יש לי סיכומים שמהם אני לומד וחוזר ללימודי הלכה לקראת בחינות לרבנות. אני יודע שבחלק מהסיכומים הללו ישנם טעויות ואינם מוגהים (אם ישנה טעות, בדרך כלל אני שם לב לכך). שאלתי, האם יש בכך בעיה של השהיית ספר שאינו מוגה? שאלתי היא גם באופן יותר כללי - איך אפשר להחזיק בבית או בבית המדרש סטים של רמב"ם שו"ע וכד' מהוצאות ישנות, שידוע שנפלו שם שיבושים רבים? תודה על תשובתכם!

שלום וברכה! ראשית, נציין שבין הראשונים ישנן דעות שונות בעניין זה של איסור השהיית ספר שאינו מוגה: האם מדובר דוקא בספר תורה (עיין למשל ר"י מיגאש, בשטמ"ק כתובות י"ט, ב; רמב"ם הל' ס"ת ז', יב), בכל ספרי התנ"ך (עיין למשל סמ"ק קנ"ה) או גם בספרי לימוד ופסיקה (עיין למשל רא"ש כתובות ב', יא). למעשה, השולחן ערוך (יו"ד רע"ט, א) כותב דין זה רק לגבי ספר תורה, אולם הרמ"א (שם) מוסיף שהוא הדין גם לגבי ספרים אחרים. ומכאן לשאלותיך: לגבי מהדורות של ספרים שאינן מדוייקות, כתבו כמה מפוסקי זמננו שאף שרצוי מאד להשתמש במהדורות מדוייקות ככל האפשר, אין איסור להשתמש במהדורות הישנות ואף להדפיס אותן, למרות שידוע שיש בהן שיבושים לעיתים (עיין שו"ת שבט הלוי ח', רכה; שו"ת משנה הלכות י"ב, רח). ניתן למנות לכך כמה נימוקים: א. בספר תורה ישנה מסורה והקפדה על כל אות, שמביאה לדיוק מירבי. ישנו נוסח מסויים שהוא הנוסח הכשר, וכל חריגה ממנו באות אחת פוסלת את הספר והופכת אותו ל"ספר שאינו מוגה". בספרים אחרים, לעומת זאת, אין אפשרות להגיע לדיוק מושלם, משום היקפם הרחב של הספרים ומשום שלא הקפידו בהעתקתם במשך הדורות באותה רמה של דיוק כמו בספר תורה. אכן ישנן מהדורות טובות יותר וטובות פחות, אבל אין זה הבדל מוחלט בין "ספר כשר" ל"ספר פסול", אלא הבדל יחסי ברמת הדיוק ובכמות השיבושים. מתוך כך, מהדורה שהיא משובשת לגמרי אכן אין להשתמש בה, אבל כל עוד המהדורה היא ברמה סבירה, שעברה הגהה כפי יכולתם של המדפיסים באותה עת ואין בה שיבושים בכמות חריגה, מותר להשתמש בה. (עיין שבט הלוי שם. ייתכן להביא לכך מקור מדברי הראבי"ה סימן תתקצ"ה, הכותב "אבל בשאר ספרים אי איפשר להזהר". ועיין עוד בשו"ת הרמ"א סימן י', הכותב לגבי שתי מהדורות של הרמב"ם שאחת מדוייקת והשניה לא, שיש לקנות את המדוייקת משום שאסור להשתמש בספר שאינו מוגה, אולם מדבריו עולה, שלאחר שתאזל המהדורה המדוייקת מותר לקנות מן המהדורה הפחות מדוייקת. ועיין עוד שו"ת אחיעזר ח"ב יו"ד סימן מ"ח, ושו"ת עין יצחק ח"א או"ח סימן ה', שכתבו לגבי עלי הגהה של הדפוס שאין להשהותם משום שהם מלאים בטעויות ושיבושים; דהיינו שדוקא בהדפסה משובשת באופן חריג קיים איסור זה.) ב. כמה פוסקים כתבו, שמותר להשהות ספר תורה פסול בארון הקודש כאשר הוא מסומן, כפי שנהוג לסמן ספרי תורה פסולים בכך שהחגורה כרוכה על גבי המעיל (עיין שו"ת מנחת אלעזר ג', נב; שו"ת דעת כהן קע"ד). זאת משום שהסימן מונע חשש שיקראו בספר הפסול. על פי זה ניתן לומר גם כן בענייננו, שכיוון שידוע שהמהדורה הזו אינה מדוייקת, הרי היא כמסומנת, ואין חשש לתקלה. אכן משתמשים בה, אבל הכל יודעים שזוהי מהדורה "רגילה" שיש בה שיבושים, ולפיכך הלימוד בה נעשה בהסתייגות, ואין מדייקים בלשונה ללא השוואה למהדורות המדוייקות. ג. אותם פוסקים הסוברים שהאיסור חל על כל הספרים, מנמקים זאת בכך שהשיבוש עלול לגרום לטעות בפסיקת ההלכה (עיין למשל ברא"ש שם). מתוך כך, יש לומר שבספרים שאין נוהגים כיום לפסוק מתוכם במישרין, כגון גמרא ורמב"ם וכדומה, אין קיים חשש זה (עיין בשבט הלוי שם). גם בשו"ע, נדיר שהשיבוש הוא משמעותי להלכה, ובדרך כלל כאשר ישנם חילופי נוסחאות בעלי משמעות נושאי הכלים מעירים על כך. כך שבאופן כללי ניתן ללמוד גם במהדורות שאינן מדוייקות ולסמוך על כך שהתוכן הוא נכון, אך אם באים לדייק דיוקים ממילה או אות בלשון הפוסקים ולהסיק מכך מסקנות להלכה, אכן חובה לבדוק את הדבר בנוסחאות המדוייקות. ד. עוד יש להוסיף, שכאשר מדובר בספרי יסוד, יש ערך לשמור גם את המהדורות הישנות, משום שלעיתים הפוסקים בדורות הקודמים השתמשו בהן. לא פעם, על מנת להבין את דבריהם של האחרונים ודיוקיהם מלשון הרמב"ם או השו"ע, יש צורך לראות את המהדורה שעמדה לנגד עיניהם. משום כך, יש ערך גם בשמירת המהדורות הישנות, למרות שבדורנו אנו זוכים למהדורות מדוייקות יותר. לגבי סיכומים שסיכמת לעצמך או קיבלת מאחרים: אם אני מבין נכונה, אין מדובר שם בטעויות כתיב, אלא שלעיתים המסכם טעה בהבנת הסוגיה וכתב דברים שאינם מדוייקים. בפשטות, לא על זה נאמר האיסור להשהות ספר שאינו מוגה. האיסור מדבר על ספר שלא הועתק כראוי ואינו כפי הנוסח המקורי שיצא מידי המחבר, ולא על ספר שהמחבר טעה בו לפעמים. כל אדם עלול לטעות ולפיכך בכל ספר ייתכנו לעיתים טעויות בהבנה או בפסיקה, ואף על פי כן, כמובן אין איסור ללמוד בספרים. כמובן, כאשר אין מדובר בספר שיצא מתחת ידיו של תלמיד חכם מובהק אלא בסיכום של אברך וכד', יש להיזהר יותר שלא לסמוך על הדברים בעינים עצומות, אבל אין איסור להסתייע בסיכום וללמוד מתוכו תוך שימת לב לאפשרות שייתכן שנפלו לעיתים טעויות.