שלום רב, אתמול הסתיימה שנת האבל על אבי שנפטר. במשך כל השנה כיוונתי כל ברכה, מצווה, מעשה טוב, ותפילה ובכל שישי מעלה פרשות שבוע לזיכוי הרבים לעילוי נשמתו של אבי. האם לאחר שנת האבל ובכלל עדיין אני יכולה להמשיך לכוון לעילוי נשמתו? תודה רבה מראש ובשורות טובות

שלום וברכה, אשרייך שהשקעת והוספת במצוות לעילוי נשמת אביך ז"ל במשך שנת האבל. כל המצוות שאת עושה מועילים לעילוי נשמת אביך, ובפרט כאשר את מוסיפה משהו במיוחד לעילוי נשמתו. תוך שנת האבל יש יותר עניין לעשות מצוות לעילוי נשמת הנפטר כי בשנה הראשונה יש דין לנפטר (צדיקים - אחת עשרה חודשים, ורשעים - שנים עשר חודשים). אך גם לאחר סיום השנה את יכולה להוסיף בעשיית מצוות לעילוי נשמתו. אין צורך לחשוב ולכוון על כל ברכה ומעשה טוב שאת עושה שזה לעילוי נשמת אביך. גם אם לא תחשבי כך בפירוש, בכל מקרה המצוות שלך מועילות לאביך. בשורות טובות! מקורות והרחבה: מובא בגמרא (סנהדרין קד.) ש"ברא מזכה אבא", כלומר המצוות שהילדים עושים מזכים את ההורים שנפטרו. וכתב החפץ חיים (אהבת חסד ח"ב טו בהערה) בשם ספר יש נוחלין: "דזכויות ומצות שעושה הבן אחר מיתת אביו הוא כפרה לנפש אביו אף על פי דמנפשיה קעביד וכתב ע"ז בנו בעל השל"ה וז"ל ולא זו בלבד שמציל את אביו מדינה של גיהנם ומתיר אותו מן היסורין אלא אף זו שמכניסו אח"כ לגן עדן ונותנו במחיצת הצדיקים". בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' נט) הוכיח ממעשה המובא בזוהר הקדוש ובמדרשים שאפילו לא חונך הבן לתורה ולמצות בעולם הזה על ידי אביו, עצם הדבר שהביאו לעולם, וזכה הבן ללמוד תורה ולומר קדיש, יכול להגן עליו מן הפורענות. יצוין שדעת הגר"ח קניבסקי (כל משאלותיך עמ' תקכד) שבכל מצוה שאדם עושה לעילוי נשמת נפטר אינו מועיל אלא אם הוסיף מצוה מעבר למה שהיה עושה גם ככה, ועשה במיוחד לצורך עילוי נשמת הנפטר. אך אם גם ככה היה עושה את המצווה אינו מועיל לעילוי נשמת הנפטר רק כי אמר שהמצוה לעילוי נשמת הנפטר. אך שונה הדבר בנוגע למצוות שילדים עושים, שהמצוות מועילות להוריהם בכל מקרה, גם אם הילדים היו עושים את המצוות בכל מקרה. לאחר שנים עשר חודש יש פחות חשיבות לעשות מעשים בכוונה מפורשת לעילוי נשמת ההורים כדלקמן. כתב השולחן ערוך (יו"ד רמ ט): "חייב לכבדו אפילו אחר מותו. כיצד, היה אומר דבר שמועה מפיו, אומר: כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו, אם הוא תוך שנים עשר חדש, ואם הוא לאחר שנים עשר חדש, אומר: זכרונו לברכה". נחלקו המפרשים מה המשמעות של אמירת 'הריני כפרת משכבו'. יש שביארו שזה לשון של כבוד (רש"י סוכה כ., מנחת אשר בראשית סי' קג אות ה). יש שביארו שהכוונה שמתחייב בזה לפעול ולעשות לזכות אביו והיינו לומר קדיש, ללמוד משניות, לתת צדקה ולהטיב את מעשיו, וזהו אכן דבר גדול מאד ומועיל להקל צער אביו בגיהנם וכדומה (תשובות והנהגות ח"ד סי' ערב). וראה בחשוקי חמד (סנהדרין צג:). כתב הש"ך (רמ יג) שאין לומר הריני כפרת משכבו לאחר שנים עשר חודש, שמשפט רשעים בגיהנם הוא שנים עשר חודש. על כל פנים משמע שפחות יש עניין לפעול לעילוי נשמת ההורים לאחר שנים עשר חודש. וכן כתב בספר דף על הדף (קידושין לא:): "ולכאורה כמובן שבתוך השנה החיוב היא יותר גדול שזה לעילוי נשמת גדול, ובפרט בשנה הראשונה דהנפטר זקוק לזכיות להינצל משערי גיהנום ולזכות להיכנס תחת כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים". בחזון עובדיה אבלות חלק א' (עמודים שנג-שנד) כתב בשם שו"ת רב פעלים חלק ד' (סימן לח) שגם לאחר שנים עשר חודש טוב לעשות השכבה להורים מדי פעם בפעם, דלא כדעת מקובל גדול שהורה שלא לעשות השכבה לאחר י"ב חודש מפני שלדעתו כאשר מזכירים נפש המת זה גורם לנפש המת לרדת לעולם הזה ואינה יכולה לעלות עד שיתן צדקה עבורם וכו, והבן איש חי (רב פעלים שם) דחה דבריו לגמרי.