הבאן עבר תהליך אידוי כמבואר בשאלה, אך לאחר שהוצא מהאידוי ומוכן לאכילה הכניסו לתנור להשחימו או לטוסטר לחיצה עם מילוי כגון גבינה, האם תשתנה ברכתו?

לשואל, שלום וברכה! מכיוון שהבאן יוצא מהאידוי כשהוא מוכן לאכילה, וגם רגילים לאכול אותו כך, אלא שיש כאלה שגם מכניסים אותו לתנור לתוספת טעם, הוא לא נחשב כלחם והברכה לא משתנית. הרחבה: לכאורה הדבר דומה למה שנאמר בשולחן ערוך (או"ח סי' קסח סי"ד): "חלוט שאחר כך אפאו בתנור - פת גמור הוא, ומברך עליו המוציא". וגם כאן, הבאן מבושל תחילה באידוי, כעין חליטה, ואחר כך נאפה בתנור, וברכתו המוציא. אלא שדברי השו"ע עוסקים, כנראה, בחליטה לא מושלמת, שלא מקובל לאכול את הבצק אחריה, אבל כאשר הבצק שנחלט כבר ראוי לאכילה, הכנסתו לתנור לא תהפוך אותו ללחם. כך דעת הרמב"ן (מלחמת ה', פסחים יא ע"א): "דחלוט של בעלי בתים היינו חלה שנותנין אותה במשרת לתוך המים ומתבשלת שם כל צרכה, ואי נמי חולטין אותה במים עד שאין חוטין נמשכין ממנה, ואפילו אופין אותה שוב - אין לה חיוב כלל, שהרי נאכל מתוך בישולה". ובפרי מגדים (או"ח סי' קסח א"א סקל"ט): "ביג"ל או פרעצי"ל וכדומה שמבשלין במים ואח"כ אופין בתנור - לחם גמור הוא ומברכין המוציא... ומיהו יראה דבעינן שיהא אפוי בתנור שאין חוטין נמשכין ממנה, דאי לאו הכי, רק מבשלין במחבת ואח"כ משהין בתנור מעט כדי קרימה כל דהו - אין זה לחם". למקורות נוספים ראה בשו"ת דברי דוד, ח"ד יו"ד סי' נח, והכרעתו כאמור. קיים דיון דומה בפוסקים לגבי קוגל, שרגילים לבשל את האטריות כל צרכן ואחר כך אופים בתנור, האם דינו כלחם לעניין ברכת המוציא והפרשת חלה. אלא שבקוגל אמנם ניתן לאכול את האטריות לפני האפייה אבל זה כלל לא מקובל, בניגוד ללחמניות הבאן. לכן מסתבר לענ"ד שגם הסוברים שקוגל חייב בהפרשת חלה יודו שהלחמניות הללו אינן לחם.