ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לימוד השפה הערבית - ביטול תורה? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ח תשרי תשע"ז

לימוד השפה הערבית - ביטול תורה?


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום וברכה.
אשמח לשאול שאלה בנוגע ללימודי שפה זרה. יש בידי ספר לימוד של השפה הערבית, ותוך שימוש בו ובאתרי אינטרנט נוספים אני מאמין שאוכל ללמוד את השפה הערבית מהר יחסית. אני בן 14 וחצי, ואני מעוניין ללמוד ערבית כחלק מתחביב, אך ישנו סיכוי שגם אתעסק בערבית בצבא. אני לא מתכוון להשקיע בלימוד הזה זמן רב, אולי 20-30 דקות 3 פעמים בשבוע. השאלה שלי היא האם הלימוד הזה ייחשב ביטול תורה והאם בכלל יש יתרון בכך שאדם יהודי ידע את השפה הערבית במדינת ישראל שמוקפת כולה מדינות ערביות עוינות.

תודה רבה! לשנה טובה תכתבו ותחתמו.


תשובה:
שלום וברכה!

הדרך העיקרית בפוסקים היא, שמצוות תלמוד תורה אינה מחייבת את האדם להקדיש לתורה כל דקה פנויה, אלא מותר לעסוק גם בעיסוקים אחרים. אין מדובר דוקא בעיסוקים ההכרחיים לצורך האדם, כגון צורכי הבית והפרנסה וכדומה, אלא ניתן לעסוק גם בעיסוקים שאינם הכרחיים, כמו תחביבים וכדומה. יחד עם זה, ערכו של לימוד התורה הוא כמובן גדול מאד, וראוי לאדם שלא להסתפק בלימוד תורה במידה המינימלית אלא להשתדל להקדיש לתורה זמן משמעותי, מתוך הכרת הערך הגדול של לימוד התורה לעומת שאר העיסוקים. המינון המדוייק של לימוד תורה לעומת עיסוק בעניינים אחרים משתנה על פי האדם ועל פי מידת הערך והתועלת של העיסוק שבו מדובר. באופן שאתה מתאר, זה נשמע בהחלט סביר, שכן מדובר בהשקעה לא גדולה מבחינת הזמן, ולימוד ערבית יכול להיות מועיל בתחומים שונים.

הרחבה ומקורות:

בעניין זה של גדר מצוות תלמוד תורה ועד כמה יש מקום לעסוק בעיסוקים אחרים, ישנם מקורות רבים בגמרא ובמפרשים, וננסה להציג את עיקרי הדברים:
בגמרא במנחות (צ"ט ב) נראה בפשטות שיש מחלוקת בין התנאים: לדעה אחת הפסוק "והגית בו יומם ולילה" מתפרש כפשוטו, שאדם חייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, בעוד שלדעה השניה משמעות הפסוק היא שאדם צריך להקדיש גם ביום וגם בלילה זמן כלשהו ללימוד תורה, ובכך הוא יוצא ידי חובת מצוות תלמוד תורה, ואין הוא חייב ללמוד כל היום וכל הלילה.
כמובן, גם לפי הדעה הראשונה אין הכוונה שאדם חייב לעסוק בתורה בכל היום וכל הלילה ממש, שהרי יש לאדם צרכים שונים שהוא חייב להקדיש להם זמן, כגון אכילה, שינה, השגת הפרנסה, טיפול במשפחתו וכדומה. אולם לפי דעה זו, כל הזמן הפנוי של האדם, שאין הוא עוסק בו בצרכיו הנחוצים, צריך להיות מוקדש לתורה. לפי דרך זו, יוצא שאין לעסוק בדברים שאינם נחוצים. כך למשל, הגמרא מזכירה שם דיון לגבי לימוד "חכמת יוונית", שאינה נחוצה לאדם לפרנסתו או להכרת המציאות, אלא להרחבת אופקים גרידא. לפי הדעה הראשונה אין לאדם להקדיש מזמנו לעיסוקים כאלה, ואילו לפי הדעה השניה אין בכך איסור (אלא אם כן יש בעיה בתחום הלימוד עצמו, כפי שדנים המפרשים שם לגבי חכמת יוונית).
בפסיקת ההלכה, יש מן המפרשים שנקטו כפי הדרך הראשונה, שבעצם אדם חייב לעסוק בתורה בכל היום (עיין למשל שיטה מקובצת נדרים ח' א, ד"ה "כתב הרנב"י ז"ל"; שנות אליהו פאה א', א). על פי דרך זו, אין לאדם לעסוק בדברים סתמיים ואף לא בתחביבים וכדומה, אלא אם כן הדבר נחוץ לו באופן ממשי מסיבה כלשהי.
אולם רבים מן המפרשים והפוסקים פסקו כפי הדרך השניה, שחיוב תלמוד תורה משמעו הוא שיש להקדיש ללימוד זמן ביום וזמן בלילה, ואין חיוב לעסוק בתורה במשך כל הזמן (עיין למשל רש"י נדרים ח' א, ד"ה "כיון דאי בעי"; רמב"ם הל' תלמוד תורה א', ח; שולחן ערוך ורמ"א יורה דעה רמ"ו, א). כמובן, אותם פוסקים עצמם גם הדגישו את הערך הגדול של לימוד התורה והמעלה הגדולה שיש לאדם שעמל בתורה ומקדיש לה את מירב זמנו (עיין למשל ברמב"ם הל' תלמוד תורה פרק ג', הלכות ג, ו-ח, יב-יג; שולחן ערוך יורה דעה רמ"ו, כא). אולם אין הם מגדירים זאת כחיוב, אלא מצד מעלתו וערכו של לימוד התורה.
וכך רואים במקורות שונים, שמותר לאדם לעסוק בעיסוקים שונים להנאתו או להרחבת אופקים, אף שאין בכך צורך לשם קיום הגוף או השגת הפרנסה וכדומה (עיין למשל: רמב"ם הלכות מלכים פרק ג', הלכות ה-ו - דוקא למלך יש איסור בכך, משום שהוא צריך לדבוק בתורה יותר משאר העם, אך לאנשים אחרים מותר; הגהת הרמ"א יורה דעה רמ"ו, ד). הדבר מתבלט בכמה עניינים בהלכות שבת, שבהם הפוסקים דנים על עיסוקי פנאי שונים האם הם מותרים בשבת או לא, דהיינו שבימות החול אין בכך איסור (עיין למשל שולחן ערוך או"ח ש"ז, סעיפים א, יז; של"ח, ה). בדברי הפוסקים אכן ישנה הסתייגות מהגזמה בכך, וכן אמירות שאין זו מידת חסידות הראויה ליראי חטא (עיין למשל לשון המשנה ברורה סימן ש"ז, ס"ק ד, כז), אולם מצד הדין אין בכך איסור, וכל אדם ישקול לפי דרגתו מה היא המידה הראויה לגביו. (בשולחן ערוך ש"ז, טז יש לכאורה איסור כללי על "שיחת חולין", ולכאורה הדבר עומד בסתירה לסעיפים בשו"ע שצויינו לעיל. אולם עיין לשון המשנה ברורה קנ"ו, ד, ש"שיחת חולין" ו"דברים בטלים" שנאסרו היינו דברי גנאי, ולא סתם שיחה בענייני חול.)
בהקשר הספציפי של לימוד השפה הערבית: על פי הדרך שנפסקה להלכה, ודאי שמותר לאדם להקדיש מזמנו ללימוד זה, כל עוד הוא מקפיד על קביעת עיתים לתורה במידה הראויה לפי מצבו. אולם מסתבר שלימוד כזה יהיה מותר גם על פי השיטה הראשונה, שכן לא מדובר על תחביב סתמי אלא יש בכך תועלת בהקשרים שונים: הן בחיי היומיום שבהם אנו פוגשים לעיתים בערבים, הן בשירות הצבאי, ואפילו בלימוד התורה, לצורך הבנה מדוייקת של ספרי הראשונים שנכתבו במקורם בערבית, כמו ספר הכוזרי, חלק מכתבי הרמב"ם ועוד. אך כאמור, על פי הדרך העיקרית בפוסקים, מותר לעסוק גם בתחביבים גרידא, כל עוד הדבר נעשה במידה הראויה ביחס לקביעת עיתים לתורה.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il