שלום, רציתי להתייעץ לגבי דיני צניעות בדיבור בפגישות היכרות למטרת חתונה. לא ברור לי ההבדל העדין בין פתיחות והיכרות הצד השני לבין שמירה על קדושת הדיבור וצניעות בשיח בהתאם לגבולות ההלכה. יש לי כמה שאלות שעלו לי בהקשר הזה, אשמח לקבל מענה עליהן: האם מותר לשתף בחור שאני עושה ספורט? או שאוהבת לרקוד? האם מותר לספר לבחור על מצוות וחסדים שעושה (מדי פעם כדרך שיתוף) או שיש בכך התגאות ויש להצניע את המעשים הללו? אילו מחמאות מותר להחמיא לבחור (מה הגבול כי עדיין לא נשואים) ובאיזה אופן (ישיר/עקיף)? 2. באופן כללי לגבי שיח עם גברים (לדוגמה גברים בעבודה): האם מותר לשאול לשלומם או לאחל להם בוקר טוב/שבת שלום כדרך נימוס? בנוסף, האם מותר לשלוח אליהם סימני קריאה (!)/סמיילים (לא כדי להתחבב עליהם אלא רק כדי לשדר אמפתיות לזולת. יש אנשים שנעלבים או חושבים שאני לא נחמדה אליהם אם לא מוסיפה סימן קריאה או סמיילי...... כיצד עליי לנהוג בהקשר הזה?) בנוסף, מה לעשות כשפונים אליי בעבודה וחוץ מענייני עבודה מדברים איתי על עוד נושאים אחרים (לדוגמה על החיים הפרטיים שלי או אפילו על חדשות/מזג אוויר/סיפור אישי שלהם) - איך לקצר עימם בשיח ולא להעליב אותם? תודה רבה מראש.

בס"ד שלום רב, העקרון המנחה הוא ענייניות. במפגשים של עבודה וכדומה להצמד רק למה שצריך להעביר, בנימוס כמובן. אפשר להגיד שלום, בוקר טוב, בהצלחה וכדומה. אך לא להיגרר לשיחות אישיות. אפשר לקצר בשיחות, כאשר אין בהם צורך, זה נעשה בדרך כלל ע"י חוסר שיתוף פעולה מצידך..להגיב בקצרה. אם יעלבו, זו בעיה שלהם. טוב שאת שומרת על גדרי הקדושה. בנוגע לפגישות לקראת נישואין המצב שונה. כמובן שלא מיד במפגש הראשון נפתחים מאד, ובלאו הכי זה בדרך כלל לא קורה. אך בהמשך צריך לפתוח את הלב על מנת שהצד השני יכיר יותר לעומק את הרצונות, התכונות, היכולות שלך. לא צריך להתגאות אך לספר מדי פעם על מעשה טוב שעשית זה בסדר גמור. מותר לספר על תחביבים, ואם יש דברים שיותר צנועים לא חייבים לספר אלא אם כן זה דבר שהצד השני יפגע באם יסתירו ממנו. לגבי מחמאות, בשלב הפגישות כדאי להחמיא יותר על המעשים ופחות על העושה. בהצלחה רבה