ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מזוזה בבית משותף ובמוסדות חינוך | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ב תשרי תשע"ז

מזוזה בבית משותף ובמוסדות חינוך


הרב עזריה אריאל

שאלה:
1- מזוזות בבית משותף האם דינם כמזוזות של רבים שנבדקות פעמיים ב-25 שנה?
2- אם התשובה לשאלה הקודמת היא שלילית על מי מוטלת הבדיקה? מדובר במבנה בתוך מוסד חינוכי שבו דירות המושכרות לאנשים שאינם קשורים למוסד החינוכי, בבניין פועלת משפחה בתור ועד בית שלקחה זאת על עצמה בהתנדבות מלאה! כדי שהבניין יקבל צורה נורמלית של ניקיון וכדו’.
3- ביישוב בו אנו גרים ישנו מתחם שבו מרוכזים מוסדות חינוך כגני ילדים ובית ספר(יש לי ילד הלומד באחד הגנים), המתחם מתוחם בגדר שלה יש שער עם צורת הפתח- א- האם יש חובה למזוזה במקום, ב- על מי מוטלת החובה לשים את המזוזה, ומה עלי כהורה מוטל לעשות?
תודה ושנה טובה!

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!

1. בית משותף דינו כמזוזה של יחיד.

2. חובת הבדיקה מוטלת בראש ובראשונה על ועד הבית, והוא רשאי לבקש מאחד הדיירים לעשות זאת. אם הוועד לא מטפל בעניין, חובת כל הדיירים לקחת אחריות.

3. בשאלה יישובית ובית ספרית כדאי לפנות לרב היישוב או רב בית הספר. בהנחה שאין כאלה: חובה לקבוע מזוזה בשער מתחם של מוסדות חינוך, ויש מקום גם לברך עליה. החובה מוטלת על הנהלת מוסדות החינוך, וכהורה עליך להעיר להם, ובמידת הצורך גם לעזור להם אם משום מה הם מתקשים לעשות זאת בעצמם, אבל אם הם משתמטים מחובתם אינך חייב לעשות מעבר לכך.

הרחבה:
1. בית משותף דינו כמזוזת היחיד (ב"ח יו"ד סי' רצא ושו"ת מים חיים ח"א סי' נב). אמנם בימינו יש אומרים שמזוזות בדרך כלל אינן צריכות בדיקה, מפני שהן שמורות היטב (עיין הליכות שלמה, הל' תפילין פ"ד, דבר הלכה אות נב; וכבר בשלחן גבוה, יו"ד סי' רצא סק"א, העלה אפשרות זו). ברם, דווקא מזוזות בבית משותף חשופות יותר לפגעי מזג אויר וגניבות, ולכן טעונות בדיקה.
לגבי טיב הבדיקה: אם בשעתו המזוזה נקנתה ממקום מהימן ונבדקה ביסודיות פעם אחת, כעת היא לא זקוקה לבדיקה חוזרת ע"י מגיה מוסמך האם אין אות חסרה וכדומה. די בהסתכלות שטחית של מי שאינו בעל מקצוע, שיוודא שהיא שלמה ואין סימני התיישנות כמו קפיצה של דיו או התפשטות של דיו מאות לחברתה, וכדומה. רק אם בדיקה שטחית שכזו מעלה ספקות יש צורך להעביר אותה למגיה מומחה.

2. עיקרון יסודי בכל המצוות שמוטלות על הציבור הוא שבאופן עקרוני החיוב מוטל אישית על כל יחיד ויחיד מן הציבור לעשות כמיטב יכולתו לשם קיומם של החיובים הציבוריים. אלא שאם יש גוף ציבורי שמנהל את ענייני הציבור, האחריות מוטלת בראש ובראשונה עליו, והיחידים יכולים לסמוך שהגוף הציבורי מטפל כראוי בדברים אלא אם כן ידוע להם אחרת, ואז האחריות חוזרת אל היחידים. כך כתב בספר החינוך (מצוה תא, הקרבת קרבן התמיד): "והיא מן המצוות שהן מוטלות על הציבור, ויותר על הכהנים. ואם שמא חס ושלום יתרשלו בה שלא להקריבם בכל יום - ביטלו עשה זה, והשגגה נתלית על כל עדת בני ישראל היודעים בדבר, אם יש כח בידם לתקן בשום צד". כיוצא בזה מצאנו לגבי ברית מילה, עליה נאמר בגמרא (קידושין כט ע"א) שהאב חייב למול את בנו ואם לא מל - בית הדין חייב למול את התינוק, וכתב הרמב"ם (פירוש המשנה, שבת פי"ט מ"ו): "וכן כל מי שרואה את הילד הזה הערל ולא מלו הרי זה עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאלו הוא בנו". ובחתם סופר (חו"מ סי' קעז): "אמת נכון שאין בין בית דין ובין כל שום איש מישראל שיכול למחות ולפגוע בעוברי עבירה ולא כלום... ו'בית דין' שהזכירו בכל מקום - לישנא בעלמא הוא, ואורחא דמלתא שיש כח בידם... ובית דין שליחותייהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא דישראל, ועל ידי זה נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח, כי העמידו גברי רברבי בחריקוהו" [תרגום: כי העמידו אנשים גדולים במקומם].
והוא הדין כאן: האחריות העיקרית על המזוזה בבניין היא על ועד הבית. אם ועד הבית שפועל בהתנדבות מרגיש שהוא מנוצל וחלוקת האחריות אינה הוגנת, הוא רשאי לפנות לאחד הדיירים ולבקש ממנו לטפל בעניין (ולתת לו את התקציב הדרוש מכספי הוועד), אבל אינו יכול להשתמט מאחריות זו, כי באופן טבעי שאר הדיירים, גם אם הם מודעים לעניין, סבורים ומצפים שהוועד יטפל בזה. מצד שני, דייר שיודע שהוועד לא מטפל בנושא, צריך לקחת אחריות ולפעול בעצמו או לבקש מהוועד לטפל בזה. אי אפשר שהמזוזה "תיפול בין הכסאות" בגלל שכל אחד ישתמט מאחריותו.

3. א. חיוב המזוזה בשער מתחם של מוסדות חינוך: נהוג לקבוע מזוזה בבתי ספר וגני ילדים, וממילא גם בשער הכניסה אליהם. החיוב אינו מוסכם, מפני שיש אומרים שרק מקום שנועד למגורים גם בלילה חייב במזוזה, אך הדעה המקובלת יותר היא שמקום שמשמש לשהייה שעות רבות ביום נחשב כבית מגורים (לדיון על כך ראו ילקוט יוסף, 'שובע שמחות' ח"א עמ' תקנח-תקס, על פי דברי אביו זצ"ל ב'הליכות עולם' חלק ח, ומסקנתו שעדיף שלא לברך על קביעת המזוזה, אבל המברך יש לו על מי שיסמוך מפני שהדעה העיקרית היא לחייב. ברם, ביביע אומר יו"ד ח"י סי' נח אות כח הרב עובדיה הסיק להיפך, שההוראה לכתחילה לגבי חנויות ומקומות עבודה וכדומה היא לברך אע"פ שהם סגורים בלילה, ומי שאינו מברך יש לו על מי שיסמוך).
אגב, לגבי בית מדרש הכרעת השולחן ערוך יו"ד סי' רפו ס"י כדעה עיקרית שהוא פטור (ולא כפי שאפשר להבין מהילקוט יוסף שם, ואכמ"ל), ורק לחומרא חשש לדעה המחייבת אותו במזוזה אך ללא ברכה. אלא ששם יש סברה נוספת לפטור ממזוזה, מפני שהוא מיועד לקדושה ולא לשימושי חולין (רמב"ם, הל' תפילין פ"ו ה"ו), וסברה זו לא נכונה לגבי בתי ספר רגילים שלנו, שגם אם ברוב שעות היום נועדו ללימודי קודש - אי אפשר לומר שהם מיוחדים לכך, ובוודאי אין נוהגים בכיתות קדושת בית מדרש אלא רק באולם המיוחד לתפילה ולימוד.
נוסף לכך העניין החינוכי המיוחד שיש בקביעת מזוזות במוסדות חינוך לילדים. ומסופר על הראי"ה קוק זצ"ל וחבריו ל'מסע הרבנים' במושבות, שמטעם זה הקפידו מאוד שיהיו מזוזות בבתי הספר.

ב. החיוב מוטל על הנהלת מוסדות החינוך. גם אם לא מדובר בבי"ס פרטי, אלא בבעלות משרד החינוך או הרשות המקומית, האחריות על קביעת המזוזה היא על המשתמשים בפועל שהבניין הושאל להם (עיין שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קטז, לגבי מזוזה בבית חולים שיועד עבור יהודים). מאידך, מבין המשתמשים בפועל מי שהוסמך לנהל את המקום הוא האחראי. ובניגוד לסעיף 2 לעיל לגבי היחס בין ועד הבית לבין הדיירים, נראה שכאן החובה מוטלת בלעדית על ההנהלה: בוועד הבית כל הדיירים שותפים באותה מידה, והם בחרו ועד לנהל את ענייניהם, ולכן באופן מהותי הוועד לא חייב יותר מכולם אלא הוא רק שליח של כולם לקיום המצווה, ואם השליח לא מתפקד כהלכה החיוב חוזר אל השולחים. לעומת זאת בבית הספר הניהול אינו דמוקרטי: ההנהלה אחראית לקבוע את הסדרים והיא הבעלים בפועל (עיין 'חובת הדר' פרק ג הערה יט, שצידד שאפילו בישיבה עם פנימיה החובה מוטלת בלעדית על ההנהלה, וקל וחומר בנדון שלנו, שהנהלת בית הספר שוהה בו לא פחות מהתלמידים, ועוד שהתלמידים לא הגיעו לגיל מצוות וחייבים במזוזה רק מדין חינוך).

בכל אופן, מבחינת "כל ישראל ערבים זה בזה" וגם מבחינת חינוך ילדך למצוות עליך להסב את תשומת לב הנהלת בית הספר לעניין זה. אם משום מה הם מתקשים בעניין וזקוקים לסיוע והדרכה עליך גם לסייע להם, כפי שחובה על כל יהודי לסייע לחברו לקיים מצווה שהוא מתקשה לעשותה. מאידך, אינך חייב להוציא כסף על העניין. (בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' פג כתב יתירה מזו, שבית חרושת שבעליו אינו רוצה לקבוע מזוזה אבל מסכים שהפועל יקבע, צריך הפועל מדין ערבות לקבוע מזוזה בעצמו; ואינו ברור לי, מה המקור לחייב הוצאה כספית עבור מצווה של הזולת? בפרט כשיש לבעלים כסף ואינו רוצה להוציא משלו. ועיין בפירוש הר"י פערלא על סהמ"צ לרס"ג, מניין ס"ה הפרשיות, פרשה נז, שהאריך להוכיח שאין חיוב להוציא כסף בגלל מצוות ערבות, ועיין רמ"א יו"ד סי' שלד סמ"ח, שאין חובה להפסיד כסף עבור מצוות תוכחה, והרחיב בזה בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' שג. ועיין שו"ת חוות יאיר סי' קפו, שכאשר חלק מהציבור מסרב להשתתף בשכירת בעל תוקע רשאים אלה ששילמו להתנות שהתוקע לא יוציא את המשתמטים ידי חובתם! הרי שאינם מחויבים לממן בכספם את מצוותיהם של אחרים שאינם מוכנים לשלם. גם בשער הציון סי' תרנה סק"ה כתב, שכאשר חברך זקוק ללולב ויש לך לולב מיותר חובה לשלוח לו אם החבר ישלם עבור השליח. ושמא אף המנחת יצחק דיבר על מקרה שהבעלים מוכן גם לממן את המזוזה).


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il