שאל את הרב

אנו בסוף הגלות או בתחילת הגאולה?

undefined

הרב יעקב כהן

ב אייר תש"פ
שאלה
שלום כבוד הרב! אין לי שום ספק שהקמת מדינת ישראל היינו מדרגה קודם ביאת המשיח ושצריכים להגיד הלל ביום העצמאות בגלל כל הניסים שנעשו בו, אך שאלתי היא איך אנו בטוחים שאנו כבר נמצאים בתחילת הגאולה (ראשית צמיחת גאולתינו) ולא בסוף הגלות? שאלה זו התחזקה לי מאחר שקראתי מאמר שטוען ש״החזרה אל ארץ ישראל היא ללא ספק התקרבות אל הגאולה, אך לא הגאולה עצמה. ממש כפי שחבלי לידה של אשה בהריון אינם הילד״... (ולפי דעתי זוהי ׳נקודת המח׳׳ בין הצבור החרדי לצבור הדתי לאומי: האם אנו כבר התחלנו הגאולה או אנו נמצאים בסוף הגלות)
תשובה
שלום לך, כדי להשיב את שאלתך יש לברר מהי משמעות המושגים 'גאולה' ו'גלות', ושאלה זו מתחילה למעשה מהשפה העברית. המשמעות בעברית של המושג 'גאולה' היא שחרור מיד שלטון או ריבונות של גורם זר, וכך למשל פדיון קרקע שנמכרה לאדם זר, או פדיון אדם שמכר את עצמו לעבד, נחשבים גאולת הקרקע או האדם: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו", "אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ" (ויקרא כה פסוקים כה, מח ). על כן, עניין גאולת עם ישראל הוא שחרורם משלטון של עם אחר. אחד הביטויים להבחנה בין גלות ובין גאולה הוא בהלכה שהרואה ערי יהודה בחורבנן קורע, והרואה אותן בבניינן מברך 'ברוך מציב גבול אלמנה', ובפוסקים מבואר כי הגדרת חורבן ובניין תלויה בשלטון, כך שעיר שיושבים בה ישראל אך שולטים עליה זרים נחשבת חריבה (מג"א ומ"ב או"ח בתחילת סימן תקס"א). כיוצא בזה, משמעות הביטוי גלות היא מציאות שבה העם נמצא בארץ לא לו. כן פשוט בעברית וכן מבואר בתנ"ך במקומות רבים, למשל בנבואת עמוס ז יא "וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ", בתיאור גלות אפרים "וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה" (מלכים ב יז כג, ע"ש בכל הנבואה), ובתיאור גלות יהודה "וְאֵת יֶתֶר הַעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים" (שם כה, יא), "וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם", וראה גם בעזרא ו כא "וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה" ובעוד מקומות. מה שרגילים לומר שאנו נמצאים ב"התחלת הגאולה", הרי זה מפני שעדיין לא הגענו למציאות השלמה אליה אנחנו שואפים, הכוללת לא רק עצמאות מדינית אלא גם עצמאות רוחנית, בניין בית המקדש ועוד. אבל מבחינת המשמעות המקורית והפשוטה של המונחים גלות וגאולה, אנו נמצאים כבר בגאולה, שהרי איננו תחת שלטון זר, ואיננו נמצאים בגלות כלל (גם לא בסופה), שכן כאמור גלות פירושה הימצאות בחוץ לארץ, ואילו כיום המרכז הלאומי של עם ישראל נמצא בארץ, וכל יהודי כמעט יכול לעלות אליה. וכך אמר הרב צבי יהודה זצ"ל בראיון שנערך עמו בעיתון הצופה ט אייר תשט"ז (מובא בספר 'במערכה הציבורית' ב' 64-67). הרב צבי יהודה נשאל "מה מקומה של מדינת ישראל בחזון הגאולה של עמנו, במשמעות אתחלתא דגאולה?" והשיב: "אין לראות את הקמת מלכות ישראל העצמאית כ"אתחלתא דגאולה" בלבד. לדעתי, זהו כבר אמצע הגאולה, וההתחלה היתה לפני רבות בשנים. גאוני וצדיקי ישראל כבר החליטו והודיעו לפני למעלה ממאה שנה בראשית ישוב א"י וחיבת ציון, כי שיבה זו של ישראל לאדמת הקודש ולעבודתה היא אתחלתא דגאולה... אנו נמצאים אפוא כיום הזה בדרך ההמשך של פרקי האתחלתא, בטרקלין ולא בפרוזדור". כאמור, לא מדובר כאן ב'וורט' לשוני או במושגים שכל אחד יכול לפרש אותם כפי שירצה, אלא במשמעות הפשוטה ביותר של המושגים. וניתן להביא לכך עוד מקורות רבים, אך יקצר הזמן לכך. שיהיה יום עצמאות שמח ומלא בהודאה לה'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il