ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כללי מצוות
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
ומשיג הראב"ד "ואפילו יהיה בו (בקול) דין גזל יצא ידי חובה". ולומד זאת מהפסוק "יום תרועה יהיה לכם", שממנו הירושלמי לומד דין זה.
המגיד משנה מבאר הרמב"ם שכיוון שהמצווה היא השמיעה ואין בקול גזל - אף התוקע יוצא ידי חובה בגזול בנגוד ללולב ומצה שהמצווה היא בנגיעה בגופם. ומבין שדברי הרמב"ם הם כדברי הירושלמי ששאל מה בין לולב לשופר וענה: "תמן בגופו הוא יוצא, תמן בקולו הוא יוצא".
בהלכות לולב פרק ח הלכה ט, כותב הרמב"ם שלולב הגזול פסול רק ביום טוב ראשון, אך כשר בשאר הימים. והראב"ד משיג שיש חולקין וסוברים שגזול אסור בכל החג משום שזו מצווה הבאה בעבירה.
באופן פשוט נחלקו במחלוקת האמוראים המובאת בגמרא בתחילת פרק שלישי, אם יש פסול של מצווה הבאה בעבירה, לפי רבי יוחנן יש פסול ולכן כל החג פסול, ואילו לפי רבי יצחק בשם שמואל אין פסול ולכן רק ביום טוב ראשון פסול.
אפשר להבין ששמואל סובר שאין בכלל פסול של מצווה הבאה בעבירה, אמנם התוס' מבארים ששמואל מודה במצוות מדאורייתא, ורק במצוות דרבנן סובר שלא קיים פסול זה. משמע בתוס' שמכל מקום שמואל חולק בכל המצוות שמדרבנן. וקשה שהרי לשון הגמרא הוא "מתוך שיוצא בשאול יוצא גם בגזול", ואם כן משמע שחולק שמואל רק בלולב דאמרינן "מתוך". ועוד קשה מדוע נכתב שנחלקו בלולב ולא נכתב שנחלקו באופן כללי בכל מצוות דרבנן.
השולחן ערוך בסימן תרמ"ט סעיף ה מעתיק את הרמב"ם וכותב שבשאר הימים הכל כשר, וכותב הרמ"א שיש פוסלים בגזול והכי נהוג. מעיר המגן אברהם על השולחן ערוך שזוהי דעת הרמב"ם שפסק כשמואל ומתקשה שהרי בסעיף א' כתב השולחן ערוך שיש מי שאומר שלא נפסל לולב הגזול אלא לגזלן אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מיום טוב ראשון, משמע מכאן שלגזלן עצמו אסור בכל הימים שלא כדבריו בסעיף ה. ומתרץ המגן אברהם שאולי כוונתו בסעיף א' שפסול לכתחילה אך מ"מ בדיעבד כשר כדבריו בסעיף ה'.
וצריך להבין דבריו מדוע לכתחילה פסול. ומבאר הפרי מגדים שאכן מדין נטילת לולב אין בעיה לכתחילה ליטול, אלא שיש בעיה לברך משום "בוצע ברך ניאץ ה'", ואם כן כוונת השולחן ערוך שלכתחילה פסול מלברך.
השולחן ערוך בסימן תרס"ו כותב שיש מי שאומר שצריך להיזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצווה "הושענה רבא" משדה גוי אפי' ברשות הגוי. ולכאורה המקור לכך הוא בגמרא לגבי הדסים, ונימקה הגמרא שמא השדה גזולה ולא יצא י"ח מאחר וזו מצווה הבאה בעבירה. ובפשטות זהו גם הנימוק של השולחן ערוך, וקשה הרי הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כשמואל שאין פסול מצווה הבאה בעבירה במצוות מדרבנן, והושענא מקורו במנהג נביאים ולא מהתורה. הט"ז מעיר זאת וכותב שהלכה זו מתאימה לדברי הירושלמי שאומר המובא בשולחן ערוך ס' א' (סימן תרמ"ט) שהלולב פסול לגזלן בכל החג.
והדברים קשים, שהרי כבר ראינו שיש שם סתירה בשולחן ערוך בין סעיף א' לסעיף ה' ותירץ הפרי מגדים שבסעיף א' הבעיה היא מצד הברכה, והרי בהושענא לא שייכת בעיה זו שהרי אין ברכה.
עוד יש להקשות שהמגיד משנה בהלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ז. הרמב"ם כותב שבמצה גזולה לא יוצא ידי חובה, וכותב המ"מ שהמקור לכך הוא מהירושלמי במסכת חלה. נאמר שם שאין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ולומדים זאת מהפסוק "אלה המצוות - אין עבירה נעשית מצווה". האחרונים שואלים מדוע הבבלי הביא מקור ממלאכי "את הגזול ואת הפיסח" ולא הביא את המקור מהתורה כמו הירושלמי.
הגמרא בסוכה אומרת שהתוקף חבירו ונכנס לסוכתו יוצא ידי חובה לפי שאין סוכה נגזלת. ושואל הריטב"א בשם התוס' מדוע מכל מקום אין פסול מצד מצווה הבאה בעבירה. ועונים התוס' שפסול זה שייך רק במצוות שבאות לרצות כמו קרבן, שופר ולולב. ומקשה הריטב"א הרי גם מצה לא באה לרצות, ונאמר בירושלמי שמצה גזולה פסולה.
בדף ט במסכת סוכה נאמר "וחג הסוכות תעשה לך שבעה ימים", לדעה אחת נצרך הפסוק לפסול סוכה גזולה. שואלים התוס' מדוע נזקקים לפסוק, תיפוק ליה מצד מצווה הבאה בעבירה. עונה המנחת חינוך במצווה שכ"ה שמפסול מצווה הבאה בעבירה פירושו שעבירה אינה יכולה להחשב כמצווה, ואם כן האוכל בסוכה גזולה לא קיים מצווה, אך אולי עדיין אינו נחשב כאוכל חוץ לסוכה, ולכך נצריך הפסוק, ללמדנו שנחשב כאילו אוכל חוץ לסוכה ועובר בכך עבירה.
עפי"ז נוכל להבין למה המגיד משנה הביא דווקא את המקור מהירושלמי ולמה הבבלי לא הביא את הפסוק מהתורה. יש חילוק גדול בין הירושלמי לבבלי. ישנן 2 הלכות בדין מצווה הבאה בעבירה. הירושלמי לומד מהפסוק "ואלה המצוות" שאין זה נחשב מצווה, אך עדיין אין זה אומר שהחפץ פסול, רק למדנו שלא עלתה לגברא מצווה. הבבלי לומד ממלאכי "את הגזול ואת הפסח" שגזול הוא כמו פיסח, יש פסול בחפצא כמו בפיסח.
התוס' שהובאו בריטב"א כתבו שפסול מצווה הבאה בעבירה נאמר רק במצוות הבאה לרצות ולא בסוכה, והקשה הריטב"א מהירושלמי שעסק במצה. עתה אנו יכולים לתרץ שאמנם הדין של הירושלמי שלא עלתה לו מצווה נכון בכל המצוות וגם במצה ובסוכה, אך פסול בחפצא קיים רק במצוות הבאות לרצות.
אמרנו שהרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כשמואל, ואילו הראב"ד והרמ"א פסקו כרבי יוחנן שיש פסול של מצווה הבאה בעבירה. התוס' פירשו שהויכוח ביניהם הוא במצוות דרבנן. ושאלנו מדוע אם כן נאמר בגמרא הטעם "מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול", ועוד שאלנו מדוע נכתב שנחלקו בלולב ולא נאמר שנחלקו באופן כללי על כל מצוות דרבנן, מדין תורה נוטלים רק ביום הראשון, ורבן יוחנן בין זכאי תיקן שיטלו בכל הימים.
אפשר לבאר שנחלקו שמואל ורבי יוחנן האם התקנה בשאר הימים היא המשכה של הדין שביום הראשון, או שזו תקנה חדשה שמא יבנה המקדש ויש לה גדרים חדשים. רבי יוחנן סובר שזו המשכה ולכן גם בשאר הימים פסול כמו שמצווה הבאה בעבירה מהתורה פסול. ושמואל כותב שודאי אין זו המשכה שהרי רואים שיוצא בלולב השאול אע"פ שביום טוב ראשון לא יוצא בכך, וא"כ ממילא גם גזול מותר כדין מצווה הבאה בעבירה מדרבנן.
נחזור לסתירה בשולחן ערוך. הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים להלכה כשמואל שהתקנה בשאר הימים אינה המשכה ולכן נפסק בסימן תרמ"ט שביום הראשון יש פסול בחפצא מאחר ולולב בא לרצות אך בשאר הימים כשר, כיוון שזו תקנה חדשה שמא יבנה המקדש, ובסימן תרס"ו נפסק שערבה של הושענא פסולה, משום שערבה באה לרצות ולכן יש כאן פסול בחפצא.
עכשיו נבין מדוע הובאו בירושלמי 2 טעמים להכשיר שופר הגזול. הפסוק "יום תרועה יהיה לכם" בא ללמד שאין פסול בחפצא, ואילו הטעם שהמצווה היא לשמוע ואין קול נגזל בא ללמד שנחשב כמקיים מצווה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
