ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

החוט לקשירת הסכך | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ז מרחשון תשע"ח

החוט לקשירת הסכך


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
רציתי להתעמק במה שהרב כתב אבל מרוב פרטים שבסוגיה לא הצלחתי לתפוס את הדעות השונות.
א, הרב כתב שיש המתירים לקשור בחוט מעובד חוץ מפשתן, מי הם המתירים?
ב, הרב כתב שחוט פשתן מטמא בנגעים אבל במשנה ברורה הוא כותב שזה רק גזרה שמא יבוא לטוותו או לעשות ממנו דבר המקבל טומאה.
ג , בילקוט יוסף כתב שמותר לסכך עם סכך שהמעמיד שלו הוא כותנה מכיוון שלא גזרו על מעמיד שמקבל טומאה מדרבנן וראיתי בשער הציון שרש"י אומר שחוט שטוו ואחר כך קלעו מקבל טומאה מהתורה. האם הילקוט יוסף סובר כך כי הוא לא חושש לשיטת רש"י?
ד, למה הלכה למעשה לא אומרים "ספק דרבנן לקולא" שהרי יש כאן ספק אם מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה וספק מה בכלל אסור משום גזרה או בגלל דאוריתא (חוט כותנה של ימינו לשיטת רש"י)?


השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "באיזה חוט מותר לחבר את הסכך"

תשובה:
שלום וברכה!

א. כך כותב הילקוט יוסף (קיצוש"ע, תרכ"ט, לא), וכפי שכתבת בהמשך, שכיוון שהחוט הזה פסול לסיכוך רק מדרבנן (משום שנראה כאילו אינו מן הצומח) מותר להעמיד בו. וכך הביא בפסקי תשובות (תרכ"ט, ו) בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל והרב ואזנר זצ"ל.

ב. ישנם חוטים של פשתן שמיטמאים בנגעים (עיין ברמב"ם הלכות טומאת צרעת י"ג, ח), אך לדעת הרמב"ם נראה שזה דוקא בחוטים המיועדים לאריגה, ולא בחבלים המיועדים לקשירה (עיין רמב"ם הלכות כלים א', יב). לפי דעה זו, באמת בחבלים המצויים אין שייך עניין זה. אולם ברש"י (שבת ס"ד א, ד"ה "יכול") נראה שכל חבל של פשתן מקבל טומאה מן התורה.
המשנה ברורה שציינת (תרכ"ט, יב) עוסק בפשתן שעדיין לא נעשה ממנו חבל אלא רק הפכו אותו לסיבים. במצב כזה, ודאי שהסיבים לא מקבלים טומאת נגעים מצד עצמם, כיוון שעדיין הם לא הפכו אותם לחבלים. רק אם ישתמשו בהם למילוי של כרים וכדומה אז יש מקום לטמא אותם.
אך אכן גם לגבי חבלים של פשתן כותב המשנה ברורה (שם, יג) שאין הם מקבלים טומאה, דהיינו שהוא נקט כרמב"ם ולא כרש"י.

ג. רש"י דיבר על חוט של פשתן, שלדעתו דינו הוא כמו אריג, וכדלעיל, אבל חוט ממינים אחרים אינו מקבל טומאה (עיין גם בסוגיה בשבת כ"ו ב ואילך – לפי כל הדעות שם, רק בגד צמר או פשתן מקבל טומאה ברוחב קטן). ואילו הילקוט יוסף דיבר על חוט של כותנה.

ד. הכלל "ספק דרבנן לקולא", אין משמעו שבכל מחלוקת בדרבנן נלך להקל. לא כל מחלוקת נחשבת כ"ספק", אלא הפוסקים שוקלים את הדעות וראיותיהן. לפעמים הם רואים את הדעה המחמירה כחזקה יותר ולכן חוששים לה למרות שמדובר בדין דרבנן, או גם לאידך גיסא, לפעמים מקילים במחלוקת בדאורייתא משום שהדעה המקילה היא חזקה ומשכנעת. כאשר זה ספק שקול, שאין נטייה לטובת אחת הדעות, אז באמת במחלוקת בדרבנן הולכים להקל ובמחלוקת בדאורייתא הולכים להחמיר.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il