שלום הרב, אני זוכר ששמעתי פעם בשם הרב חרל"פ שההבדל בין משיח למשה הוא שמשיח יוכל להנהיג את העם גם במצב של חטא, לעומת משה ששובר את הלוחות, רציתי לדעת אם הרב מכיר מאמר כזה (אפילו של מישהו אחר), שמתעסק בסוגיא זו? כמו כן רציתי לשאול על דוד המלך שחטא עם בתשבע, ולמרות שהגמ’ אמרה שלא היה ראוי לאותו החטא, מנין לקח כוחות להתמודד עם מה שריננו עליו, ברור לי שה’ עזר לו, אבל עדיין איך העם הסתכל עליו אחרי מעשה כזה?, איך הוא הגיע למצב של יראיך יראוני וישמחו, עם חטא כזה בעקבו? בברכה ...

שלום רב לא מכיר מאמר של הרב חרל"פ. אולם הרעיון מוכר מאד. משה רבינו נותן התורה אינו יכול להיות זה שיקים עולה של תשובה. משה רבינו הוא המביא תורה אינו יכול להביא תורה שמראה דרך שהבסיס בו הוא תשובה. התורה היא כוללת אור שיש בו לכתחילה שבלכתחילה ללא מצב של לכתחילה שנובע ממצב דיעבדי. משה רבינו בסוף התורה [פרשת וליך והאזינו] מתנבא "וקם העם הזה וזנה" אולם זו רק נבואה מה עומד להיות. לעומת זאת דוד המלך הוא המקים עולה של תשובה. כוחו המיוחד של דוד המלך הוא להיות בעל תשובה. כיצד יתכן שמלך ישראל שיש בו עוצמה ויכול לעשות את מה שרוצה יכול להיות שפל רוח. זהו החידוש של דוד מלכנו. כבעל תשובה מלא שפלות רוח וענווה. דוד המלך לא רק שיכל לסבול את העלבונות אלא הוא השתמש בהם ורומם אותם בצורה שהם היו עבורו מנוע לקרבת ה' לדבקות בה' לעשיית צדק. כל טוב