ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כללי מצוות
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
ומשיג הראב"ד "ואפילו יהיה בו (בקול) דין גזל יצא ידי חובה". ולומד זאת מהפסוק "יום תרועה יהיה לכם", שממנו הירושלמי לומד דין זה.
המגיד משנה מבאר הרמב"ם שכיוון שהמצווה היא השמיעה ואין בקול גזל - אף התוקע יוצא ידי חובה בגזול בנגוד ללולב ומצה שהמצווה היא בנגיעה בגופם. ומבין שדברי הרמב"ם הם כדברי הירושלמי ששאל מה בין לולב לשופר וענה: "תמן בגופו הוא יוצא, תמן בקולו הוא יוצא".
בהלכות לולב פרק ח הלכה ט, כותב הרמב"ם שלולב הגזול פסול רק ביום טוב ראשון, אך כשר בשאר הימים. והראב"ד משיג שיש חולקין וסוברים שגזול אסור בכל החג משום שזו מצווה הבאה בעבירה.
באופן פשוט נחלקו במחלוקת האמוראים המובאת בגמרא בתחילת פרק שלישי, אם יש פסול של מצווה הבאה בעבירה, לפי רבי יוחנן יש פסול ולכן כל החג פסול, ואילו לפי רבי יצחק בשם שמואל אין פסול ולכן רק ביום טוב ראשון פסול.
אפשר להבין ששמואל סובר שאין בכלל פסול של מצווה הבאה בעבירה, אמנם התוס' מבארים ששמואל מודה במצוות מדאורייתא, ורק במצוות דרבנן סובר שלא קיים פסול זה. משמע בתוס' שמכל מקום שמואל חולק בכל המצוות שמדרבנן. וקשה שהרי לשון הגמרא הוא "מתוך שיוצא בשאול יוצא גם בגזול", ואם כן משמע שחולק שמואל רק בלולב דאמרינן "מתוך". ועוד קשה מדוע נכתב שנחלקו בלולב ולא נכתב שנחלקו באופן כללי בכל מצוות דרבנן.
השולחן ערוך בסימן תרמ"ט סעיף ה מעתיק את הרמב"ם וכותב שבשאר הימים הכל כשר, וכותב הרמ"א שיש פוסלים בגזול והכי נהוג. מעיר המגן אברהם על השולחן ערוך שזוהי דעת הרמב"ם שפסק כשמואל ומתקשה שהרי בסעיף א' כתב השולחן ערוך שיש מי שאומר שלא נפסל לולב הגזול אלא לגזלן אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מיום טוב ראשון, משמע מכאן שלגזלן עצמו אסור בכל הימים שלא כדבריו בסעיף ה. ומתרץ המגן אברהם שאולי כוונתו בסעיף א' שפסול לכתחילה אך מ"מ בדיעבד כשר כדבריו בסעיף ה'.
וצריך להבין דבריו מדוע לכתחילה פסול. ומבאר הפרי מגדים שאכן מדין נטילת לולב אין בעיה לכתחילה ליטול, אלא שיש בעיה לברך משום "בוצע ברך ניאץ ה'", ואם כן כוונת השולחן ערוך שלכתחילה פסול מלברך.
השולחן ערוך בסימן תרס"ו כותב שיש מי שאומר שצריך להיזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצווה "הושענה רבא" משדה גוי אפי' ברשות הגוי. ולכאורה המקור לכך הוא בגמרא לגבי הדסים, ונימקה הגמרא שמא השדה גזולה ולא יצא י"ח מאחר וזו מצווה הבאה בעבירה. ובפשטות זהו גם הנימוק של השולחן ערוך, וקשה הרי הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כשמואל שאין פסול מצווה הבאה בעבירה במצוות מדרבנן, והושענא מקורו במנהג נביאים ולא מהתורה. הט"ז מעיר זאת וכותב שהלכה זו מתאימה לדברי הירושלמי שאומר המובא בשולחן ערוך ס' א' (סימן תרמ"ט) שהלולב פסול לגזלן בכל החג.
והדברים קשים, שהרי כבר ראינו שיש שם סתירה בשולחן ערוך בין סעיף א' לסעיף ה' ותירץ הפרי מגדים שבסעיף א' הבעיה היא מצד הברכה, והרי בהושענא לא שייכת בעיה זו שהרי אין ברכה.
עוד יש להקשות שהמגיד משנה בהלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ז. הרמב"ם כותב שבמצה גזולה לא יוצא ידי חובה, וכותב המ"מ שהמקור לכך הוא מהירושלמי במסכת חלה. נאמר שם שאין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ולומדים זאת מהפסוק "אלה המצוות - אין עבירה נעשית מצווה". האחרונים שואלים מדוע הבבלי הביא מקור ממלאכי "את הגזול ואת הפיסח" ולא הביא את המקור מהתורה כמו הירושלמי.
הגמרא בסוכה אומרת שהתוקף חבירו ונכנס לסוכתו יוצא ידי חובה לפי שאין סוכה נגזלת. ושואל הריטב"א בשם התוס' מדוע מכל מקום אין פסול מצד מצווה הבאה בעבירה. ועונים התוס' שפסול זה שייך רק במצוות שבאות לרצות כמו קרבן, שופר ולולב. ומקשה הריטב"א הרי גם מצה לא באה לרצות, ונאמר בירושלמי שמצה גזולה פסולה.
בדף ט במסכת סוכה נאמר "וחג הסוכות תעשה לך שבעה ימים", לדעה אחת נצרך הפסוק לפסול סוכה גזולה. שואלים התוס' מדוע נזקקים לפסוק, תיפוק ליה מצד מצווה הבאה בעבירה. עונה המנחת חינוך במצווה שכ"ה שמפסול מצווה הבאה בעבירה פירושו שעבירה אינה יכולה להחשב כמצווה, ואם כן האוכל בסוכה גזולה לא קיים מצווה, אך אולי עדיין אינו נחשב כאוכל חוץ לסוכה, ולכך נצריך הפסוק, ללמדנו שנחשב כאילו אוכל חוץ לסוכה ועובר בכך עבירה.
עפי"ז נוכל להבין למה המגיד משנה הביא דווקא את המקור מהירושלמי ולמה הבבלי לא הביא את הפסוק מהתורה. יש חילוק גדול בין הירושלמי לבבלי. ישנן 2 הלכות בדין מצווה הבאה בעבירה. הירושלמי לומד מהפסוק "ואלה המצוות" שאין זה נחשב מצווה, אך עדיין אין זה אומר שהחפץ פסול, רק למדנו שלא עלתה לגברא מצווה. הבבלי לומד ממלאכי "את הגזול ואת הפסח" שגזול הוא כמו פיסח, יש פסול בחפצא כמו בפיסח.
התוס' שהובאו בריטב"א כתבו שפסול מצווה הבאה בעבירה נאמר רק במצוות הבאה לרצות ולא בסוכה, והקשה הריטב"א מהירושלמי שעסק במצה. עתה אנו יכולים לתרץ שאמנם הדין של הירושלמי שלא עלתה לו מצווה נכון בכל המצוות וגם במצה ובסוכה, אך פסול בחפצא קיים רק במצוות הבאות לרצות.
אמרנו שהרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כשמואל, ואילו הראב"ד והרמ"א פסקו כרבי יוחנן שיש פסול של מצווה הבאה בעבירה. התוס' פירשו שהויכוח ביניהם הוא במצוות דרבנן. ושאלנו מדוע אם כן נאמר בגמרא הטעם "מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול", ועוד שאלנו מדוע נכתב שנחלקו בלולב ולא נאמר שנחלקו באופן כללי על כל מצוות דרבנן, מדין תורה נוטלים רק ביום הראשון, ורבן יוחנן בין זכאי תיקן שיטלו בכל הימים.
אפשר לבאר שנחלקו שמואל ורבי יוחנן האם התקנה בשאר הימים היא המשכה של הדין שביום הראשון, או שזו תקנה חדשה שמא יבנה המקדש ויש לה גדרים חדשים. רבי יוחנן סובר שזו המשכה ולכן גם בשאר הימים פסול כמו שמצווה הבאה בעבירה מהתורה פסול. ושמואל כותב שודאי אין זו המשכה שהרי רואים שיוצא בלולב השאול אע"פ שביום טוב ראשון לא יוצא בכך, וא"כ ממילא גם גזול מותר כדין מצווה הבאה בעבירה מדרבנן.
נחזור לסתירה בשולחן ערוך. הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים להלכה כשמואל שהתקנה בשאר הימים אינה המשכה ולכן נפסק בסימן תרמ"ט שביום הראשון יש פסול בחפצא מאחר ולולב בא לרצות אך בשאר הימים כשר, כיוון שזו תקנה חדשה שמא יבנה המקדש, ובסימן תרס"ו נפסק שערבה של הושענא פסולה, משום שערבה באה לרצות ולכן יש כאן פסול בחפצא.
עכשיו נבין מדוע הובאו בירושלמי 2 טעמים להכשיר שופר הגזול. הפסוק "יום תרועה יהיה לכם" בא ללמד שאין פסול בחפצא, ואילו הטעם שהמצווה היא לשמוע ואין קול נגזל בא ללמד שנחשב כמקיים מצווה.
מגילה גדרי אנוס במצוות - גדרי החיוב של קריאת המגילה
מסכת מגילה: דפים ב' ע"א, יז' ע"א, יח' ע"א, יט' ע"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
