שאל את הרב

לשם שמיים מתוך שיחרור בנפש בפועל

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ג סיון תש"פ
שאלה
שלום וברכה מאמר הרב על תלמידי רבי עקיבא עורר בי שאלה. מצד אחד צריך ללמוד תורה לא לשם הבלטת העצמי, לא לשם הגשמה עצמית, אלא תורה לשמה. בלי נגיעות עצמיות. מצד שני צריך שהתורה תעלה איתה את כל כוחות החיים. אני מזדהה עם שני הדרישות, אך בפועל, כשאני מנסה בפועל ללמוד תורה ממקום נקי, תורה לשם תורה, לא לשם הרחבת הידיעות האישיות, ולא לשם העמקת הכרת העולם והנפש, בלי השמחה שבזה שחידשתי אני אלא בעצם החידוש שעבר דרכי מרגיש שזה נהיה קצת חיצוני וחסר חיות. וגורם תנועה של כיווץ וסגירות במקום של שחרור ומרחב. ואם לומדים מתוך מקום של פיתוח עצמי, זה לא נכון עפ התורה, וגם ברגש האישי זה מגיש חולף ולא ניצחי. אשמח אם הרב יוכל להסביר לי אין נכון ליישם את שני הצדדים מבלי שיסתרו בנפש ובהרגשה.. תודה רבה!
תשובה
שלום רב בנושא זה כתבתי מאמר נוסף על יום ירושלים. מצרף את המאמר שמתייחס במידה מסוימת למתח שאתה מדבר עליו. ותוליכנו קוממיות לארצנו - מכוח דגל ירושלים / יום ירושלים תשפ (יג) אֲנִי יְהֹוָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת: כך מסיימת התורה את פסוקי הברכה בברית הכתובה בסוף ספר ויקרא. לפי הספורנו פרשה זו נאמרת לקראת הכניסה לארץ. עם ישראל עומד להכנס לארץ תוך ימים ספורים מהנסיעה לחורב. כשם שספר דברים ספר שמכין את עם ישראל לקראת כניסתו לארץ. כך פרשת בהר ובחוקותי הם הדברים שנאמרים לפני הכניסה לארץ. ספר דברים יש בהם אריכות דברים שנאמרים לאחר חטא המרגלים. כאן אלו דברים מרוכזים לפני הכניסה לארץ. אומרים חז"ל הקב"ה הוציא אותנו ממצרים כדי למלא את היעוד הגדול שלנו כעם ה'. ביעוד שלנו יתגלו שתי קומות של גודל. מהם שתי הקומות. פרשת הברכה יש בה עשרה פסוקים. פסוק ראשון המתאר את הליכתנו בדרך ה' ושמיעת מצוותיו. בעקבות כך שני דברים יצמחו. שש וחצי פסוקים המתארים את השפע החומרי ואת נצחוננו על האויבים שסביבנו. זו הקומה הראשונה. שני פסוקים וחצי המתארים את הקשר המיוחד שיהיה בין ישראל לבין הקב"ה. בפסוק ט' כתוב (ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: חצי מהפסוק מתאר את הריבוי שלנו כאומה. והחצי השני הבטחה אלוקית לקיים את הברית בין הקב"ה לישראל. מהו תוכן הברית? אומר רש"י על ויקרא פרק כו פסוק ט (ט) ופניתי אליכם - אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם מלה"ד למלך ששכר פועלים וכו' כדאיתא בת"כ:... והקימתי את בריתי אתכם - (ת"כ) ברית חדשה לא כברית הראשונה שהפרתם אותה אלא ברית חדשה שלא תופר שנאמר (ירמיה לא) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית וגו': התוכן של הברית היא ברית שאינה יכולה להשתנות. להפוך את הברית והקשר מקשר שהוא מותנה ותלוי לקשר נצחי שאינו יכול להשתנות. מה יגרום את ההבדל בין הברית הראשונה לברית החדשה? בפרשה זו לא נראה שההבדל הוא בכך שזו ברית שבאה כתולדה מהגלות . הברית לבעלי תשובה לאחר הגלות יכולה להיות שונה מהברית שבאה ללא גלות. בפרשה זו נראה שמלכתחילה יש שלב שצריך להתפתח כתולדה מהמציאות של הברכה מברית סיני לברית חדשה שבאה כתולדה מההצלחה בארץ ישראל. עוד לפני שנסביר זאת. יש לעיין מדוע פסוק זה כתוב במקום זה. הרי לאחר פסוק זה יש עוד פסוק אחד שלכאורה נוגע לקומה הראשונה שהיא ההצלחה הכלכלית ולא לחלק של השראת השכינה שתהיה באומה. (י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: רש"י מבאר את הפסוק: ואכלתם ישן וכו' (י) ואכלתם ישן נושן - (ת"כ) הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד: וישן מפני חדש תוציאו - שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן וצריכים אתם לפנות האוצרות למקום אחר לתת החדש לתוכן: יש כאן תאור של עולם שבו החומר לא מתקלקל. הישן משתמר וטוב מהחדש. ובשלב השני הישן כל כך טוב עד שאין כלל צורך באוצר בכדי לשמר אותו. את התבואה החדשה ישימו באוצרות. והישן לא יזרק אלא יוכל להשמר גם ללא אוצרות. [ע"פ שפתי חכמים] נראה שמדרגה חומרית מעין זו היא מתגלה רק כתולדה מהברית החדשה. העולם של לפני הברית הינו עולם שהרוח אולי הולכת ומתעלה ולא מתקלקלת. אולם החומר טבעו שהוא מקומי ואין בו כוח קיום ושימור. אולם הברית תביא את העולם שיהיה כל כך מבוסם מבחינה רוחנית עד כדי כך שהחומר גם הוא יהיה חומר שאין בו קלקול. מהי מדרגת חיים זו? על המילים והפרתי אתכם והרבתי אתכם אומר רש"י והפריתי אתכם - (ת"כ) בפריה ורביה: והרביתי אתכם - (ת"כ) בקומה זקופה: שואל השפת אמת מה המעלה שעם ישראל יוכל להלך בקומה זקופה. הרי אדם צריך ללכת בשפלות רוח ובענווה ואין להלך בעולם הזה בקומה זקופה? על המהלך בקומה זקופה אומרים חז"ל כאילו דוחק רגלי השכינה. ספר בת עין - פרשת לך לך וזה שאמרו חז"ל (ברכות מג ע"ב) ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה, (פירוש, כל מי שיש בו גאוה בודאי זה הוא מחמת שאינו משים אל לבו להבין איך שמלא כל הארץ כבודו וכאלו ח"ו העולם פנוי מניה ואין משגיח, לכן נתגאה לבו, וזהו פירוש דוחק רגלי השכינה, כאלו רגלי השכינה הם מלמעלה לבד ואינם למטה בעולם הזה ח"ו): כך גם על הפסוק האחרון "ואולך אתכם קוממיות" אומר רש"י בקומה זקופה. בנוגע לפסוק האחרון ניתן לומר שמדובר על יציאת מצרים בהם היינו שפלים ונבזים. הקב"ה הוציא אותנו כעם והצמיח בנו קומה זקופה כנגד הרשעה . מדובר על קומה זקופה לאומית שאין בה פגם משום שהיא כל כולה משמשת את האומה לעמוד מול הגויים. אולם כאן נראה שמדובר על קומה זקופה של כל אחד בישראל. כשם שזוכים שכל ישראל פרים ורבי זוכים שכל ישראל הולכים בקומה זקופה. וע' בדברי השפת אמת בענין ספר שפת אמת - ויקרא - פרשת בחוקתי - שנת [תרל"ו] ואולך אתכם קוממיות פירש"י מת"כ בקומה זקופה. אע"פ שאמרו חכמים שאסור לילך בקומה זקופה אך כאשר יהי' התיקון כראוי כמו לעתיד יוכל האדם לקבל מורא שמים אף בקומה זקופה. כי הרי כך נברא רק שבעוה"ז מחמת הבלי עולם א"א לקבל היראה רק ע"י כפיפות קומה והכנעה רבה. וזה עצמו ענין אמרם ז"ל בתו"כ על והתהלכתי בתוככם לא תהיו מזדעזעים כו' יכול לא תיראו כו' אני ה"א כו'. פי' שיוכלו לקבל עומ"ש כמו שהם בלי השתנות ושפלות יתירה כנ"ל. והיא ההבטחה שיוכלו לילך בקומה זקופה כנ"ל: מסביר השפת אמת שבעולם העתידי בעולם המתוקן תהיה מדרגה בה ההליכה בקומה זקופה לא תסתור כמלוא הנימה את יראת השמים. כך אומרים חז"ל על הטיול עם הקב"ה בגן עדן. הטיול יכול העשות בקומה זקופה. ובכל אופן נוכל להיות מלאי יראת שמים. הצורך לכפוף קומתנו הוא רק כשהמציאות החומרית של העולם הזה אינה מתוקנת. כשנמצאים במציאות בה רק המחשבה מתוקנת . אבל שאר כוחות החיים אינם דבוקים בקב"ה ואינם מתוקנים אין אפשרות לעבוד את ה' בקומה זקופה. אנו נאלצים למתן את הנוכחות שלנו משום שהיא מסלקת במקצת את הנוכחות של הקב"ה. אולם הגאולה מבשרת לנו נוכחות כל כך עוצמתית של הקב"ה נוכחות שתאפשר לנו להופיע את כל כוחות החיים שלנו ועם כל זאת להיות מלא יראת שמים. לא נצטרך לבסס את יראת השמים על הבושה והצנעת נוכחכותנו. זה מה שכתוב בנביא שיש שני צורות קשר בין ישראל לקב"ה. עד הגאולה צורת הקשר היא בחינת בעל. הקב"ה הוא דומיננטי ואנו מבססים את הקשר על בסיס הצנעת הנוכחות שלנו. אולם לעתיד הקשר יהיה בחינת איש. זהו קשר בו האישה יכולה להיות נוכחת כמו האיש. בגאולה הצד של "אחותי תמתי" יכול להתגלות בפועל. אלו שתי הבחינות הרמוזות בשם ירושלים. ירושלים היא מעוררת שלום בעולם. התעוררות השלום היא ביטוי לכך שכל כוחות החיים שיש בתוכנו יכולים לצאת אל הפועל בצורה מושלמת. הבחינה השניה שאינה סותרת את הנוכחות שלנו היא שירושלים מעוררת יראה שלמה. ירושלים מעצימה אותנו אולם דווקא העצמה זו גורמת ליתר קשר ויראה אל מול הקב"ה. שתי הקומות הקומה החומרית שקשורה להופעת ישראל כעם עז עם עוצמה והקומה השניה על ידי ירושלים מתחברות. "כעיר שחוברה לה יחדו" מחברת את שתי הקומות בצורה הרמונית. הסברנו במאמר אחר על מהלך עקידת יצחק. המדרגה הראשונה מחייבת את אברהם לעקוד את יצחק בכדי לזכות למעלת היראה. אולם השלב השני שהוא כנגד הגאולה מגיעים למדרגה עליונה בא ניתן להשיג את אותה מעלת יראה ללא צורך לעקוד את יצחק. זהו הכוח של ירושלים. הברית החדשה שיכרות הקב"ה עמו אין אחריה גלות משום שסיבת הגלות היא כשיש פער בין הנוכחות שלו הקומה הראשונה לבין הקומה השניה. במקום שמוחקים את הפער וכל כוח שנמצא באומה יכול לצאת אל הפועל בעוצמה והוא מעצים את יראת השמים אין סיבה שיהיה נפילה. אומר בעל הטורים על הביטוי "גאן עזכם" בעל הטורים על ויקרא פרק כו פסוק יט (יט) את גאון - בגימטריא זה המקדש. את גאון עזכם. בגימטריא זה ירושלם: המפגש שיש בין ישראל לקב"ה מתרחש במפגש שיש בין המקדש לירושלים. ירושלים מנכיחה את האומה והמקדש מנכיח את הקב"ה. המקדש ללא ירושלים זהו מקדש שמתגלה בו הגאון האלוקי. אולם מקדש עם ירושלים זהו מקדש של גאון אלוקי יחד עם עוזם של ישראל. שני קורבנות ושני צורות קשר יש במקדש. קרבן עולה שהוא מבטא את ההתבטלות הגמורה לקב"ה . אולם יש קרבן נוסףזהו קרבן שלמים שנאכל בירושלים. קדושתו קדושת קדשים קלים. קרבן התמיד הינו קרבן העולה. ללא יראת שמים אין שום משמעות למקדש. ללא נוכחות אלוקית כלל אין מפגש. אולם הבשלת הקשר לקשר של "אישות" ולא רק לקשר של "בעלות" מופיע בירושלים שנאכלים בה השלמים. בתפלת ההלל ההצלה מהצרה בפעם הראשונה מתוארת כהצלה שבאה מכוח הדלות והענווה שבנו. ספר תהילים פרק קטז (ו) שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ: (ז) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְהֹוָה גָּמַל עָלָיְכִי: ההצלה היא נעשית על ידי הקב"ה . הנוכחות שלנו היא לאחר מכן כשאנו מביאים קרבן תודה ומשלמים את כל הנדרים שנדרנו בעת צרה. אולם ההצלה מן המצר בהמשך ההלל נעשית בשיתוף פעולה שלנו עם הקב"ה. (ו) יְהֹוָ- ה לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: (ז) יְהֹוָ - ה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: (י) כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: דברים אלו מורחבים בצורה נפלאה בדברי תלמידו של המגיד ממזריץ בעל אור המאיר. ספר אור המאיר - פרשת בחוקתי ועוד רומז רש"י ולא תזדעזעו ממני, יכול לא תראו ממני כו', וצריך להבין, וכי אפשר לומר שלא יראו ממנו יתברך, ובודאי לא ניחא למרייהו לומר ככה שנעדר יראתו בשום זמן,.... אמנם דבר גדול נרמז, להורות בא הפרש היראה של עתה שאנו יראים מלפניו יתברך מהיראה שלעתיד, שאינם שוים בדומה אחד, כי הנה כבר זכרנו (לעיל שלז, א) מה דאיתא בתיקונים (תי' ז כד, א) בראשית יר"א בש"ת, הכוונה להיות שאנו כללות עדת ישראל מקובצים בקומת השכינה,.... כפי מה שהוא מתקן את עצמו, נתקן דגמתו אבר רוחני בקומת השכינה,... ואנו לערך אחיזת נשמתינו בקומתה, עושין לה קומה זקופה, שתהיה קומה נגד קומה, ולהיפך ברוע מעשים, נשתנה תוארו בשינוי מראה ודמות בקומה עליונה,..., והכסיל הזה אשר הסכיל עשות, שתי רעות עושה, מקלקל את עצמו וחשך משחור תוארו בקומתה, ואין לך בושה גדולה מזה. ועוד גורם בושה לשכינה כביכול... ופגמו נוגע אליה כביכול לבוש במעשיו, וזהו בראשית ירא בושת, עיקר היראה שלא יגרום בושת לשכינה:... אמנם גם בחינת יראת הרוממות, בשביל בושת השכינה, אינו כי אם עתה שאנו מעותדים בהכשר מעשינו לבנות קומתה שתהיה קומה כנגד קומה, לאפוקי לעתיד שהקומה כבר בנויה ומתוקנת,... אשר עין בעין נראה בשוב ה' ציון (ישעיה נב, ח) כלומר אז בשוב ה' ציון, תהיה קומתה בדומה אחד נגד קומתו יתברך, עין בעין, ולא עין תחת עין, וכיון שכן אם כן נפשך לומר, מה שתהיה אז בחינת היראה של עם קרובו ישראל, לזה מבטיחם הכתוב על בחינת היראה שלעתיד, באמרו והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעדעו ממנו, הרואה יראה וידמה בנפשו שנעדר בחינת היראה, והטעות נגד פניו, כי הכוונה שלא תזדעזעו ממני בחינת היראה של עכשיו, שזו היראה בודאי כבר חלף ועבר, לזה גומר רש"י בדבריו יכול לא תראו ממני כלל, כיון שנעדר בחינת היראה מבושת השכינה, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים, להורות שתהיה אז בחינה אחרת, אשר עין לא ראתה אלהים זולתך, כאשר ידוע אליו יתברך, כי שם אלקים מורה בחינת היראה (ראה זוה"ק ח"א לא, ב), וזהו והייתי לכם לאלקים, דייקא בבחינת יראה אחרת, ואתם תהיו לי לעם: ביום ירושלים זכינו לקומה אחת בקוממיות ובקומה הזקופה שלנו כאומה. ומיום ירושלים הולכת וצומחת בו הקופה הזקיפה השניה. מיום עצמאותינו י"ט שנים עד יום ירושלים זיכנו לעצמאות. אולם עצמאות שהיתה לא בקומה זקופה. עדיין לא נהפכנו להיות בחינת "נס לעמים". זכינו שהקב"ה שבר מוטות עולנו. אולם לא בצורה של הרמת ראש. עדיין הפחד מפני אויבנו מנע מאיתנו צמיחה והאצת מהלך קיבוץ גלותנו. המניע לקיבוץ הגלויות היה מצד שלילת הגלות. לשבור את העול ולזכות לחרות. זה היה בחינת "תקע בשופר גדול לחרותנו". ממלחמת ששת הימים כבר מתחיל השלב של ושא נס לקבץ גלותנו. עם ישראל זכה לקומה זקופה. אולם זו הקומה הזקופה הלאומית שנצרכת בעיקר בכדי לבסס רק את הקומה הראשונה. הקומה הראשונה היא כפי שנאמר "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" אולם מיום ירושלים מתחלה גם הקומה השניה . ירושלים קוראת לנו לבנות את הברית החדשה. הברית החדשה כוללת מספר שלבים. השלב הראשון הינו השלב של פריצת כוחות החיים שטמונים באומה. להעיז לחזור לחיים מלאים חיים רעננים חיים שאנו גם באופן אישי מהלכים בקומה זקופה. אולם קומה זקופה שצריכה להלך לאורה של ירושלים. ירושלים היא המדרגה של הקריאה ליראת ה' הטהורה. יראת שמים שאינה מצמצמת את החיים אלא להיפך היא משלימה אותם היא מצמיחה אותם. ירו- שלם. בתפילתנו ותוליכנו קוממיות לארצנו היא התפלה שנזכה להפגש עם בחינת ירושלים שיש בכל ארץ ישראל. זו הבחינה המאפשרת לנו להיות בקוממיות להלך בקומה זקופה ובכל אופן לירא מה' אלינו. אנו לאחר תקופה שבה העולם כולה נחשף למגיפה. [מגיפת הקורונה] . אין לנו הבנה וידיעה מה מאחרי הפרגוד. אולם דבר אחד בולט. הצמיחה והגבהות האנושית קיבלה שיעור ביראת שמים. האנושות מקבלת גבולות גיזרה. הניא זכריה מנבא על המגפה אשר יגוף ה' את הגויים שבאים להלחם בירושלים. גם בזמן חזקיה מחנה סנחריב ניגף כשמתקרב לירושלים. מי שבא להלחם בירושלים בא להלחם בחיבור של שתי הקומות. הוא בא להלחם באפשרות שהרוח היא תהיה הדבר הדומיננטי עד כדי כך שאפילו הצדדים החומריים מתעלים. כשנלחמים באידאה של החיבור אין ברירה ואם האדם לא מנמיך קומתו בעצמו הקב"ה מנמיך את רוח הדם ע"י מגפה. בישעיה פרק ב' הפרק מתחיל בתאור התורה שיוצאת מירושלים. תורה שמביאה להפנות את כל הכוחות לישובו של עולם. "וכתתו חרבותם לאתים..." הפרק ממשיך בתאור ההווה בתאור האפשרות שהאדם לא קשוב לתורה שיוצאת מציון כשאדם לא מחבר אזי "יום ל' צבאות על כל גאה ורם" כל העולם כולו צריך את המגיפה כדי ללמוד את השיעור הזה. ב"ה לנו יש את ירושלים. ככל שנדבק ביתר עוז בדגל ירושלים כך אנו יושבי ארץ ישראל נהיה מוגנים ונוכל ללכת בקומה זקופה ללא מסכות וללא מיגונים. לא חוזרים לשיגרה. חוזרים לדגל ירושלים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il