ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בגליל עם הרב שמואל אליהו. מספר החדרים מוגבל!
שאל את הרב שבת ומועדים ספר שמות

חיפזון - טוב או רע?

הרב רפאל וסרטילכ"ד אדר ב' תשע"ט
102
שאלה
ביציאת מצרים החיפזון זה חיובי, מה עם גירסה אחרת ומה פרושה "החיפזון הוא מהשטן"?
תשובה
לשואל שלום, טעמים שונים ניתנו למצוות החיפזון שנהגה בפסח מצרים, והרי טעימה: טעם פרקטי-מציאותי מובא ב"דעת מקרא" על ספר שמות (עמ' רל), וכך כתוב שם: "החיפזון היה רק בפסח מצרים, ואינו נוהג לדורות. והטעם לכך הוא, שלא היה החיפזון אלא כדי להיות מוכנים בכל רגע ליציאה, מה שאינו כן לדורות, שאנו עושים את הפסח זכר ליציאה שכבר היתה, ואין אנו עוד במצב של חפזון... ותקנו לאכול בהסבה ולשתות ארבע כוסות ולטבל שתי פעמים - וכל אלה הם היפוכו של חיפזון. ועוד אמרו לאכול את הפסח בסוף הסעודה על השובע, ואף זה היפוכה של האכילה בחיפזון". החזקוני (שמות יב, יא) מביא טעם מהותי יותר, לפיו יש כאן הכשרה רוחנית, וכך כתב: "וככה תאכלו אתו וגו' ...על מרורים יאכלהו - יאכלו עמו עשב מר כדי שיהיה הכל נאכל בבת אחת: עבדות, הצלה, חירות. עשב מר - זכר ל'וימררו'. פסח - זכר להצלה שבשעת המגפה פסח עליהם. מצות - זכר לחירות שלא הספיק הבצק להחמיץ עד שנגאלו". לפי החזקוני החיפזון מחבר בין השלבים השונים שבגאולת מצרים: עבדות, הצלה וחירות. ללמדנו שהכל מהלך אלקי אחד. הספורנו (שמות יב, יא) מבאר, שהחיפזון מראה על מידת ביטחונם של ישראל בה' שגואל אותם, וכך כתב: "מתניכם חגורים - מזומנים לדרך, כענין 'וישנס מתניו' (מלכים א' יח, מו), להורות על ביטחון בלתי מסופק בא-ל יתברך, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית כלא". על כך הוסיף מו"ר הרב איתן שנדורפי שליט"א: דווקא החיפזון של בני ישראל במצרים הדגיש את החירות - את הביטחון והשלווה (אדם שהיה כלוא במשך שנים רבות וביום בהיר אחד הוא מתבשר שעליו לאסוף את חפציו ולצאת לחופשי - ההזדרזות שלו באסיפת החפצים נעשית מתוך תחושה של חירות נפלאה), אבל לדורות - החירות באה על-ידי הסבה וכדו'. טעם נוסף מביא ר' צדוק הכהן מלובלין בתחילת ספרו "צדקת הצדיק", וכך כתב: "ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחיפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחיפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות". כלומר אדם ששב בתשובה צריך לנתק עצמו בחיפזון מכל תאוות עולם הזה, ורק אחר כך ילך שוב במתינות. ראינו אם כן כיוונים שונים בדברי הראשונים והאחרונים, ודומה שהטעמים השונים בונים מהלך אחד: הציווי על החיפזון, בא בראש ובראשונה, כדי שנהיה מוכנים מבחינה מעשית ליציאה הגדולה, כמובא בדעת מקרא. להכשרה מעשית זו מצטרפת הכשרה רוחנית - אמונית ונפשית. התנהלות שלווה עלולה ליצור נתק בין ההתרחשויות השונות, לכן היה צורך בחיפזון שמחבר הכל ליחידה אחת, כדברי החזקוני - הכל מהלך אחד: עבדות, הצלה וחירות. יציאת מצרים היא לא התעוררות אלקית כביכול להצלת עם מעונה ומושפל - יש פה מהלך אלקי מכוון המלווה ומוביל את עם ישראל אל ייעודו בדרך הראויה לו - מעומק השעבוד ועד החירות השלמה. בשעות גדולות אלו של יציאה מעבדות לחירות, על עם ישראל לנהוג בחיפזון ומתוך כך להרים את המבט ולראות את הליווי האלקי. מעבר להרמת המבט האמוני - כדי לצאת מעומק השעבוד היה צורך גם בהתרוממות נפשית, ולשם כך היה דרוש ניתוק מלא משפלות מצרים - בחיפזון, כמובא בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין. מנינו אם-כן שלוש הכשרות שבא החיפזון למלא - הכשרה מעשית, הכשרה אמונית והכשרה נפשית. יחד עם ההכשרות השונות שהיו ישראל צריכים לעבור לאחר שנות השעבוד הקשות שעברו עליהם, יש בחיפזון הזה גם להראות את גדולתם של ישראל, כפי שמציין הספורנו: "להורות על בטחון בלתי מסופק באל יתברך, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית כלא". תפילתנו כי נזכה לשוב ולחגוג את הפסח כהלכתו מתוך מוכנות מעשית, נפשית ורוחנית. לא עוד בחיפזון, אלא אדרבה בשובה ונחת, כפי שמובטח לנו בספר ישעיה (נב, יב) ביחס לגאולה העתידה: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל". בברכה נאמנה
עוד בנושא ספר שמות
שאל בהמשך לשאלה זו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il