוכיות של לבן היא שהביאה לחורבנו. הרבה מן השנאה כלפי העם היהודי ומדינת ישראל עדיין נובעת מקנאה ומאנוכיות, ומשום כך היא ממיטה חורבן על השונא ובסופו של דבר אף משמידה ומעלימה אותו. הלקח שיש ללמוד מגורלו של לבן, מחיקתו מספר הספרים הנצחי, הוא חלק ממחזה המוסר הגדול שהוא סיפור פרשת השבוע.
מהאמירה המפורסמת של חז"ל בהגדה של פסח אנחנו למדים שלבן היה אויב גדול ומסוכן לקיומו של העם היהודי אפילו יותר מפרעה, ששעבד את בני ישראל במצרים! לבן מוצג כמי שביקש לעקור את עצם הקיום היהודי אחת ולתמיד. פרעה איים על הקיום הגופני שלנו כשהטביע ביאור את התינוקות הזכרים. אך אפילו אז העם היהודי יכול היה להוסיף להתקיים באמצעות שושלת בנות ישראל (שהיא לפעמים אפילו חזקה יותר מזו של הזכרים). אך לבן רצה להשמיד את יעקב ואת צאצאיו מבחינה הרוחנית. הוא אומר ליעקב ש"הבנות בנותיי והבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה - לי הוא".
בעיניו של לבן העם היהודי, אמונתו, חזונו ומטרותיו אינם קיימים. רק לבן זכאי לחיים והצלחה. כל האחרים, בייחוד משפחה עתירת מצפון כמו זו של יעקב, זכאית להיות רק חלק מעולמו של לבן, ולא, היא תושמד. האנוכיות של לבן אינה יודעת גבולות. הכלל של חז"ל שאדם איננו מקנא בהצלחה של בניו או תלמידיו איננו חל, למרבה האירוניה, על לבן, שנשאר עוין ומקנא אפילו בהצלחה של ילדיו ונכדיו.
מעניין לציין שאחרי תפקידו, כפי שהוא מופיע בפרשת השבוע, לבן נעלם (לפחות בשם שלו 'לבן') מהתנ"ך. בניסיון להשמיד את יעקב ואת העם היהודי לבן משמיד בעצם את עצמו ואיננו זוכה לשום אזכור חיובי בתורת הנצח. זה תמיד גורלם של כל מי שמנסים להשמיד את עם ישראל. ההיסטוריה זרועה בעצמותיהם של אלה שבאו להעביר את העם היהודי ואת היהדות מן העולם. חלקם השתמשו בשיטות הערמומיות של לבן (כמו נפוליאון והסנהדרין המזויפת שלו שניסתה להביא מודרניזציה ליהדות ולגרום ליהודים להתבולל באירופה, או הניסיון של המרקסיסטים ליצור יהודי מרקסיסטי שכבר לא יהיה יהודי או מאמין, ואלה רק כמה דוגמאות). אחרים נעזרו בשיטות הישירות יותר של פרעה וניסו לשעבד, להטיל אימה ולהשמיד את העם היהודי. כולם נכשלו במאמציהם הנפשעים.
האנוכיות של לבן היא שהביאה לחורבנו. הרבה מן השנאה כלפי העם היהודי ומדינת ישראל עדיין נובעת מקנאה ומאנוכיות, ומשום כך היא ממיטה חורבן על השונא ובסופו של דבר אף משמידה ומעלימה אותו. הלקח שיש ללמוד מגורלו של לבן, מחיקתו מספר הספרים הנצחי, הוא חלק ממחזה המוסר הגדול שהוא סיפור פרשת השבוע.
