בסדר ליל ט''ו בשבט שאוכלים בו גם לחם, מברכים על הפירות לפני הלחם או אחריו?

דומה שלא בכדי נהגו לכלול בסדר טו בשבט מיני מזונות ולא פת. צריך לזכור שכלל הלכות סעודה והלכות ברכות, כולל "ברכה שאינה צריכה", הלכות קדימה בברכות וכו', אינן משתנות ואינן זזות ממקומן "גם" ב-טו בשבט. מבחינה זו, מאחר שמי שבירך על הלחם בתחילת הסעודה אינו מברך שוב במהלך הסעודה על כל מה שמלפתים בו את הפת, הרי שהדבר נכון כל השנה כולה ו"גם" בטו בשבט. כלומר - לדוגמה - על זיתים אין לברך בסעודה, וכך גם על תבשיל שייעשה משעורה, מחיטה וכיו"ב ונאכל אחר ברכת המוציא. יתרה מזו, חלוקות דעות הפוסקים ביחס לברכת מזונות בתוך הסעודה ורבים שהכריעו הלכה למעשה שאין לברך 'מזונות 'על עוגה, גם כזו שנאכלת כ"מנה אחרונה" בסעודה שנפתחה בברכה על הלחם. מאחר שחלק מעניינו של "סדר טו בשבט" הוא אמירת מכלול רחב ומקיף של ברכות על פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ואף תוצרתם (יין), לכן מי שיפתח את ה"סדר" בלחם, יימצא במצב דיעבדי למדיי. זאת ועוד, יתכן שגם מעמדו של ה"סדר" נפגם כאשר הוא חלק מסעודה רגילה. לכן - דומני - שבכל הסדרים שהנהיגו המקובלים וכו', תמיד ציינו פתיחתו ב"מזונות", לא בפת. אין "לערבב" אפוא את "סדר טו בשבט" עם סעודה - לא יקדים לסעודה את ה"סדר" ולא ייצור מצב של ברכה שאינה צריכה, אף לא יקיים את ה"סדר" במהלך הסעודה. החכם שעיניו בראשו יפריד בין הדבקים: הסעודה תיסעד והסדר יסודר.