פרשני:בבלי:מנחות קז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות קז א

חברותא[עריכה]

ומשנינן: אף בעולת העוף איכא  מוראה ונוצה שאינם עולים על המזבח, וכמאמר הכתוב בפרשת עולה "והסיר את מוראתו בנוצתה, והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן", והם נבלעים במקומם.
ואכתי מקשינן: והאיכא נסכים, כלומר יין הנסכים שנותנים את הכל לספלים שעל גבי המזבח!?
ומשנינן: יין הנסכים אינו מקטר על המזבח אלא לשיתין שבצידי המזבח אזלי (מן הספלים נשפך הדם לשיתין ולא עולה על המזבח).  1 

 1.  ראה כעין זה לעיל עד ב, ושם מבואר, דמהמשנה מוכח דלא כשמואל שאמר "המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים".
ואכתי מקשינן: והאיכא מנחת נסכים שהיא עולה כליל על המזבח ואין קומצין הימנה!?  2 

 2.  הנה לעיל קד ב כתב רש"י על מה שאמרו שם "מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום": סולת שמן ויין בלא קרבן בכל יום; ודקדק מזה במקדש דוד סימן י סק"ב, שחייב להביא גם יין עם המנחה; והקשה עליו מסוגייתנו: כי אם נאמר שבכלל מנחת נסכים הוא גם יין, אם כן איך מקשינן "והאיכא מנחת נסכים", והרי מנחת נסכים אין כולה למזבח, שהרי יש גם יין שהולך לשיתין; (ומה דלא מקשה לכולי עלמא, לה הצרכה הגמרא לומר גבי עולה שעורה לכהנים, והרי תיפוק ליה שמביא עמו נסכים ולשיתין אזלי; כי יש לומר שהוא מתנדב את העולה והתורה הטילה עליו להביא עמו נסכים, אבל לא מסתבר לפרש ברש"י, שהוא חייב עצמו במנחה, והתורה חייבתו ביין).
ומשנינן: לא נתכוין זה למנחה, כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה - לא פסיקא ליה.
שנינו במשנה: הרי עלי זהב, לא יפחות מדינר זהב:
ומקשינן: מנין שנתכוין זה למטבע, ודלמא נתכוין לנסכא (חתיכת זהב)!?  3 

 3.  ביארו התוספות: ויביא חתיכת כסף קטנה מדינר שיש בה כדי לעשות צינורא "דאזלינן בתר הפחות, כדקאמר - לעיל קד ב: הרי עלי עשרונות יביא שנים, אבל טפי לא", וראה עוד שם.
אמר תירץ רבי אלעזר:
הכא במאי עסקינן: בכגון דאמר "הרי עלי מטבע זהב".
ואכתי מקשינן: ודילמא לא נתכוין זה לדינר, אלא לפריטי (פרוטות) של זהב!?
אמר תירץ רב פפא:
פריטי דדהבא לא עבדי אינשי (פרוטות של זהב אין דרך לעשותם).
שנינו במשנה: כסף, לא יפחות מדינר:
ומקשינן: ודלמא נסכא (שמא נתכוין לחתיכת כסף ולא למטבע)!?
אמר תירץ רבי אלעזר: כגון דאמר "הרי עלי מטבע של כסף".
ואכתי מקשינן: ודילמא פריטי (שמא נתכוין לפרוטות של כסף)!?
אמר תירץ רב ששת:
הכא במאי עסקינן באתרא דלא סגי פריטי דכספא (במקום שאין פרוטות של כסף יוצאות בהוצאה).
שנינו במשנה: נחושת לא יפחות ממעה כסף:  4 

 4.  (יש לעיין: והרי גבי זהב וכסף פירשה הגמרא שהנידון הוא במי שקיבל על עצמו מטבע, ואם כן גם גבי נחושת קיבל עליו מטבע, ואם כן יביא פריטי של נחושת! ?).
תניא: רבי אליעזר בן יעקב (חולק על משנתנו ו) אומר:
האומר "הרי עלי נחושת": לא יפחות מכמות נחושת כדי לעשות צינורא קטנה (מזלג קטן) של נחושת.
ומפרשינן: למאי חזיא (לאיזה שימוש במקדש ראויה צינורא זו), כי מסתמא לא נתכוין לפחות מדבר הראוי לתשמיש כל שהוא?
אמר פירש אביי: שמחטטין בה את הפתילות (מסירים מהפתילות את ראשן השרוף), וומקנחין בה את הנרות  5  של המנורה מהאפר שבתוכם.

 5.  נרות הם כלי הקיבול של הפתילה והשמן.
ואם אמר "הרי עלי ברזל: תניא:
אחרים אומרים: האומר "הרי עלי ברזל", לא יפחות מכמות של ברזל כדי לעשות ממנו "כליה עורב", שהן מסמרות חדים שהיו נותנים בראש גג ההיכל, כדי שלא ישבו שם העורבים ויטנפו את הגג.
וכמה הוא שיעור הברזל: אמר פירש רב יוסף אמה על אמה.
איכא דאמרי:
תניא: לא יפחות מאמה על אמה, ועל זה נשאלה השאלה בית המדרש: למאי חזיא? וכתשובה אמר רב יוסף: לכליה עורב.
מתניתין:
האומר "הרי עלי יין" לנסכם בפני עצמם:  6  הרי זה לא יפחות משלשה לוגין של יין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים, כי כך הם נסכי הכבש הפחותים.

 6.  כתב רש"י: הרי עלי יין לנסכים, וכוונתו לנסכי יין הבאים בפני עצמם ולא שמתנדב יין לנסכי ציבור הבאים עם הזבח; וראה לשון רש"י שמן לא יפחות מן הלוג "דהוא מתכוין להקריבו בפני עצמו כנסכים".
האומר "הרי עלי שמן" להקריבו בפני עצמו: הרי זה לא יפחות מלוג, משום ששיעור זה מביא אדם למנחת נדבה הקטנה ביותר.
רבי אומר: שלשה לוגין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים, כי כך הוא שיעור השמן למנחת נסכי הכבש, ובגמרא יתבאר טעם מחלוקתם.
ואם בא לפנינו ואמר "פירשתי - כמה יין או שמן - ואולם איני יודע מה (כמה) פירשתי":
יביא - נסכי יין או שמן - כשיעור נסכי יום המרובה (יום שבו מביאים את הכמות המרובה ביותר של נסכים), היינו יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, שהרי מביא נסכי יין ושמן לשלושה עשר פרים, לשני אילים ולשמונה עשר כבשים.
גמרא:
תנו רבנן:
כתיב בפרשת נסכים מקרא שהוא מיותר: "כל האזרח יעשה ככה את אלה", ומלמד שמתנדבין יין בפני עצמו.
וכמה מתנדבין? שלשה לוגין כשיעור נסכי הכבש.
ומנין שאם רצה להוסיף על הכמות כגון להביא חמשה לוגין שאינו שיעור של נסכים - יוסיף,  7  תלמוד לומר "יהיה".

 7.  נתבאר על פי הגמרא לעיל קד א, ושם מבואר שאם התנדב חמשה יקריב ארבעה שהוא שיעור נסכי האיל, והנותר הוא מותר נסכים שהולך לנדבה.
יכול יפחות משלשה לוגין, תלמוד לומר "ככה".
שנינו במשנה: שמן לא יפחות מן הלוג, רבי אומר: שלשה לוגין:
שואלת הגמרא: במאי קא מיפלגי, מה הוא יסוד מחלוקתם, שלרבי מביא לוג כשיעור שמן למנחת נדבה, ולרבנן מביא הוא שיעור הפחות שבנסכים?
אמרוה פירשוה רבנן קמיה דרב פפא:
ב"דון מינה ומינה" וב"דון מינה ואוקים באתרה", קא מיפלגי, כלומר, ענין מסוים שאתה למד פרט בדינו מענין אחר, האם אנו אומרים: למד מאותו ענין ותן לו דין של אותו ענין, או שאנו אומרים: למד מאותו ענין אותו פרט שאתה נזקק ללמוד, והחזירהו למקומו להיות דינו של פרט זה כשאר דיניו של הענין הלמד.
רבנן סברי: דון מינה ומינה, דהיינו: נסכי שמן הבאים בפני עצמן נלמדים ממנחת נדבה, מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין שהרי אמרה תורה גבי מנחת נדבה "וכי תקריב קרבן מנחה", ובאה תיבת "קרבן" ללמד שמתנדבין שמן.
ומינה, כלומר, ומאחר שממנחת נדבה אתה למד תן לו דין מנחת נדבה, מה מנחה בלוג שמן אף שמן בלוג.
ורבי סבר: דון מינה ואוקי באתרה, כלומר, עיקר דין נדבת שמן לנסכים נלמד ממנחה שנאמר בה "קרבן": מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין; ואוקי באתרה, כלומר, החזירהו למקומו להיות דין נדבת שמן כנסכים הבאים עם הזבח, מה נסכים אין לך בהם פחות משלשת לוגין, אף שמן נמי שלשת לוגין.  8 

 8.  א. (יש לעיין, מה ענין נדבת שמן לנסכים, והרי כיון שממנחה הוא נלמד, מה ענין נסכים לכאן, עד שאנו אומרים "אוקי באתרה דנסכים"! ?). ב. בגמרא זבחים צא ב מבואר לדעת הני רבנן, שבמחלוקת זו תלוי גם דין נסכי שמן אם הם נקמצים כמנחה או עולים כליל כנסכים, ורב פפא נחלק גם שם.
אמר להו רב פפא:
אי ממנחה גמר לה רבי (אם אכן כדבריכם כן הוא, שאף רבי למד לנדבת שמן ממנחה), כי אז דכולי עלמא לא פליגי (לא היו נחלקים) שדון מינה ומינה, והיה די בלוג שמן לרבי כמו לחכמים.
אלא, רבי מ"אזרח" האמור בנסכים הוא דגמיר לה, כשם שמרבה הכתוב נדבת יין, כן מרבה הכתוב נדבת שמן; ומאחר שמנסכים הוא למד, הרי דינו כנסכים שאין בהם פחות משלשת לוגי שמן.
אמר תמה ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא:
ומי מצית אמרת הכי (איך יכול אתה לומר שרבי למד נדבת שמן מנסכים ולא ממנחה)!?
והתניא: "וכי תקריב קרבן מנחה" מלמד שמתנדבין שמן, וכמה מתנדבין: שלשת לוגין -
והרי מאן שמעת ליה דאמר שלשת לוגין הלוא רבי הוא, וקא מייתי ליה (ומפורש שלמד את דינו) מ"קרבן" ולא מנסכים.
אמר הודה ליה רב פפא לרב הונא בריה דרב נתן:
אי תניא תניא, כלומר, כיון שתניא כדבריך איני עומד בדברי.
שנינו במשנה: פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא כיום מרובה:
תנא בברייתא לפרש מה הוא יום המרובה: כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת.
מתניתין:
האומר "הרי עלי עולה" יביא כבש זכר.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
יביא אם ירצה או תור או בן יונה.
ואם בא לפנינו ואמר "פירשתי להביא עולה מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי":
יביא פר ועגל זכרים.  9 

 9.  מבואר בגמרא, דהיינו כרבי האומר בסוף המשנה שהנודר להביא קטן והביא גדול לא יצא, שאם לא כן למה יביא גם פר וגם עגל, יביא פר בלבד ויצא ידי נדרו.
ואם אמר "פירשתי להביא עולה מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי": יביא פר ועגל (היינו: זכר גדול וקטן מן הבקר) איל שעיר (היינו: זכר גדול מן הכבשים והעיזים) גדי וטלה (היינו: זכר קטן מן העזים ומן הכבשים).
ואם אמר "פירשתי להביא עולה ואיני יודע מה פירשתי (אם בקר אם צאן) ":

דרשני המקוצר[עריכה]