ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר הדרכות לבעלי תשובה

האים אפשר לעשות חלק מהדברים כמו בימי קדם?

הרב יצחק גרינבלטי"א תשרי תשפ"א
77
שאלה
שלום כבוד הרב מאז שאלתי האחרונה התקדמתי אני שומר שבת אני לא נוסע בשבת ולא מדליק או מכבה אש וחשמל ואני אפילו אוכל כשר לא מערבב בשר וחלב ומברך על האוכל גם לפני וגם אחרי שאני אוכל ואני אפילו מתפלל. אבל בזמן שחקרתי קצת נתקלתי במספר דברים מעניין שאני רוצה לבדוק איתך אם הוא אמת או שקר. שמעתי שבתקופת התנ"ך התפילות לא היו כתובות ואנשים כמו שימשון הגיבור דוד המלך ואפילו משה רבינו ואברהם אבינו לא התפללו מתוך טקסט ולא בירכו על האוכל בתחילת הסעודה אלה בירכו רק בסוף הסעודה ולא מתוך טקסט אלה פשוט אמרו לאדוני דברי תודה במילותיהם שלהם וגם כשהתפללו שלוש פעמים ביום לא היו משתמשים בטקסט אלא במילים שלהם. הם היו במהלך התפילה מבקשים מאדוני סליחה על חטאים מודים לאדוני על מה שנתן להם ואז בסוף מבקשים מאדוני דבר למען עצמם או למען עם ישראל. עכשיו אני לא יודע אם דבר זה נכון או לא אבל אם כן אז האם זה בסדר להתפלל לאלוהים כמו אז במילים שלי ולהודות לו על האוכל בסוף הארוחה במילים שלי כמו שאתה מודה לאבא שהביא לך אוכל בזמן שאתה רעב? עכשיו אני שואל את זה כי זה הרבה יותר מרגיש לי אמיתי ואישי מאשר להקריא טקסט שלא אני חיברתי ולא אני בחרתי. בנוסף לכך גיליתי שפאות לא חיבות להיות ארוכות כל כך אלה רק עד אורך חצי הוזן וכיפה זו לא חיוב אלה רק מנהג שהתחיל בימי הבינים כשיהודי אירופה התחילו ללבוש כיפה כדי להבדיל את עצמם משאר אומות העולם ובעצם אלוהים לא דרש שום דרישה לכיפה וזה רק מנהג ולא יותר. בקיצור האם זה בסדר שהפאות שלי יהיו קצרות ויעקפו רק בקצת את חצי הוזן ושלא אלבש כיפה כי כיפה זה בעצם רק מנהג ולא מצוה ובעיקרון זה דבר שהוא רשות ולא חובה. האם כל הדברים שצינתי הם נכונים והאם אפשר באמת לפעול כך ושאדוני עדיין יהיה מרוצה ממני?
תשובה
בס"ד שלום רב. שמחתי מאוד לקבל את מכתבך, ואשתדל לענות על הדברים באופן פשוט וברור. בשאלותיך אתה שואל באמת שאלה אחת שעומדת מאחרי כל הדברים והיא האם אנו יכולים לעבוד את ה' לפי ההבנה שלנו, לפי הדרך שלנו, או שאנו צריכים לעבוד את ה' לפי מה שחכמנו זכרונם לברכה קבעו לנו? הדברים גם מתפרסים למה שהיה בדורות עברו, ומה שהוא חיוב או לא חיוב, אבל זהו היסוד של הדברים. אחת ממצוות התורה היא "לא תסור מכל אשר יורוך". מצוה זו במקורה היא על בית דין הגדול שבירושלים, שהוא זה שקובע קביעות לכל עם ישראל, והאדם מצווה לא לסור מדבריהם. לעשות את מה שהם אומרים, ולפעול לפי הוראותיהם. ציווי זה כולל גם בתוכו לשמוע לרבנים שבכל הדורות. כמובן שאנו הקטנים לא מסוגלים להבין את ציווי ה', שכן גבהו מחשבות ה' מכל המחשבות שלנו, אבל בכל אופן צריכים אנו מעט להתבונן בדברים, לראות מה ה' יתברך מלמד אותנו, מה הוא יתברך רוצה שאנו נעשה נחיה. חשוב מאוד לדעת שה' יתברך לא צריך את העבודה שלנו, וכל המצוות שה' יתברך נתן לנו הן "לטוב לנו כל הימים" לטובה שלנו. ה' יתברך שברא אותנו יודע מה טוב לנו ולכן הוא יתברך נתן לנו את כל המצוות כי זה מה שהכי טוב לנו, הכי נכון לנו. כמובן שדברים אלו אפשר להתבונן דרכם בכל המצוות, בכל הדברים שחכמנו זכרונם לברכה לימדו אותנו, אבל לא נוכל להרחיב בדברים יתר על המידה ולכן ניגע רק בנקודות בודדות בדברים שהעלת במכתבך. נתחיל עם התפילה. אכן בעבר אדם היה מתפלל לפי רצונו האישי, לפי תחושת הצורך שלו, ופי חלק מהדעות החיוב להתפלל היה רק בשעת צרה, כאשר האדם נמצא בסכנה או מרגיש צורך מיוחד. לפי דעות אחרות בין גדולי ישראל היה חיוב להתפלל כל יום, אבל לא היה את הנוסח של התפילה. באו אנשי כנסת הגדולה, שהיו המעמד העליון ביותר של גדולי ישראל בכל הדורות, אנשים שהיה להם רוח הקודש, וידעו את רצון ה', לא רק מתוך מה שהיה אלא מעומק דעתם ובעזרת ה' יתברך וקבעו לנו נוסח של תפילה. בין הסיבות שקבעו זאת היו, שאנשים לא ממש התפללו, וממילא הקשר עם אבינו שבשמים נהיה ממש דליל וכמעט שלא מצוי בחיי האנשים. כך האנשים התרחקו מעבודת ה', ושטף החיים ומעמסי היום יום גרמו להם לשכוח את ה', לשכוח את עבודת ה', ולשכוח גם מהדברים החשובים באמת בחיים. וכך גם אם אדם התפלל תפילתו הייתה קצרה מאוד וכללה רק כמעט רשימת קניות במכולת, דברים שהוא מרגיש עכשיו שצריך. והאדם גדל להיות מצומצם, שדואג רק לעצמו, חושב רק על עצמו ועם ישראל נינטש, כל הדברים הגדולים יותר ממש הוזנחו. באו אנשי כנסת הגדולה וקבעו נוסח תפילה, קבעו את הדברים החשובים באמת, כמובית מקדש, תורה, גאולה ועוד, שכלאחד בכל זמן יתפלל עליהם. כך התפילה שלנו תתרומם לדברים חשובים באמת. אמנם גם לדברים היום יומיים ישנה חשיבות גדולה, וגם אותם הם כללו בתפילה, כמו רפואה ופרנסה, אבל גם אותם הם רוממו למדרגה אחרת. לא רק בגלל שהדבר חסר לי, אלא בגלל שעל ידי כך יש קידוש ה', על ידי כך יש תיקון בעם ישראל. כך האדם לא מתפלל רק על פרנסה שלו אלא על פרנסה של כל עם ישראל והעולם. הדבר הנפלא כל כך בתפילה שהיא מרוממת אותנו, בעצם התפילה שלנו, לא רק בקשר עם ה' יתברך שמקבל קביעות ויציבות אלא גם בלרומם אותנו להתפלל ולעסוק באמת בדברים הגדולים והחשובים. אמנם לפעמים האדם לא נמצא במדרגה הזו, ולכן לפעמים התפילה נראית לו ארוכה ומייגעת, אבל התחושות האלו הן סממן ותזכורת לאדם היכן הוא נמצא, לא בגופו אלא בנפשו, בפנימיותו, וכמה חשוב שהוא ישקיע לעבוד להתרומם מהמקום הזה אל מקום שבאמת ראוי לו, אל מדרגה שתרים אותו קדימה למעלה. לכן, היום לחשוב על לחזור להתפלל כמו שהתפללו בדורות הקודמים, יש בכך נסיגה אחורה, כי היום אנחנו לא שם, ודבר זה הוא ירידה עצומה שתשאיר אותנו אנשים קטנים ומצומצמים. כך גם הברכות לפני ואחרי האוכל (מלבד ברכת המזון שהיא מהתורה). כאשר אדם גידל גידולים ואכל אותם, הוא היה רגיל שפרנסתו היא מה' יתברך, משפע ה' עליו, וממילא הודאתו לה' נבעה מכל הלב. אבל באו חכמים וראו שהקשר עם ה' יתברך נשחק ברבות הימים, וחשוב מאוד לחזק אותו. כאשר אנו מברכים לפני ואחרי האוכל, אנו נזכרים כל הזמן בקשר עם אבינו שבשמים, מחדשים כל הזמן את הקשר, חיים ברמה רוחנית אחרת לגמרי. לגבי הכיפה, אכן לפי דעות רבות הכיפה היא לא חיוב, אבל יש בה הכרזה חשובה מאוד, שאנו קשורים לה' יתברך, שאנו עם של ה' יתברך. היום הכיפה היא כמו מדים שמכריזים שיש מלך לעולם, ולכן היום חבישת הכיפה מקבלת משנה חשיבות. כמה חשוב שנשתדל בכך, לא נתבייש, אלא נפרסם זאת, נכריז בעוז שאנו בניו של אבינו שבשמים, אוהבים אותו יתברך ודבקים בו. לגבי פאות, לפי ההלכה מספיק כפי שאתה אומר עד אמצע האוזן, אבל גם בהן חשוב להתגאות, ובוודאי שלא להתבייש, להרכיז שאנו בוחרים במראה יהודי אמיתי, וזה היופי שלנו. יקירי, אוכל להאריך עוד בדברים רבים, אך רצוני שתתבונן בדברים לעומקם, ואשמח להמשיך ולהסביר, ואף למצוא לך דרכים שבהן תוכל להמשיך לברר ולהתקדם בקשר עם אבינו שבשמים. חזור אלי עם פרטים ואשמח לעזור לך. בברכה הרב יצחק גרינבלט.
הרב יצחק גרינבלט
עוד בנושא הדרכות לבעלי תשובה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il