ראיתי שבמכון המקדש בוצע שחזור של ארון הברית: * האם ארון הברית לא הייתה רק מצווה בשעת הקמת המשכן? * אין חשש בבניית הארון והכרובים משום ’לא תעשון איתי אלוהי כסף’?

לשואל, שלום וברכה! הארון שנעשה במכון המקדש איננו כשר למצוותו (הוא לא מעצי שיטים מצופים זהב, והכפורת והכרובים אינם מזהב טהור). זהו דגם בלבד, בניגוד לשולחן והמנורה ומזבח הזהב שבמכון. אמנם המצווה לעשות ארון לא הייתה רק לשעתה, אלא גם לדורות אם במקרה שהארון נשבר וכדומה, אך זאת בתנאי שיש לוחות הברית, כדברי הרמב"ן (השגות לספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה לג): "שאם נעלה על דעתינו חס ושלום שיאבד או שישבר - מצווה לעשותו כמדה הראשונה לשום שם לוחות העדות", וכשאין לוחות הברית אין טעם בעשיית ארון כהלכתו. ולוחות הברית עצמם, כל עניינם הוא בהיותם "מכתב אלקים הוא, חרות על הלוחות", ולא מעשה אנוש. כאשר בעזרת ה' יימצא ארון הברית שנגנז עם הלוחות, אם יתברר שהוא ניזוק ויש צורך בעשיית ארון חדש ללוחות - אז תהיה מצווה לעשותו. לשאלתך האם יש בעשיית דגם הארון והכרובים איסור "לא תעשון אתי", יש להבהיר שלשאלה זו שני צדדים: יש איסור לעשות כלים כתבנית כלי המקדש, ואיסור נפרד לעשות דמות אדם. לעניין האיסור הראשון התשובה היא שעל הכלים במכון המקדש אין כל שאלה, וממה נפשך: אלו מהם שנעשו על פי החומרים והמימדים ההלכתיים המדויקים - הרי הם נעשו למצוותם לשמש בקודש (אע"פ שכרגע טרם הוקדשו), וזוהי מצוותם. האיסור הוא לעשות לשימושך הפרטי כלים כדוגמת כלי המקדש, ואילו כלים שמיועדים למקדש מצווה להכינם כחלק ממצוות בניין בית הבחירה. ואלו מהם שנעשו רק כדגם, ואינם מתאימים למצוותם מבחינת החומר או המימדים - אין בהם איסור לעשות כתבנית המקדש וכליו, שכן לא נאסר אלא לעשות כלי על פי המפרט ההלכתי הכשר למצוותו במקדש (עיין שו"ע יו"ד סי' קמא ס"ח ושו"ת חכם צבי סי' ס). ממילא, מכיוון שדגם הארון פסול למצוותו, כי אינו מהחומרים המתאימים, אין בו איסור "תבנית המקדש". מעבר לכך, בדברי חז"ל על האיסור לעשות כתבנית הכלים (ע"ז מג ע"א ושו"ע שם ס"ח) הוזכרו השולחן והמנורה ולא הארון, ודן בזה המנחת חינוך (מצוה צה). בתוספות הרא"ש (ראש השנה כד ע"ב ד"ה מלא תעשון אתי) נקט בפשטות שהאיסור מתייחס גם לארון עם הכפורת והכרובים, אך יש שכתבו שהארון אינו מכלי המקדש לעניין זה, כי אינו מכלי השרת שעושים בהם עבודה (צפנת פענח הל' יסודי התורה פ"ו ה"ב; וראה גם במאמר 'בניית דגם המשכן' מאת הרב נחמיה טיילור, 'תחומין' ה עמ' 473). לעניין האיסור השני, משום הכרובים שיש בהם צורת אדם, התשובה היא שאיסור זה הותר לצורך לימוד, "להבין ולהורות" (עיין שו"ע יו"ד סי' קמא ס"ד, לגבי שאר הדברים שנלמדו מ"לא תעשון אתי", ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' לג ביאר שהיתר זה קיים גם לגבי תבנית המקדש וכליו). לכן, כדי להמחיש את מצוות התורה ולקרב את מושגי המקדש לליבותיהם של ישראל, מותר לעשות ארון וכרובים. לעניין זה יש לציין לדברי הט"ז ביו"ד סי' קמא סקי"ג, שדן על מנהג שהיה בימיו לצייר בסידורים ציורי המזלות בתפילת גשם, והתלבט מדוע מותר לעשות זאת, והש"ך בנקודות הכסף שם כתב טעם אחר ליישב את המנהג: "דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות". דבריו אינם מובנים כל כך, מה עניין המזלות אצל תפילת גשם, ומה יש בכך "להבין ולהורות", ומכל מקום מוכח בבירור שהמחשה של דברים מענייני תורה ותפילה מותרת, ואפילו אם ההמחשה אינה נחוצה ממש, וכל בעל שכל יבין את הדברים גם בלא הציור, ומכל מקום ציור מסייע להפנמת הדברים וקליטתם בנפש, וזה "להבין ולהורות". וטעם הדבר, שיסוד ההיתר "להבין ולהורות" אינו משום שהמצווה להורות דוחה את איסור העשייה, שאם כן היה עלינו לדון בכל דבר עד כמה הוא חשוב לצורך ההוראה; אלא שיסוד האיסור הוא מחשש שעושה כן לעבודה זרה, חלילה, וכשידוע שמטרתו להתלמד ולהורות - אין בזה חשש.