האם מותר להספיד ת"ח גדול בתורה שציוה שלא יספידוהו?

המיקל להספיד ת"ח מגדולי דורו שציוה שלא יספידוהו, ודאי יש לו ע"מ לסמוך. אולם המנהג לקצר בדברי שבח ולהרבות בדברי התעוררות ומוסר. מקורות: מצות הספד על המת חשובה, וכמו שכתב מרן השו"ע (יו"ד אבילות שמ"ד א') ע"פ הגמ' בברכות (ו:) וז"ל: "מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו". ובגמ' בסנהדרין (מו:) דנו האם ההספד הוא לכבוד החיים או לכבוד המתים, ומסקנת הגמ' (שם מז.) ש"הספדא יקרא דשכבי", כלומר לכבוד המת, ויש לכך נפקא מינה שנפסקה בשו"ע (שמ"ד י'): "מי שצוה שלא יספדוהו, שומעין לו", וביאר הש"ך (שם סק"ח) משום שההספד הוא יקרא דשכבי. אולם דנו הפוסקים (פת"ש שמ"ד סק"א) האם ת"ח גדול בתורה שציוה שלא יספדוהו כלול בהלכה זו, דעת הנוב"י שיש להספידו, וכך הוא נהג למעשה בהלויה של גדול  הדור הפני יהושוע, ואמר שם "אף שרבינו הגדול בעל פני יהושע צוה שלא להספיד – אין שומעין בזה למי שהוא רבן של כל בני הגולה". ונראה שרצה לעורר בדבריו את העם לשוב בתשובה, שילמדו ממידותיו ומגדלותו בתורה. תלמידו של הנוב"י, בספרו תשובה מאהבה (ח"א סי' קע"ד) לאחר שהביא את מעשה רבו, סיים: "לא אדע היתר ברור לבטל דברי המת ולהספידו במקום שאמר אל תספדוני". גם בספר בית יעקב (הובא שם) שהמיקל שלא לשמוע לחכם – לא הפסיד. למעשה כתבו פוסקי זמננו שרשאים לעבור על צואה של רב גדול שנפטר ולהספידו כפי כבודו, רק שיקצרו בשבחיו ויאריכו בדברי כיבושין והתעוררות (שו"ת יבי"א ח"ט יו"ד ל"ג, גשר החיים י"ג אות ג'). בגשר החיים (שם) לאחר שכתב שבגדול מגדולי ישראל רבים מקילין להספידו, כתב שהמנהג הוא, שמספידין אותו בקצור אמרים, וממעטים או שאינם מדברים כלל בשבחיו, ומדברים מהתעוררות, וכתב לחלק בין ב' עניינים, הספד ובכי, ומצות הברכי על דם גדול וכשר אין למרת הרשות לקפח מחיים. והדגיש שכל האמור הוא לפניו, (כלומר לפני המיטה הקבורה) אבל שלא לפניו, מקיים צוואתו לגמרי. ובהערה (שם 2) סיפר, בדרך זו נהג הגאון מקליש להגאון ר' זונדל סלנטר זצ"ל, והג"ר חיים ברלין להג"ר יצחק בלזר זצ"ל, וגאוני ירושלים להג"ר שמואל סלאנט זצ"ל, שצוו שלא להספידם, ואמרו עליהם רק דברי התעוררות קצרים. בברכה רבה,