שלום הרב יש לי שאלה. עד כמה צריך לעשות השתדלות במציאת הזיווג? יש כאלה שאומרים להתאמץ ולחפש כל הזמן ויש כאלה שטוענים שמספיק רק שדכן אחד או שתיים והכל בידי ה’ ולסמוך עליו.. כמה צריך להתאמץ? אני לא אוהבת שאומרים לי שאני צעירה (בת 19 וחצי. בסוף שירות לאומי) ושאני צריכה לחכות בסבלנות.. אני בוכה כל הזמן בתפילה לה’ שאני אמצא את הזיווג שלי..

שלום רב "לכל זמן ועת לכל חפץ", כך כתב שלמה המלך. יש לך זמן שנקבע לך בהשגחה פרטית מתי ימצא הזיווג. את צודקת שצריך להשתדל. את צודקת שצריך להתפלל. אולם צריך להתפלל על הכל - לא רק על זיווג. צריך להתפלל על בריאות, צריך להתפלל על פרנסה, צריך להתפלל על קירבת ה', צריך להתפלל על קיבוץ גלויות ועוד. כל התפילה צריכה להיות מעומק הלב. בכל התפלה אפשר לבכות. אבל אם את בוכה רק על זיווג טוב ועל זה את בוכה כל הזמן זה לא הדרך ולא הסדר. צריך איזונים בחיים. נכון שהזמן שלך עתה הוא לבנות בית, אבל את לא יודעת בדיוק אם זה יהיה החודש או שזה יהיה עוד שנה. בינתיים לטובת בנין ביתך תתקדמי בדברים שתלויים בך - את צריכה ללמוד, את צריכה לחיות, את צריכה להיות עם חברות . זה בידך. לגבי השאלה האם לחפש "באטרף" או בחריצות. אני בעד חריצות נורמלית. אם פנית למקומות ששם סביר שיש בחורים - זה מספיק בהשתדלות. העיקר זה המצב הנפשי הבריא שלך, המצב הנפשי הבריא הוא להיות מלאת אמונה בטחון נינוחות ועין טובה. בשורות טובות