בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש במדבר
  • מטות
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה 37 דק' צפיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

בענדעט בן יצחק

א. במדבר לא' – וידבר ד' אל משה לאמר. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא.. לתת נקמת ד' במדין. רש"י - שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקב"ה. משך חכמה - יתכן, דאם היה מלחמת מדין אחר מות משה, היו אומרים שכל ימי משה לא היה נלחם במדין, לפי שמשה החניף להם, לפי שהיה חתן יתרו וישב במדין שנים רבות. לכן מוכרח היה לנקום קודם מיתתו.

ב. במדבר כג' - הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. רש"י - נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין. ספרי במדבר פרשת מטות קנז' - להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם, עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם.

ג. ברכות לג.- ואמר רב אמי: גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר: כי א-ל דעות ה'.. אמר רבי אלעזר: גדול מקדש שנתן בין שתי אותיות, שנאמר: פעלת ה' מקדש ה'.. מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה, גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר: אל נקמות ה'. אמר ליה, אין, במילתה מיהא גדולה היא. רש"י - במקום שצריכה נקמה - דבר גדול הוא.

ד. תהלים צד' – א-ל נקמות ד' א-ל נקמות הופיע, הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים. עד מתי רשעים ד', עד מתי רשעים יעלוזו.. ויאמרו לא יראה.. ולא יבין אלוקי יעקב. תהלים עט' – עזרנו אלוקי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. למה יאמרו הגוים איה אלוקיהם, יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך.. והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ד'.

ה. רש"ר הירש בראשית ד' טו' - משמעות "נקם": לקומם את הדין שנרמס, או: להקים את האישיות המוטלת לארץ. אי אפשר להחזיר את המת לתחיה, אך אפשר להחזיר את המשפט על כנו ולכפר על עוות הדין. רש"ר במדבר לא' ב' - הנקמה מקימה את המשפט שנרמס ברגלי זדים, או היא מקימה את האישיות שהושפלה עד עפר.. המטרה איננה להכניע את האויב ולגמול לו כגמולו; אילו ביקש לומר כן, היה נוקט לשון "נקם ב -". אך המטרה היא לחזור ולהקים את ישראל מאת המדינים, לשחרר אותו מבחינה רוחנית ומוסרית ולחלץ אותו מאימת נכליהם.

ו. קובץ א' תרעד' - הרע מצטער הוא בהגדלת הטוב, וצדדי הרע שבנפש ושבעולם, מצטמקים ורע להם, בזה שגאות ד' ואור הקודש מתרחב ומתפשט בהם. ומזה האדם מרגיש צער בתחילת גישתו לעבודה עליונה, אבל צריך אז להתרומם עד לידי מדה זו של גבורות קדושות. וגדולת הנקמה שנתנה בין שתי אותיות כמו דעה, והרצון של ביעור הרע והתמעטותו, הולך ומשתלם ובא למגמתו ע"י צערו, שהיא תחילת נפילתו, ואז כל מה שהיסוד הרע שבנפש יוסיף צער, יוסיף הטוב שבו - שהוא העצמיות הקיימת העיקרית - עונג ונחת. ודוגמת הפעולה הזאת שבנפש יעשה בעולם כולו, ומעין אורו של משיח מתנוצץ אז. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד' המלוכה.

ז. עולת ראי"ה א' ריד' – א-ל נקמות ד', א-ל נקמות הופיע. אם הנקמה היא, כפי מה שהיא מצוירת אצל בני אדם, תכונה שבאה מתוך חולשת הנפש, מתוך שנאה ומשטמה, מתוך קצף על דבר רע שנעשה בעבר, אינה יכולה להיות מתיחסת בכלל לאחת ממדותיו של הקב"ה, אב הרחמים ומקור הטוב והחסד. על כן צריכים אנחנו להבין את כל תכן הבטוי של נקמה, והמפעלים המורים ענין של נקמה, שאנו רואים במערכת ההנהגה הא-להית בעולם, שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים, המאפילים את הזהר של הטוב, החכמה והרחמים, אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצרות הטוב, להסיר את הסבות המאפילות את החיים ואת ההויה בכלל, שהן צמחי הרשע ופרי הכחש והבגידה, שכל זמן שלא יתבערו מן העולם הרי הם מחשיכים אותו. וד', אשר אמר יהי אור, מסיר את המחשכים ואת גורמיהם, כדי שהאורה תופיע בעולם, לשמח את כל היצור. אל נקמות ד', אל נקמות הופיע.

הנשא שופט הארץ, השב גמול על גאים. המשפט המושרש כבר בטבעו של אדם ובארחות חיי החברה, לענוש את הרשע, הגונב, הגוזל והמרצח, באפן פרטי, גם הוא מיסוד המשפט העליון בא, מכח אותה ההכרת המוסרית, החקוקה בנפש האדם הנברא בצלם אלהים. אבל כח השופט הזה עומד הוא במצב שפל, כל זמן שאין לו כח להתגבר על רשעי עולם, שהם מתגברים לעשות תעמולה רבה של סדרי חיים כלליים, הבנויים על רשעה ביסודם, מפני שהם גם כן לוקחים להם יסודות של משפט להחזיק את רשעתם, ונגדם אין שום כח שופט בתוך השדרות האנושיות, שהם לוקחים להם קרנים לנגח בהן כל דכא, כל רפא אונים וכל כושל. על כן מוכרח הדבר לבא, שרק שופט הארץ ינשא, ותתרומם מדת המשפט העליונה, באפן כזה, שגאים רשעי עולם לא יפיקו זממם, והם יקבלו ענשם כראוי להם, להשיב להם גמול ידם, ותחת ההרס, החמרי והרוחני, שהם שואפים להביא על העולם בגאותם הבלתי-גבולית, יחרבו הם ומועצותיהם תהרסנה. הנשא שופט הארץ, השב גמול על גאים.

לד' הישועה על עמך ברכתך סלה. הישועה הכללית של כל ההויה כולה, ישועת ד' היא, כלומר, שהמדות הא-להיות יצאו אל הפעל במציאות כולה בכל מילואן וטובן, שאז יתוקן כל העולם כולו, ושלום העולמים יאיר בכל מרחבי היקום. הכח האנושי, המוכשר להיות הפועל לברכת עולמים זאת, ברכת ד' הנצחית, זהו אותו כח של חיי הנצח, חיי הקדש, האצור בעם ד' בכנסת ישראל.. על כן אלה שני הדברים.. הם מקושרים יחד בקשר אמיץ.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il