ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב שבת ומועדים הנאה ממעשה שבת

סרט שצולם בשבת

187
שאלה
שלום וברכה! א. האם מותר לראות סרט שיהודי צילם בשבת? ב. האם מותר לראות סרט או סרטון שיש בו יהודים שספק אם צולם בשבת או שצולם בשבת אבל ספק אם צולם על ידי יהודי או שהשתתף בו יהודי?
תשובה
שלום רב. א. אם מדובר על צילום חד פעמי - יש להקל. אולם אם מדובר על יהודי שיש חשש שנגרום לו לצלם גם בשבת הבאה - יש להחמיר. ב. במקרה מסופק זה - ניתן לראות את הסרט. מקורות והרחבה: יש לדון האם סרט שצולם בשבת דינו כדין "המבשל בשבת", ואפשר להשליך נידון זה לעוד מקרים רבים. מקור הדין ל"מעשה שבת" מובא בגמ' בחולין (טו.): "דתנן: המבשל בשבת, בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל במוצאי שבת, במזיד - לא יאכל עולמית; רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד - לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים". הגמ' בהמשך מביאה שרב פסק לתלמידיו כר"מ ולכלל הציבור כר"י, מכאן כתבו התו"ס שמשמע שהלכה כר"מ וכ"פ הגר"א שכן עיקר, אמנם רוב הראשונים פסקו כשיטת ר"י, וכ"פ מרן השו"ע (שי"ח א') ע"פ ג' עמודי הוראה. המ"ב (סק"ז) כתב שבשעת הצורך אפשר לסמוך על שיטת הגר"א, ובבה"ל (שם) כתב שבדרבנן הולכים כגר"א גם למחבר (דלא כדעת הפמ"ג). וכדברי המ"ב הכריעו עוד אחרונים (ראה מנוח"א ח"א עמ' תקצ"ו). לגבי אירוע שצולם בשבת נראה במבט ראשון בפשטות להתיר לאחרים במוצ"ש, שגם אם נחשיב את עורכי ומצלמי הארוע כמזידים ולא כתינוקות שנישבו (כ"כ הגר"א נבנצאל בהערותיו למ"ב שם). ולכן לאחרים יש להתיר במוצ"ש, אף אם נפסוק כר' יהודה, וק"ו אם ניתן להם דין שוגג, דאז יש להתיר אף לעושה בעצמו במוצ"ש. ונחלקו הראשונים ביחס לקנס "בכדי שיעשו", לדעת רש"י איסור בכדי שיעשו הוא אפילו בישראל, כדי שלא יהנה ממלאכת שבת, ואילו לדעת התוס' (חולין שם) האיסור הוא דווקא בגוי שיש חשש שיאמר לו לעשות פעם אחרת, כלומר קונסים אותו וכך לא ירצה לומר לו פעם אחרת, ובישראל אין חשש זה שהרי לא ישמע לו לחלל שבת, שאין אדם חוטא ולא לו. בשו"ע (ש"ז כ') פסק כדברי תוס'. ואם כן בפשטות אין לקנוס בישראל שצילם בשבת אפילו זמן בכדי שיעשו, אולם יש לעיין בנידון צילומים וסרטים שנעשו בשבת, שהרי כל ההיתר של התוס' בישראל הוא שלא חיישינן שמא יאמר לו, והרי בענייני צילומים בשבת שעושים אותם בדרך קבע, לכאורה יש לחשוש שמא יאמר לו, וראה לקמן. כמו כן יש לדון שמא יש לאסור מדין נוטע המובא בגמ' בגיטין (נג): "דתניא הנוטע בשבת - בשוגג יקיים, במזיד יעקר ובשביעית בכ"מ יעקר דברי ר"מ, ר"י אומר בשביעית - בשוגג יקיים, במזיד יעקר ובשבת בין בשוגג בין במזיד יעקר". והטעם שהחמירו כל כך בנטיעה, ולא כתבו שימתין מלאכול הפירות עד שיעבור זמן בכדי שיעשו, כתב בביה"ל (שי"ח ד"ה אחת), משום שלא התירו ההנאה במוצ"ש אלא במלאכות שניכר הקנס שקנסו חז"ל שלא ליהנות בו ביום, אבל בנוטע שבכל מקרה אינו יכול ליהנות לאלתר, שוגג שווה למזיד ובשניהם צריך לעקור הנטיעה (לשיטת ר' יהודה). ואכן ראיתי בשם הגרשז"א (בהערותיו למ"ב בסי' שי"ח ושכ"א, וכן שמעתי ממנו) שבצילומי ארועים שהתקימו בשבת וכיו"ב נראה דלעולם אין בכדי שיעשו דלעולם א"א לשחזר בדיוק את הארוע, בלאו הכי אין ראוי להנות מתמונות ארוע שיש בו חלול שבת" ולכן יהיה אסור כסוגיית נוטע שהרי במה תקנוס אותו הרי א"א לשחזר את הדברים. מה שאין כן בבישול שאין יחודיות בבישול דווקא בשבת. ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א שלכאורה כל דבר (אפילו בישול) לא ניתן לשחזר בדיוק אותו הדבר, ומאידך גם דבר שצולם ניתן לשחזר במידה מסויימת, והוא אמר שעל כל פנים אין זמן מסויים לכל פעילות הצילום ולדבר שצולם דוקא בשבת, וממילא לא ניתן לשחזרו ויהיה אסור עולמית. מכל מקום יש להוסיף בנידון השאלה את דבריו הנודעים של הכתב סופר (בתשובותיו או"ח סי' נ', הובא להלכה בכה"ח שם י"ב, שבט הלוי ח"ג, ילקו"י שי"ח ועוד) שכתב לחדש, שיהודי שרגיל לחטוא, המבשל בקביעות לצורך אחרים – קנסו את מי שנתבשל בשבילו ואסור לעולם, כמו למבשל עצמו, שאנו חוששים שהוא ימשיך לחטוא אם נתיר לאחרים. עיין שם. וכן כתב לחלק בילקו"י (שם) שרק באופן עראי נאמר דין מעשה שבת, שאסור לאחרים במוצ"ד מיד, אך באופן קבוע כגון בעל מסעדה ומלון, "אסור גם לאחרים להנות מאותו תבשיל לעולם". ממילא ניתן להסיק שהוא הדין ביחס לצילום, שיש לאסור אםצהדבר נעשה באופן קבע או כשיש חשש שהדבר יגרום לו לחלל שבת נוספת. אולם בשו"ת הר צבי (או"ח סי' ק"פ), וכן במנוחת אהבה (כ"ה הערה 8-9) חלקו על דברי הכתב סופר, והקלו גם במקרה שחילוני עושה מלאכה בקביעות, שמותר להנות ממנה במוצ"ש, כיון שחז"ל לא גזרו במקרה זה. למעשה נראה שאם מדובר בצילום שנעשה בקביעות, יש להחמיר ולאסור אף לאחרים, כיון שאין להנות מחילול שבת, ועוד שהדבר יגרום להם חלילה לחלל שבת שוב ושוב. אולם המיקל בשעת הצורך יש לו על מי לסמוך (עיין מ"ב סק"ז שהקל כגר"א במקום הצורך אף בדאורייתא). כל זה במקרה שיש ודאות שהסרט צולם בשבת עבור ישראל, או שצולם ע"י ישראל מחלל שבת שעושה כן בקביעות, אחרת יש להקל, כיון שכל דין זה הוא קנס דרבנן ובמקום ספק לא גזרו (עיין מעין זה במ"ב שי"ח סק"ב). ברכת ה' עליכם,
עוד בנושא הנאה ממעשה שבת

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il