אי אפשר להבין את מושגי הקבלה בשכל, ועלולים לבוא לטעויות ולהגשמה, ולכן צריך להיזהר.
הרמ"א מסביר שכל הספירות והדיבורים על האלוקות זה רק תארים ושמות הפעולות.
כל אחד יש לו את הדרך שלו בייחודים. היום מובן איך יש השפעה לדיבור של האדם. כל הנביאים הגיעו למדרגת הייחוד האמיתי. וגם לחכמים - כל אחד לפי מעלתו ותכונותיו.
מה ההבדל בין קבלת הרמב"ן והראשונים לבין קבלת האר"י? מה החיוב של המון העם בכוונות בתפילה? ומה עם החכמים? יכולים לפטור את עצמם מכוונות המקובלים? איך מכוונים קבלות בתפילה?
ר' צדוק מסביר את מצוות הייחוד הסבר המשלב את רבינו יונה עם חובת הלבבות - מצוה זו היא לידיעה חיובית, ומצד שני היא האחדותו עצמו.
איך מגיעים לזה? על ידי זיכוך הלב עד שממש רואים זאת בחוש, שהכל בעצם הוא.
היסוד העקרי של הכפירה הוא ראיה מצומצמת וילדותית של האלוקים ע"י הגשמה.
כשתוקפים דעה, צריך לחשוב האם זה באמת בסופו של דבר נפקא מינה למעשה או לא, ורק אם כן אז לתקוף.
כך בהגשמה - דעות שליליות לפעמים מתחילות מהלב ולא כ"כ מהמח.
