שלום כבוד הרב, אני קורא את התשובות שלך ונהנה, פשוט נפלא. בשאלה ברכה ראשונה ואחרונה על מים הבאת את השיטה השניה לברך כל פעם ברכה ראשונה ואחרונה אם שתה כשיעור והטעמים מצודקים השאלה שלי אם כאשר לא שינוי מקום ולא עבר זמן עיכול(שתיה כל 30 דקות) איך הרב לא חושש לברכה שאינה צריכה על כל כוס לברך ברכה ראשונה? והרי כתב הרמב"ם (פרק ד מהלכות ברכות הלכה ז) "ואם לא גמר בלבו אלא שדעתו לחזור לחזור לאכול ולשתות, אפילו פסק כל היום כלו אין צריך לברך שנית" ונפסק בילקוט יוסף (ברכות סימן קעח סעיף יא ) שאפילו עבר זמן עיכול לא מברך ברכה ראשונה ואפילו שהקפה או התה לא היו מוכנים כלל בשעה שבירך לא מברך ברכה ראשונה.

שלום וברכה לשואל הנכבד! תודה רבה לכבודו, תבורך מפי עליון. כוונתי הייתה שבכל פעם שאדם צמא, שיברך וישתה כמה שהוא צריך, ובסוף אותו משך זמן, שיברך ברכה אחרונה. ואין הדברים סותרים לדברי הרמב"ם, כיון שהרמב"ם מדבר על אדם שלא גמר בלבו לשתות אלא דעתו לחזור ולשתות. בהצעה שכתבתי, מראש אדם מחשב בלבו את הכמות והזמן שהוא רוצה לשתות, וממילא בסוף זמן זה הוא מברך ברכה אחרונה. אדם שכעת רוצה בדעתו כל הזמן לשתות, כמו שמצוי באמצע לימוד תורה או שאדם נמצא במקום שמגישים לפניו כל זמן מה עוד שתיה, בזה אכן הדרך לברך פעם אחת בתחילה. אולם אדם ששותה לפרק זמן מסויים ואח"כ הוא מפסיק לזמן רב (יותר מזמן עיכול) והוא כבר לא צמא ובנוסף הוא יודע שהוא עלול לשנות את מקומו, במצב שכזה, הדרך הנכונה היא, שמראש יכוון לשתות כמות שתיה המספיקה לו (כמובן בנחת וכמה כוסות שהוא צריך למשך זמן ארוך) ובסיום אותו זמן משוער, שיברך ברכה אחרונה. בדרך זו אין חשש לברכה שאינה צריכה, אלא אדרבא בכך אנו בטוחים שלא נפספס את הברכה האחרונה, וגם אנו נשמרים מהיסח הדעת המצריך שוב ברכה ראשונה, כדי שלא נעבור חלילה על דברי חז"ל שאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה. בברכה רבה,