ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
צריכים למכור חמץ? היכנסו עכשיו!
שאל את הרב הלכה תפילין בזמנים שונים

הנחת תפילין בלילה בשעת הדחק

שאלה
לכבוד הרב: ידועה ההלכה שאין להניח תפילין בלילה. אולם, לא כ"כ ידוע פסק ההלכה במקרה של שעת הדחק, בו אין לאדם כל אפשרות להניח תפילין ביום (מפני ניתוח, מלחמה, וכיו"ב), האם עליו להניח תפילין בלילה הקודם לאותו יום (אין כוונתי למקרה המובא בשו"ע סי ל בו אדם יוצא לדרכו לפני עלות השחר, אלא כאשר לא תהיה לאדם כל אפשרות להניח תפילין ביום). אנסה לפרט את צדדי הספק בדבר: מוסכם להלכה כי אין להניח תפילין בלילה (רבינו יונה כותב אחרת, אך לא נזכרה דעתו כלל בספרי הראשונים והאחרונים, ואין מתחשבים להלכה). בטעם האיסור נחלקו אמוראים (מנחות ד מ"ו), וכן הראשונים. הרמב"ם) הלכות תפילין פ"ד ה"י) כותב:" זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה", ומשמע שדעתו ש לילה לאו זמן תפילין מה"ת (וכ"כ הכס"מ בדעת הרמב"ם). וכן נטו לדעתו המקובלים (מובא בערוה"ש סו"ס ל). וכ"נ מהמסופר על האר"י, ואכמ"ל. א"כ, יוצא שעפ"י הרמב"ם והמקובלים אין כ"כ מקום להקל בדבר, שכן איסורו מן התורה. אולם דעת ראשונים אחרים איננה כדעת הרמב"ם. התוספות (מנחות ד ל"ו ע"א ד"ה "ר"י אומר") כותבים שהטעם שאין מניחים תפילין בלילה הוא: "חיישינן לשמא ישן בהן ועביד ר"י הרחקה טפי מדרבנן". ע"כ. וכ"כ הרא"ש בשם ספר התרומה (מנחות סימן י"ז). וכ"כ ראשונים רבים, וביניהם: סמ"ג, רי"ף והטור. וכ"פ מרן השו"ע, וז"ל: " אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם"(סי ל סע ב). וכ"כ פסקו כשו"ע אחרונים רבים וביניהם: מג"א (ס"ק א), באר היטב (ס"ק ב), שירי כנסת הגדולה (הגה"א ס"ק א), עולת תמיד (ס"ק ד), הלכות קטנות (ח"א סי רצ"ח), משנ"ב (ס"ק ד), שע"ת (ס"ק א), שועה"ר (סע א), ועוד רבים. (אולם, היו אחרונים שלא הכריעו בין הדעות, וביניהם ערוה"ש וכה"ח). עפ"י דעת השו"ע והאחרונים, נלע"ד כי ישנן שתי סיבות להתיר הנחת תפילין בלילה: 1) שמא במקום שעת הדחק, מותר לעבור על תקנת חכמים לשם קיום מצווה מה"ת( עפי"ז שאין חכמים תקנו את תקנתם במקום אונס). כ"נ כדעה זו מביאור הגר"א, שביאר בדעת חכמים בעניין זמן ק"ש של ערבית, שאף שזמנה עד חצות למען הרחקת האדם מן העבירה, כאשר היה אנוס, חכמים לא העמידו דבריהם ומחויב לקרוא ק"ש עד עלוה"ש (ביאור הגר"א סי רל"ה סע ג). 2) שמא כאשר ניתן להסיר את החשש, יהיה הדבר מותר במקום אונס. נפסק עפ"י הגמרא (ברכות ד ד) כי אין לאכול לפני תפילת ערבית, מחשש שמא ישכח ויירדם. המשנ"ב (סי רל"ה ס"ק יז) פוסק עפ"י אחרונים רבים, שאין איסור זה חל כאשר האדם מעמיד שומר שיזכיר לו להתפלל (מפני ביטול חשש השינה), וכן פסקו כהיתר זה רוב רובם של פוסקי זמנינו. לכאורה, נראה כי היתר זה קיים גם לגבי הנחת תפילין בלילה, מפני שעפ"י דעת השו"ע, סיבת האיסור להניח תפילין בלילה קרובה להיות זהה לסיבת איסור האכילה לפני תפילת ערבית וק"ש. א"כ, נראה לכאורה שיש מקום להחיל היתר זה גם לגבי תפילין בלילה, כנ"ל. (זכורני ששאלתי שאלה זו, עפ"י הסברא השנייה, את הגר"ד ליאור שליט"א, וענה הרב כי מסברא נראה שאני צודק.) לסיכום: עפ"י דעת השו"ע יש מקום להקל במקום אונס להניח תפילין בלילה. עוד יש להעיר, כי נראה שאין להחמיר יתר על המידה בגזירת חכמים הנ"ל (עפ"י דעת רוה"פ ומרן השו"ע), חרף הסיבות המובאות לעיל להקל בדבר, ובכך להקל בקיום מצוות התורה להניח תפילין, אשר נאמר עליה כי היא שקולה כנגד התורה כולה (ירושלמי נדרים ג, ט), ו"המניחם מאריך ימים" (מנחות מ"ד ע"א), וזכות היא לירושת ארץ ישראל (קידושין ל"ז ע"ב), ועוז הם לישראל (ברכות ו ע"ב), והיא סגולה לאריכות ימים (מנחות מ"ד ע"א). כמו"כ, אין כ"כ לחשוש לדעת הרמב"ם והמקובלים, אשר איסור זה מה"ת, מפני שדעת רוב רובם של האחרונים לפסוק כשו"ע ורמ"א ואין לחשוש לדעת מיעוט, ובכך להקל בקיום מצוות תפילין. (אולם, אנשים בעלי מנהג מובהק, אל להם לשנותו.) עוד נראה לענ"ד, כי ישנו טעם אחר המניע לפסוק שיש להניח תפילין בלילה במקום אונס, והוא הקביעות בקיום המצווה. עיננו רואות כי כאשר אדם נמנע מלקיים מצווה כלשהיא יום אחד, עלול הוא לאבד את קביעותו בדבר, ובכך פעמים רבות לא לקיים את המצווה. מובן וברור, כי אין לצורך זאת לעבור על איסורים ח"ו, אולם, כאשר הדבר נתון במחלוקת, יש להורות כדעה ה"מקילה", ובכך לא למנוע את הקביעות במצווה. אשמח לדעת את דעת הרב בעניין זה להלכה ולמעשה. כל טוב.
תשובה
שלום וברכה! במצב כזה שאין אפשרות להניח תפילין במשך היום, אפילו לזמן קצר, אכן יש להניח תפילין בלילה, אך ללא ברכה. הרחבה ומקורות: שאלת חכם חצי תשובה, וכבר הבאת את עיקרי הסוגיה. אוסיף כמה נקודות להשלמת הדברים: א. לגבי דעת הרמב"ם – הבאת את לשונו בהל' תפילין ד', י, ששם הוא מביא את הלימוד מן הכתוב שזמן תפילין הוא ביום ולא בלילה. אך בהלכה זו אין מופיע איסור להניח תפילין בלילה, ולפיכך עדיין ניתן לומר, שכיוון שלדעות אחרות יש בכך קיום של המצוה מן התורה, הרי מחמת הספק יש להניח תפילין. אולם בהלכה הבאה כותב הרמב"ם שלא רק שאין בכך מצוה אלא אף יש בכך איסור, ובפשטות מדובר באיסור מן התורה: "וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו...". מתוך כך, ההכרעה בעניין זה נעשית קשה יותר, שכן ההתלבטות היא האם יש בכך מצוה מן התורה או איסור מן התורה. ב. אף על פי כן, כפי שכתבת, ראשונים אחרים סברו שאין בלילה איסור מן התורה להניח תפילין, אלא האיסור הוא רק מדרבנן, מחשש שמא יישן בהן. פסיקה מפורשת בעניין זה מופיעה בשו"ע שהזכרת בדרך אגב בתוך דבריך (ל', ג) – הוא כותב שאדם שיצא לדרך קודם עמוד השחר, יכול להניח תפילין ולהישאר בהן עד זמנן. והמשנ"ב (שם, יב) מוסיף שמותר גם לכוון בכך לשם מצוה, משום שהפסיקה היא כדעה שמדאורייתא לילה זמן תפילין. פסיקה זו של השו"ע והמשנ"ב מהווה הכרעה ברורה כשאר הראשונים כנגד שיטת הרמב"ם. ג. לגבי הסברה שהזכרת, שכיוון שהאיסור להניח תפילין בלילה הוא משום חשש שמא יישן בהן, הרי במקום שאין חשש שיירדם ניתן להתיר זאת – סברה כעין זו מופיעה גם כן בשו"ע הנ"ל, שכיוון שהאדם כבר השכים משנתו ויוצא לדרך, אין חוששים שמא יישן בתפילין, למרות שזה עדיין לילה. ד. כמה מפוסקי זמננו התייחסו במפורש לשאלה זו, דהיינו מצב שאדם יכול להניח תפילין אך ורק בשעות הלילה (ולא כבשו"ע הנ"ל, שהאדם מניח את התפילין לפני זמנן והן נשארות עליו עד שמאיר היום), וכתבו שבמצב כזה אכן יש להניח תפילין בלילה - עיין שו"ת אגרות משה או"ח חלק א' סימן י'; שם חלק ד' סימן ו'; שו"ת תשובות והנהגות א', מט; ילקוט יוסף ל', ב; פסקי תשובות ל', א. ה. לגבי החשש שמא יישן עם התפילין: בשו"ת אגרות משה עוסק במצב של אדם שמשכים לעבודתו, ומזכיר את הסברה המופיעה בשו"ע, שבמצב כזה שהאדם כבר השכים משנתו אין חשש שיישן עם התפילין. סברה זו אינה קיימת אם האדם נצרך להניח את התפילין בערב, לפני ההליכה לישון. אולם בפוסקים האחרים הנ"ל מתירים באופן כללי להניח תפילין בלילה בשעת דחק כזו, ולא הזכירו שיקול זה. מדבריהם נראה שבמצב כזה הם לא חששו לשינה עם התפילין גם כאשר מדובר בתחילת הלילה. ו. לגבי הברכה על הנחת התפילין: לדעת האגרות משה יש מקום לברך על התפילין, ואילו לדעת הפוסקים האחרים הנ"ל יש להניח בלא ברכה. למעשה נראה שיש להניח בלי ברכה, הן מחמת ספק ברכות, והן משום שגם האגרות משה כותב שלת"ח ראוי שלא לברך. הסיבה שהוא מאפשר לברך במצב כזה היא החשש שאם יורו לציבור להניח ללא ברכה אנשים יבואו לזלזל במצוה ולא יניחו תפילין בכלל. עוד יש לציין, שבדבריו מדובר במצב מתמשך של חוסר אפשרות להניח ביום, ובאופן זה יש יותר חשש לזלזול במצוה, בעוד שכאשר מדובר באירוע נקודתי חשש זה הוא קטן יותר.
עוד בנושא תפילין בזמנים שונים
שאל בהמשך לשאלה זו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il