ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שיעבוד מלכויות, והשירות בצבא | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ו מרחשון תשע"ז

שיעבוד מלכויות, והשירות בצבא


הרב שמואל אריאל

שאלה:
בס"ד
שלו’ כבוד הרב,
תודה רבה על התשובה המפורטת והמבהירה. היא אכן עזרה הרבה לבירור הסוגיא. אמנם יש לי כמה שאלות עליה:
הרב כתב שאין עוד שעבוד מלכויות. נכון שהוא התמעט הרבה, אבל לצערינו הרב אנחנו עדיין זקוקים לעזרה גדולה של ארצות הברית, וגם אנחנו לא יכולים לעשות את הישר בעינינו תמיד מפני שצריכים להתחשב עם התקשורת הבינלאומית... גם כשנוגע לריבונות של המדינה ביחס לשטחים שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות את הנכון, מפני שהעולם לוחץ עלינו. האם זה לא נקרא שעבוד מלכויות?
גם מה שהרב כתב על גיוס לצבא, אני מודה על גודל נחיצותה, ואני חושב שזה מאוד חשוב להשתתף בזה. חשוב ויקר עד מאוד להגן על העם והארץ. אמנם, קיימות מספר בעיות טכניות, שמונעות לדעתי הגיוס של דתיים:
א- האווירה במחנות, ובצבא בכלל, היא ממש חילונית ומושחתת. אני בטוח שהרב מכיר אישית הרבה אנשים שהתדרדרו ברוחניות במשך השירות הצבאי. אני לא מדבר בכלל על המספר הגבוה של בחורים טובים ובחורות מצויינות שיוצאים מן הדרך, שנעשים חילונים... אלא על הירידה ברמה הדתית של החיילים.
ב- הצבא היא מעורבת, בנים ובנות יחד. אין צורך להסביר את התוצאות הרעות של דבר זה...
ג- אפילו ב"נחל חרדי" לא מדגישים הנקודות הקדושות וחשובות של שירות בצבא... להיפך, יש הרבה הפקרות.
אלו הנקודות שבאו לי עכשיו... כמובן, יש הרבה יותר נקודות לברר, אבל כדי לא להאריך, זה מספיק בינתיים.
אשמח לקבל תשובה מפורטת כראשונה.
תודה רבה.


השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "המדינה - אתחלתא דגאולה?"

תשובה:
שלום וברכה!

א. לגבי שיעבוד מלכויות:
אכן המציאות היא שמדינת ישראל צריכה להתחשב בדעתן של מדינות אחרות, ואינה יכולה לנהל מדיניות עצמאית לגמרי ולעשות את כל מה שנראה לנו. אבל זה לא אומר שאנחנו נמצאים ב"שיעבוד מלכויות". זו המציאות כיום לא רק לגבי מדינת ישראל, אלא לגבי כל מדינות העולם. כל מדינה כיום צריכה להתחשב בדעתן של מדינות אחרות, ולא יכולה לעשות כרצונה. בין מדינות העולם יש קשרים ושיתוף פעולה בביטחון ובכלכלה וכדומה, וכולן זקוקות זו לזו במידה זו או אחרת, ולפיכך הן צריכות להתחשב האחת בדעתה של האחרות. יש גם גופים כלל עולמיים כמו עצרת האו"ם ומועצת הבטחון, וזה מגביל את היכולת של המדינות לפעול כרצונן. דהיינו, שהמצב הזה איננו שיעבוד מיוחד שיש על עם ישראל, אלא זה המצב הנורמלי של ריבונות בימינו, ועם ישראל אינו שונה בזה באופן מהותי משאר העמים. זכינו אם כן לריבונות, אבל מושג הריבונות בימינו הוא מוגבל במידה מסויימת, ואינו חופשי לגמרי.
לאמיתו של דבר, כך היה המצב של עם ישראל גם ברבים מן הדורות שבהם היתה מלכות לישראל. כך היה המצב במשך חלק גדול מימי בית ראשון, שמלכות ישראל היתה תלויה במידה זו או אחרת במעצמות השכנות (מצרים, אשור, בבל), וכן מלכי בית חשמונאי היו תלויים במלכי יוון ורומא. לעיתים התלות הזו היתה קטנה ולעיתים גדולה, אך באופן כללי זה היה המצב כפי הנראה במשך רוב ימי מלכות ישראל.
אפילו לגבי ימות המשיח, מתואר בגמרא וברמב"ם שבשלב הראשון שלהם יהיו עדיין מלחמות (עיין שבת ס"ג א, רמב"ם מלכים י"א, ד), דהיינו שלא מיד יהיה מצב שעם ישראל שולט ועושה ככל שברצונו ללא עוררין. בגאולה השלמה אכן מתואר בנביאים מצב שכל העמים נשמעים מרצון למלך המשיח (עיין למשל ישעיהו ב', א-ד), אבל בתחילת הגאולה עדיין לא זה המצב.

ב. לגבי השירות בצבא:
ראשית, אני חושב שבתיאור שלך יש הגזמה. אכן יש בצבא בעיות, לעיתים קשות, אבל לענ"ד התיאור שלך הוא חריף ומכליל מאד.
מעבר לכך, אציין כמה נקודות:
אכן יש בצבא ניסיונות והתמודדויות, ולצערנו ישנם אנשים שאינם עומדים בניסיונות הללו ומידרדרים מבחינה רוחנית בתקופת השירות הצבאי. אבל האם עובדה זו מובילה למסקנה שאין להתגייס לצבא? באופן כללי בהתנהלות של האדם בחייו, יש להשתדל שלא להגיע לידי ניסיון, אבל כאשר יש צורך משמעותי, מותר לאדם להיכנס למצבים שיש בהם התמודדות, תוך מאמץ לעמוד בהתמודדות ולא ליפול. העובדה שישנם אנשים שאינם עומדים בניסיון הזה ונופלים, לא מביאה למסקנה שאסור לחלוטין להיכנס למצב כזה.
כך למשל, כאשר אדם יוצא לרחוב, הוא נכנס להתמודדויות שאינן קיימות כאשר הוא יושב בבית. וישנם אנשים שאינם עומדים בהתמודדויות הללו ונכשלים בחטא. האם בגלל זה המסקנה היא שאסור לצאת לרחוב? אנחנו נמנעים מהליכה למקומות שבהם הניסיון הוא גדול, וכמובן משתדלים לעמוד בניסיון כאשר אנו פוגשים בו, אבל איננו נמנעים מלצאת לחוץ בגלל העובדה שבחוץ ישנם ניסיונות וחשש מנפילה.
וכך למשל ביציאה לעבודה: במקומות עבודה רבים ישנם ניסיונות מסוגים שונים, ולצערנו ישנם אנשים שמידרדרים מבחינה רוחנית בגלל מקום העבודה שלהם. האם בגלל זה נגיע למסקנה גורפת שאסור ללכת לעבוד? ודאי שלא. העבודה היא צורך הכרחי לאדם לשם פרנסתו, ולכן לא שייך לאסור זאת באופן גורף בגלל חשש להתקלקל. יש להשתדל לבחור מקום עבודה שבו יש פחות ניסיונות, וכאשר אדם מגיע למצב של התמודדות עליו לעמוד בה, אבל לא נאסור על האדם ללכת לעבוד בגלל הידיעה שעלולות להיות לו התמודדויות במקום העבודה.
והוא הדין לגבי הצבא - הצבא הוא צורך חיוני של עם ישראל, ולפיכך לא שייך לאסור זאת בגלל העובדה שיש בו התמודדויות. באופן מערכתי, צריך לעשות מאמצים שהמצב בצבא יהיה כמה שיותר טוב. ובאופן פרטי, מי שמתגייס צריך להימנע ממסלולים שיש בהם בעיות קשות (כמו למשל גדודים מעורבים), ולמצוא את הדרכים לשמור על חוסן רוחני בזמן השירות (כמו למשל קביעת עיתים לתורה, קשר עם ישיבה וכד'). וכאשר נוצרת התמודדות, האדם צריך לדעת לעמוד על ערכיו ואמונתו. אבל לא ניתן לשלול באופן כללי את השירות בצבא בגלל שישנן התמודדויות, ובגלל שלצערנו יש אנשים שאינם מצליחים לעמוד בניסיונות הללו.
אוסיף עוד נקודה: מעבר לעובדה שהצבא הוא צורך חיוני לעם ישראל בכללו, זהו גם צורך חיוני של האדם עצמו. בסופו של דבר כל אחד ואחד מאיתנו נהנה מן הביטחון שהצבא מספק לתושבי המדינה. ממילא, מי שאומר "אני לא הולך לצבא, משום שיש שם בעיות ואני חושש להתקלקל", בעצם סומך על כך שאחרים יגנו עליו, דהיינו שהוא נהנה על חשבון אחרים מבלי שהוא תורם את חלקו. האם על פי הדין מותר לאדם ליהנות על חשבון אחרים, בגלל שהוא רוצה להימנע מניסיונות? יתרה מזו - האדם הזה בעצם סומך על כך שאחרים כן יילכו לצבא וייכנסו לניסיונות שיש שם, וכך הוא יהיה מוגן מבחינה בטחונית מבלי שיצטרך להתמודד עם הבעיות שיש בצבא. האם יש הצדקה לדבר כזה, שאני אהיה "צדיק" ולא אתגייס, כאשר בעצם אני סומך על כך שאחרים יהיו "פחות צדיקים" ויתגייסו במקומי וייכנסו לניסיונות במקומי? אם אני חושב שאסור להיכנס לניסיונות כדי להגן על המדינה, אני לא יכול לצפות שאחרים ייכנסו לניסיונות כדי להגן עלי.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il