תודה רבה הרב! יש לי עוד כמה שאלות. 1. אם יש מקורות נגדיים בעניין סדר הגאולה, אז איך הרב קוק ידע שזה אתחלתא דגאולה כאשר התקיימה הנבואה "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא"? הרי בזמן של הראי"ה קוק רק התחיל התהליך של קיבוץ גלויות ולא היה כל כך ברור כמו שזה היום שהתחיל קיבוץ גלויות. 2. האם יכול להיות שמחר יגיע המשיח וישלים את כל שאר תהליך הגאולה ביום אחד או במעט מאד זמן? 3. האם חובה להאמין שאולי המשיח יבוא מחר ממש? 4. כשאנחנו אומרים שמדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו", מה הכוונה אם הגאולה התחילה כשארץ ישראל התחילה לתת את פירותיה בעין יפה או כשהתחיל קיבוץ גלויות שהיו לפני הקמת המדינה? מתי בדיוק התחיל הגאולה? איך יודעים שמדינת ישראל היא בטוח חלק מאד גדול בתהליך הגאולה?

לשואלת, שלום וברכה וסליחה על עיכוב התשובה. 1. הרב קוק ראה שיש מפנה מהותי בהתעוררות של עם ישראל לגאולה, וזה מגיע מכל שכבות העם וכל עדות ישראל, בניגוד לתקופות קדומות, שהעלייה הייתה בעיקר של זקנים שעלו לארץ בערוב ימיהם כדי לחיות בערי הקודש בקדושה וטהרה ולהיטמן בארץ. זה כוחו של אדם גדול, לזהות תהליכים בראשית התהוותם. 2. בדרך הטבע תהליך הגאולה לא יכול להיגמר ביום אחד. אי אפשר לשלול לגמרי אפשרות של גאולה ניסית ומהירה מאוד, אבל איננו יכולים "לבנות על זה". 3. האם האמונה בביאת המשיח משמעה שהוא יכול לבוא ממש בכל יום? הדבר שנוי במחלוקת. הגמרא (ערובין מג ע"א) דנה על שאלה זו בהקשר הלכתי: אם מישהו נודר להיות נזיר "ביום שבן דוד בא", האם עליו להיות נזיר מיד? הגמרא אומרת שכן, עליו להיות נזיר מיד, אלא אם כן הוא נדר בשבת ויום טוב, שאז המשיח לא יכול לבוא (מסיבות שונות שנדונו בגמרא שם). מדוע בימות החול עליו להיות נזיר מיד? רש"י פירש שכוונת הנודר להיות נזיר ביום שבו המשיח יבוא בפועל, ועליו להיות נזיר לאלתר שמא המשיח בא והדבר טרם נודע לו. לפי זה יוצא שהגמרא אומרת, הלכה למעשה, שהמשיח יכול לבוא בכל יום ממש. לעומת זאת רבינו תם (מובא בתוספות ד"ה ואסור) פירש את הגמרא אחרת: אדם לא צריך לחשוב בכל יום שמא המשיח יבוא היום. יתכן שביאת המשיח זקוקה לתנאים מקדימים שטרם התקיימו, כגון ביאת משיח בן יוסף. כוונת הנודר היא להיות נזיר בכל יום שמתאים באופן תיאורטי לביאת המשיח, ולכן בימול החול עליו להיות נזיר מיד, כי כל ימות החול מתאימים לביאת המשיח. מקור נוסף ברוח שיטת רבנו תם מופיע בגמרא ביומא י ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים". לפי דעה זו, ניתן לדעת בבירור שהמשיח לא יבוא בחודשים הקרובים (לפחות נכון לשעת אמירת הדברים על ידי רב. אין כאן המקום להסביר את המימרא הזו ואת האפשרויות לפרש אותה באופן שיתאים לאירועים שכבר היו מאז שנאמרה. הדיון כאן הוא יותר ברמה העקרונית, האם אכן חובה להאמין בכל יום שהמשיח יכול לבוא היום). הרמב"ם, שניסח כחובה הלכתית את האמונה בביאת המשיח, לא כתב שחובה להאמין שיבוא בכל יום. לעומת זאת בספר 'בית אלוקים' למבי"ט (שער היסודות פרק נ) כתב שצריך להאמין באפשרות שיבוא בכל יום, כי "הבלתי מאמין לזמן קרוב - גם כן לא יאמין לזמן רחוק... ולכן האמונה היא שלא יחשוב שיתאחר, כי אין לו זמן מוגבל, ואפשר בכל יום ביאתו, כמו שאמר הכתוב: היום אם בקולו תשמעו". הנוסח בסידורים "אני מאמין... אחכה לו בכל יום שיבוא" - לא ידוע על ידי מי נכתב, וגם כוונתו לא ברורה לגמרי: האם הכוונה שצריך לחכות בכל יום שהמשיח יבוא בעתיד, או לחכות בכל יום שיבוא היום? דיון רחב בעניין זה מופיע בשו"ת בני בנים (מאת הרב יהודה הרצל הנקין שליט"א) חלק ג מאמר ג, ומסקנתו שאין חובה להאמין שהמשיח מסוגל לבוא כבר היום. מקורות נוספים להרחבה: ספר 'משנת ישראל', וינמן, עמ' שצג-תיז; קובץ 'ישורון' לג עמ' תרע-תרפג. הדיון הזה חשוב, מפני שהתפיסה שהמשיח יכול לבוא בכל יום, ובפרט המחשבה שמי שאינו סבור כך הוא כופר חלילה, גורמת לרבים לתפוס את תהליך הגאולה כאילו הוא ניסי בהכרח, ולא לקבל את האפשרות לתהליך איטי ומדורג. כתוצאה מכך, הם מתקשים לשתף פעולה עם מאמץ אנושי לגאולת ישראל בכל התחומים. הם כביכול מאמינים בביאת המשיח באופן יותר עוצמתי, אולי אפילו יש להם מזוודה בארון עם בגדים מוכנים לרגע שהמשיח יבוא, אבל בעצמם הם לא יפעלו למען הגאולה. לעומת זאת מי שלא מכין מזוודה בארון, מסוגל אולי יותר לעשות בעצמו צעדים קטנים כפי יכולתו למען גאולת ישראל. לכן, סוגיה זו האם המשיח יכול לבוא היום או לא איננה כל כך חשובה. החשוב הוא שהאופציה של גאולה ניסית ופלאית, שאכן קיימת "על המדף", לא תשבש את הרציונל של עבודה מעשית ואיטית כפי יכולתנו וכפי שציווה אותנו הבורא יתברך. 4. לגאולה יש הרבה מרכיבים. אחד החשובים שבהם הוא עצמאותו המדינית של עם ישראל, כפי שנאמר בגמרא (ברכות לד ע"ב): "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". כלומר, ההבדל העיקרי בין המציאות הגלותית, שהיא "העולם הזה" של הגמרא, לבין ימות המשיח הוא שבגלות אנחנו משועבדים לעמים אחרים ואילו בימות המשיח נהיה עצמאיים. לכן, הקמת המדינה היא מפנה מהותי מאוד בגאולה, מפני שזהו הרגע שממנו והלאה חזרנו לעצמאות יהודית. קיבוץ הגלויות הוא נגזרת נוספת וחשובה, שכמובן התעצמה לאין ערוך אחרי קום המדינה, כשהוסרו המגבלות המדיניות על עליית יהודים לארץ כפי שהיה לפני קום המדינה.