ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נדרים ושבועות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
להתרת נדרים נוסח אשכנז לחץ כאן
פרשת מטות פותחת בדין נדרים. אדם שנדר נדר חייב לעמוד בו, והדבר נובע מכך שנדרים הם עניין חמור ביותר. מדוע? התורה אומרת (מטות) ביחס לנדרים "לא יחל דברו", כלומר לא יחלל את דיבורו. הספורנו (שם) מעיר שבפרשת קדושים כתובה לשון דומה: "לא תישבעו בשמי לשקר וחללת את שם א-להיך", ומכאן מסיק הספורנו שאדם שעובר על נדריו מחלל את השם.
אך למרות זאת, חז"ל לימדונו שבמקרים מסוימים ניתן להתיר נדר. כיצד ייתכן הדבר? כיצד ייתכן להתיר נדר שאדם התחייב בו?
בכדי לבחון את הדברים, ננסה לבחון מעט את מהותם של הנדרים. לכאורה, נדרים הם דבר גדול ובעל משמעות חשובה, שהרי אדם מקבל על עצמו איסורים נוספים.
אולם, יש בכך אמירה בעייתית: האם לאדם לא מספיקים הדינים של התורה, והוא צריך להוסיף מצוות אישיות משלו?!
בעיה נוספת שקיימת בנדרים היא התנתקות מן הכלל. המצוות מחברות את עם ישראל כולו אל הקב"ה, ולכן המצוות שייכות עקרונית לכל ישראל (אלא שיש קבוצות שיש להם שייכות ספציפית למצוות, כמו כהנים). כאשר אדם נודר ואוסר על עצמו דבר חדש, הרי שהוא מוציא את עצמו ממסגרת הכלל. כעת יש דבר שלכל ישראל מותר, ואילו לו אסור.
כיצד ניתן להתיר נדרים?
יש שני סוגים של התרת נדרים:
פתח: ישנם נתונים שאילו הנודר היה חושב עליהם בזמן שנדר – לא היה נודר. כשמוצאים נתון כזה, הנדר מוגדר כנדר טעות. למשל, הגמרא בנדרים מספרת על אדם שערך סעודה, ולפתע ראה אנשים מתקרבים אליו. הוא חשש שהם רוצים להשתתף בסעודתו, ולכן אמר שהוא מדיר אותם הנאה מהסעודה. כשהתקרבו, ראה שגם אביו נמצא בין האנשים הללו, ואמר: "אילו הייתי יודע שאבא עמהם, לא הייתי נודר".
חרטה: ישנם נתונים שהשתנו במציאות מאז הזמן שהנודר נָדַר, ואילו היו נתונים אלה קיימים מראש – לא היה נודר. כלומר, אדם נדר על דבר מסוים, ובשעה שנדר כל הנתונים היו ברורים, אלא שמאוחר יותר נתון מסוים השתנה. כעת הנודר מתחרט, אך אינו רוצהלעקור את הנדר מעיקרו אלא רוצה לבטל אותו מכאן ולהבא.
הרמב"ם (הלכות שבועות פ"ו ה"א) כותב שאחד מן המצבים המוגדרים כחרטה הוא גם אם "נהפכה דעתו לדעת אחרת". כלומר, כשהאדם חושב אחרת ממה שחשב בעבר, הרי שיכול להתחרט על הנדר ולבטל אותו מכאן ולהבא.
לכאורה, כל עניין התרת הנדרים תמוה. אם אדם נדר דבר מסוים – שיעמוד בדיבורו! ואפילו אם נבין את התרת נדרים על ידי פתח, מצב שבו הנתונים לא היו ידועים מראש, הרי שבמקרה של חרטה ובוודאי במקרה שנהפכה דעתו לדעת אחרת, צריך להבין כיצד ייתכן שנאפשר לאדם להתיר את נדרו ולא לעמוד בדיבורו!
דבר זה אף הביא לאנטישמיות רבה במהלך הדורות. בויכוח של ר' יחיאל מפריס (ה' אלפים א'. ובדומה לכך, בוויכוח הרמב"ן בשנת ה' אלפים כ"ג) נשמעה טענה כנגד היהודים על כך שאי אפשר להאמין להם, שהרי "יעמוד ביום הכיפורים ויאמר: 'כל נדרי' ". ולא עוד, אלא שטענה זו חזרה גם בתקופות הקרובות לנו. לפני כמאה ושישים שנה (תרי"ב) יצאו ברוסיה כנגד הנוסח של כל נדרי, והוא קיבל תיקון והבהרות שהודפסו בחיי אדם (כלל קמ"ד).
ואכן, ישנם גאונים וראשונים (רב האי גאון, שערי תשובה סימן ל"ח; רב נטרונאי גאון, הלכות פסוקות מן הגאונים סימן קכ"ב; מאירי, חיבור התשובה עמ' 815; שו"ת הריב"ש שצ"ד בשם הרי"ט) שאף התנגדו לאמירת כל נדרי, וזאת בדיוק מהכיוון ההפוך: אין כאן התרת נדרים כלל אלא הטעיה, והציבור מגיע על ידי כך לזלזול בנדרים ולהערמה בהם. המשנה (בחגיגה י ע"א) אומרת שהיתר נדרים הוא דבר שפורח באוויר, ואינו מפורש ממש בתורה. הרמב"ן (בתחילת מטות) ביאר שאולי פרשת היתר נדרים לא נאמרה במפורש אלא רק לראשי המטות, כי צריך להעלים היתר נדרים מעם ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
זו כנראה הסיבה שבגללה התנגדו חלק מן הגאונים לאמירת כל נדרי. בתקופת הגאונים חששו מאוד שאנשים יידרו נדרים בקלות, ולכן נמנעו מלהתעסק בהלכות נדרים. בימי מר רב יהודאי גאון לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי שיודע לדקדק בה כראוי (תשובה המובאת ברי"ף, סוף מסכת נדרים). וכתבו הראשונים שזו גם הסיבה לכך ש"לשון נדרים משונה" (רא"ש נדרים ב ע"ב, תוספות שם ז ע"א), ושאין המסכת מסודרת ומתוקנת כשאר המסכתות.
למרות זאת, חז"ל כאמור התירו במקרים מסוימים להתיר נדר. ומה באמת משמעות העניין של התרת נדרים? כנראה שאמנם יש חשיבות אדירה לכך שאדם יעמוד בדיבורו ויעשה את אשר התחייב. לכן, באופן כללי חכמים היו נגד נדרים. אולם, דבר שחשוב אף יותר לאדם מאשר לעמוד בדיבורו, הוא להודות בטעותו! להודות שההחלטה והאמירה הקודמת היו שגויות, וש"נהפכה דעתו לדעת אחרת"! (ע"פ מו"ח הרב בלומנצויג).
אנשים ממשיכים בדרכם הקודמת כי הם לא מסוגלים לומר לעצמם: טעינו, אנו צריכים להשתנות (קשה מאוד לשמוע מישהו אומר "טעיתי"!).
מצד אחד, צריכים אנו לדבוק בדברים שהתחייבנו עליהם. צריכים לקיים את ההבטחות, הרצונות, השאיפות וכדומה. אולם אם טעינו – צריך להיות מספיק ישרים כדי לומר שטעינו. צריכים להיות עם תעוזה מספקת כדי לשנות דברים שאינם נכונים, לעלות ולהתרומם, לעלות ולהתקדש.
לכן, בדרך כלל "לא יחל דברו" – יש לעמוד בקיום הנדר כפשוטו (ולכן צריך להיזהר בדרך כלל ולא לנדור נדרים). אולם, ישנם מקרים שבהם מותר ואף מצווה להתיר את הנדר. וכך, כאמור, לא רק בעולם הנדרים. צריך לדעת לדבוק במשימות שלנו, במחשבות שלנו, בחלומות שלנו; אבל צריך גם לדעת לבחון מִדי פעם את הדברים, לעצור ולחשוב האם אנחנו בדרך הנכונה, ולהיות אמיץ מספיק כדי ללכת בדרך אחרת אם אנו מרגישים שטעינו.
יהי רצון שנזכה לעשות רצון ה' בעולם, לשנות רצוננו מפני רצונו, ולהיות נכונים לקבל על עצמנו עול מלכות שמים בצורה מלאה!
הנאה ממעשה שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
פריחת הגאולה!
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מי פה עבריין?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
תשובה התשובה בהשקפתו הגדולה של הרב זצ"ל
הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה" | חידוש הראי"ה במבט על התשובה | העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות | שלושת מעגלי התשובה | חשיבות המבט הגדול לדורנו | הכרחיות התשובה | תשובה מאהבה | התבוננות בעולם | כח הרצון וחשיבותו | עיקר האדם – רצונו | הרצון – בלתי מוגבל | הרצון עצמו פועל | הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי
ארץ ישראל ומצוותיה מצוות יישוב הארץ ותהליך הגאולה
מתוך עיון במשנת הרצי"ה ובמשנת הרב יששכר טייכטהל הי"ד
למה מצוות יישוב הארץ כל כך מרכזית? | האם מצוות יישוב הארץ נוהגת בזמן הזה? | שלוש השבועות | רבנו חיים בתוס' כתובות | השמטת הרמב"ם, מגילת אסתר | האם אנו בתהליך גאולה? | הגאולה לא צריכה להיות נסית? | הדור לא ראוי? | התהליך נעשה על ידי כופרים? | יש חשש שיתקלקלו בארץ מה'ציונים הכופרים'? | האם בסוף המדינה תונהג בדרך התורה? | היחס למדינת ישראל
פנחס מהות התפילה וסוד המנהיגות
שיחת מוצ"ש פרשת פנחס
הרב בוחן את משמעותה העמוקה של התפילה כתחליף לקורבנות, תוך הדגשה על פי הזוהר שדווקא "תפילת העני", הבאה מתוך לב נשבר וענווה, היא התפילה הרצויה והגבוהה ביותר לפני בורא עולם. בנוסף, הרב מסביר שמנהיג אמיתי נמדד ביכולתו להרגיש את רוח העם, להתחבר לרצונות הפנימיים של הציבור ולהוביל אותו מתוך מסירות נפש ואמונה.
יסודות התורה והאמונה משיח בן יוסף, מקורו ומשמעו
הארכנו לבאר את עניינו של משיח בן יוסף לפי הדעות והמסורות השונות, וביארנו מדוע הרמב''ם השמיטו ולא כללו לא בין עיקרי האמונה ולא בכל כתביו. עוד ציינו שלושה פירושים שפרש בענינו מרן הרב, הראי''ה קוק זצ''ל, בשלוש רבנויותיו בזוימל, בבויסק וביפו. ולבסוף למדנו על חשיבות היסודות שלימד מרן הראי''ה בעניינו של משיח בן יוסף, וכיצד הם עומדים בעצמם, אפי' בלא קשר לתלייתם כפירוש למהות משיח בן יוסף.
פנחס פרשת פנחס – זה הזמן שלך
מדוע מקפידה התורה על זמנים ומועדים? למה חובה לקחת הזדמנויות בזמן ולא לאחר? התזמון האלוקי ומשמעותו האישית והלאומית
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
