ביאור על המשנה בסוטה ז:, ומס' ברכות ה:
שאלה
שלום לכבוד הרב תודה על התשובה הקודמת כן ירבו כמוך. יש לי שתי שאלות שכבר הרבה זמן לא מצאתי תשובה ולא נותן לי מנוחה ורוגע.
1.למדתי את המשנה בסוטה א,ה
"וכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו, אם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את ליבה, וסותר את שערה".
ומאוד קשה לי ,לא יודע לא נראה לי צנוע אם כבוד הרב מבין.
ועוד כולם היו יכולים לבוא לראות את אותו המקרה.
ה שונא זימה
איפה אין אפוטרופוס לעריות
,טפח באשה ערוה(וזה ערוה ממש)
לא חששו שהיה הרהורי עבירה למסתכלים?
2.במסכת בברכות ה עמוד ב באמצע מסופר על רבי יוחנן שניסה לנחם את רבי אליעזר ואז מפתיע ביותר רבי יוחנן מראה לו את העצם של בנו העשירי "דין גרמא דעשיראה ביר" כדי לנחמו.
אומר ברמב"ם (טומאת מת פרק ג סעיף יג): "כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והציפורן הואיל וגזען מחליף, ובשעת חבורן הכל טמא"
וחוץ מטומאה זה אסור משום שהוקצתה למת וגם שהמיתה אוסרת לא?
איך רבי יוחנן שמר את העצם של בנו העשירי זה לא אסור?
תשובה
שלום וברכה לשואל היקר.
א. הגמ' דנה בכך בהמשך (סוטה ח.) ולומדת את דברי חכמים מפסוק מפורש בתורה. כמו כן לומדים מדברי קבלה שיש לעשות כן ברבים, כדי להתריע את כל הציבור שנוכח שם, ובפרט את הנשים הרבות שבאו לשם, שלא יעלה בדעתן חלילה לעשות מעשה פריצות. עוד מבואר בגמ' (שם ח:) שלא מדובר על גילוי גמור, כיון שהכהן היה קושר חבל מצרי מעל החזה שלה "שלא ישמטו בגדיה מעליה".
אכו על הנשים יש חובה לראות, מה שאין כן לגבי גברים. ואף אם הגברים יסתכלו, כיון שמדובר במעשה ניוול והמטרה לבייש אותה, וכולם יקחו מוסר בדבר, שכידוע כאשר אדם רואה אדם אחר שנענש על חטא שעשה באופן של מידה כנגד מידה, הוא יזהר מאד מכאן והלאה ויש בכך תועלת מרובה לכלל שאדרבא תגרום לטהרה גדולה בישראל, ולכן יש לעשות כן (ראה בראשונים שם, ספר חסידים צ"ב, נפש החיים ד' כ"ט).
ב. הראשונים נדרשו לקושיה זו. רש"י (ברכות ה: ד"ה ביר) ביאר: "פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעוגמת נפש", וכיון שמדובר על פחות משעורה אינה מטמאת במגע. ואף שיש לדון שעצם זו הוקצתה למת (ראה לקמן) מכל מקום נראה ש"גברא רבה" כמו רבי יוחנן (לשון רש"י שם) שהיה תנא קדוש, ראה את התועלת המרובה לכלל, בכך שיוכל לנחם אבלים רבים, ולומר להם "ראו מה ארע לי וזו העצם של בני העשירי שנפטר וצערי גדול משלכם", ולכן ראה לנכון לעשות כן (ראה תוס' ד"ה והאמר, ורשב"ם ב"ב קטז. ד"ה דין גרמא).
יש לצייו שיש ראשונים (ריטבא ברכות ה:, רשב"ם שם) שמתרצים שאין כוונת הגמ' לעצם אלא לשן, ולכן אין בעיה של טומאה. וצריך לומר שלא שייך כאן דין "מוקצה למת", כיון שמדובר שלקח אותה מחיים. כמו כן ניתן ליישב כמו שכתבנו לעיל, שיש בכך תועלת מרובה, שרק אדם גדול כמו רבי יוחנן יכול לנהוג כן.
בברכה רבה,