ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרומה זכר למחצית השקל - לישיבה הגדולה בעולם! תרמו כעת ועזרו לנו
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר איך וכמו מי לפסוק הלכה?

שאלת רב – את מי לשאול ועל מי לסמוך?

שאלה
שלום. א. האם אני יכולה לסמוך על תשובת רב מבלי להכירו ולהסתמך עליו? ב. מה המדדים שצריך כדי לדעת איזה רב לשאול? ג. האם אוכל להסתמך על אבי? ד. האם אפשרי להסתמך על אתר כגון זה שהרבנים בו נכונים? ה. האם ישנו עניין לשאול תמיד אותו רב? ו. מה מגדיר "רב"?
תשובה
שלום וברכה, ומחילה על העיכוב בתשובה. א. אם אינך מכירה כלל את האדם, כגון לפנות אל סתם אדם ברחוב לשאול אותו האם הוא רב ואז לשאול אותו שאלה הלכתית – כמובן זה לא שייך, שהרי לא ניתן לסמוך על כך שאותו אדם הוא אכן תלמיד חכם ובקי בהלכה. בשאלות הלכתיות יש לפנות אל מי שמוכר כרב וכתלמיד חכם. אבל אין חובה שזו תהיה היכרות אישית – אם ידוע בציבור שפלוני הוא רב ופוסק הלכות ניתן לפנות אליו בשאלות, גם אם הוא לא מוכר לך באופן אישי. ב. ישנם סוגים שונים של שאלות שאנשים שואלים את הרבנים, כגון שאלות בהלכה, באמונה, בתנ"ך, בגמרא וכדומה. אני מניח ששאלתך עוסקת בתחום של שאלות הלכתיות. בהקשר זה יש לדעת שישנם רבנים שעיקר עיסוקם הוא למשל בלימוד גמרא או תנ"ך או אמונה, והם עוסקים פחות בתחום ההלכה למעשה. כמובן, כל רב אמור לדעת את ההלכות המצויות והנפוצות, ואם מגיעה אל הרב שאלה מסובכת יותר שהוא אינו יודע את התשובה לה עליו להפנות את השואל אל רב שמתמחה בתחום ההלכה. אך לצערנו קורה לעיתים שיש אדם שמוכר בציבור כ"רב" בגלל שהוא דורש דרשות או מלמד במוסד תורני וכדומה, וכאשר שואלים אותו שאלה בהלכה הוא משיב גם כאשר אין לו את היידע הדרוש בעניין זה. לכן בשאלות הלכתיות יש לפנות אל רב שידוע כעוסק בתחום ההלכה, או אל רב שאת מכירה אותו כישר ובעל ענווה, כך שניתן לסמוך עליו שאם אינו יודע את התשובה הוא יענה בכנות שאינו יודע ויפנה אותך אל מי שאמור לדעת. בנוסף, גם בתוך התחום ההלכתי ישנם נושאים שונים. ישנם נושאים בסיסיים ונפוצים שכל רב העוסק בהלכה מכיר אותם, וישנם תחומים שרק חלק מן הרבנים עוסקים בהם ומתמחים בהם. אם מדובר בשאלה מתחום מיוחד כזה, נכון להפנות אותה למי שהתמחה בתחום הזה. לאחר המדדים הללו, שעוסקים במידת המומחיות של הרב בנושא הנידון, ישנו מדד נוסף, והוא מידת האמון של השואל בפסיקותיו ובשיקול דעתו של הרב. כאשר יש לאדם אפשרות לבחור בין כמה רבנים שבקיאים בתחום השאלה, האדם צריך להחליט אל מי מהם הוא פונה. לעיתים האדם מעדיף לשאול רב מסוים משום שבאופן כללי הוא מוכר כיותר גדול בתורה, ולעיתים הוא בוחר ברב משום שבאופן אישי הוא קשור אליו ונותן אמון ובדרך הפסיקה שלו. כך למשל, פעמים רבות אדם שלמד בעבר אצל רב מסוים ממשיך לפנות אליו ולשאול אותו גם בהמשך החיים. וכן אדם שנתקל בפסיקות או שיעורים של רב מסוים והוא מרגיש הזדהות עם אופן הלימוד והנימוקים וכדומה, עשוי להחליט להפנות את שאלותיו אל הרב הזה. ג. אם אביך הוא תלמיד חכם, ודאי שאפשר ורצוי לשאול אותו. אם הוא לא רב אבל הוא בן תורה, אפשר לשאול אותו שאלות בעניינים שבהם הוא יודע (הרחבה להלן בסעיף ו'). כמובן גם כאן חל העיקרון, שאם השאלה אינה בתחום ידיעותיו של האב עליו להפנות אותך אל תלמיד חכם שבקי בהלכה. ד. כאמור, אין צורך בהיכרות אישית עם הרב כדי לסמוך על כך שהוא ראוי להורות הלכה. וגם כאשר האדם מכיר את הרב באופן אישי, אם השואל אינו תלמיד חכם בעצמו כמובן אין הוא יכול לבחון את פסיקותיו של הרב ולדעת בבירור האם הוא אכן בקי בהלכה או לא. ממילא, פעמים רבות השואל מסתמך על גוף כלשהו שאישר את הרב ונתן בו אמון. כך למשל, כאשר אדם פונה בשאלה אל רב שמשמש כרב של יישוב או ר"מ בישיבה וכדומה, הוא בעצם סומך על כך שמי שמינה אותו לתפקיד בדק את רמתו התורנית. בדומה לכך גם בתשובות באתרים – כמובן ישנם אתרים שלא ניתן לסמוך עליהם, כגון של רפורמים וכדומה, אבל כאשר מדובר באתר רציני שמנוהל על ידי תלמידי חכמים ומופיעים בו תלמידי חכמים חשובים, יש להניח שכלל הרבנים שמשיבים בו הם ברמה הראויה להורות הלכה. ה. אין חובה לשאול תמיד את אותו הרב. אולם יש בכך עדיפות, משום שאם ישאל בכל פעם רב אחר ייתכן שתיווצר סתירה בין הפסיקות שהוא יקבל. כמו כן, כאשר ידוע לאדם שהעניין המדובר שנוי במחלוקת, אין הוא יכול להחליט סתם כך שהוא הולך אחרי אחת הדעות באופן אקראי, בעוד שכאשר מדובר ברב שהאדם סומך עליו ונוהג בקביעות כפי פסיקותיו הוא יכול להסתמך עליו גם כאשר ידוע לו שבעניין זה ישנה מחלוקת. הרחבה בעניין זה מופיעה בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/103900 . ו. אין בהלכה הגדרה מדוייקת של "רב". בעבר, בזמן הסנהדרין ובתקופת המשנה והגמרא, היתה קיימת ה"סמיכה", שחכמים סמכו את תלמידיהם ובכך הם קיבלו מעמד של מי שראוי לפסוק הלכה ולדון. סמיכה זו היתה בעלת משמעות הלכתית מחייבת לגבי דיני ממונות ונפשות, שמעיקר הדין רק מי שנסמך היה ראוי לשבת כדיין. בדורות שלאחר מכן בטלה ה"סמיכה" המקורית, אולם נוצר לה תחליף, שכאשר תלמיד הגיע לדרגה מספקת של ידיעה בתורה הוא קיבל "סמיכה" מרבותיו (עיין למשל בשו"ת הריב"ש סימן שע"א; שולחן ערוך יו"ד רמ"ב, יד). בשנים האחרונות הדבר נעשה באופן ממוסד על ידי הרבנות הראשית לישראל, שעורכת בחינות לרבנות ומסמיכה רבנים. מי שקיבל הסמכה כזו נקרא "רב", והדבר מהווה אישור לכך שהוא תלמיד חכם שיכול לפסוק הלכה. אולם יש לשים לב שהסמיכה מן הסוג המקובל כיום אינה גדר הלכתי מוחלט. אין לה הגדרות הלכתיות מדוייקות, כגון מי רשאי להעניק סמיכה כזו, על אילו נושאים יש לבחון כדי להעניק את הסמיכה וכדומה. יתרה מזו – גם אין בהלכה הגדרה מוחלטת שמי שלא קיבל סמיכה אסור לו לפסוק הלכה. כך היה אפילו בזמן שנהגה הסמיכה המקורית – עיקר משמעותה של הסמיכה היה לגבי עשיית דין, כדלעיל, ואילו לגבי פסיקת הלכה הסמיכה לא היתה תנאי הכרחי, וגם מי שלא נסמך יכול היה לפסוק הלכה אם הוא הגיע לרמה מתאימה של ידיעה בתורה (עיין למשל משנה הוריות א', א; גמרא סנהדרין ה' ב; רמב"ם הל' תלמוד תורה ה', ב-ג; שו"ת הריב"ש שם). דהיינו, שמן הצד האחד גם מי שלא הוסמך לרבנות רשאי לפסוק הלכה בדברים שהוא יודע אותם בבירור. בפועל, הרי כמעט כל אדם שומר מצוות "פוסק הלכה" במקרים מסוימים, כגון כאשר הילד שלו שואל אותו מה מברכים על תפוח או כאשר השכן שלו שואל אותו כמה נרות חנוכה מדליקים הערב. לא יעלה על הדעת שרק מי שהוסמך לרבנות יוכל לענות על שאלות פשוטות מסוג זה. כמו כן, ייתכן מצב של תלמיד חכם גדול שמסיבה כלשהי לא הוסמך לרבנות, וההלכה אינה אוסרת עליו לפסוק הלכות למרות שלא קיבל סמיכה באופן פורמלי. מן הצד השני, גם מי שקיבל סמיכה לרבנות אין זה בהכרח מתיר לו לפסוק הלכה בכל נושא ובכל עניין. בחינות ההסמכה לרבנות עוסקות בתחומים מסוימים, וגם אם האדם למד היטב תחומים אלה אין הוא בהכרח בקי בנושאים הלכתיים אחרים. גם באותם נושאים שהרב למד ונבחן עליהם, ייתכן בהחלט שהוא ייתקל בשאלות מסובכות ומורכבות שמעבר ליכולת הפסיקה שלו. מסיבות אלה, הגדר שמופיע בהלכה לגבי פסיקת הלכה אינו גדר של הסמכה פורמלית, אלא תלוי במידת היידע של האדם – מי שהגיע להוראה מותר לו להורות, ומי שלא הגיע להוראה אסור לו להורות (עיין בשולחן ערוך יו"ד רמ"ב, יג-יד). מה הוא הגדר של "הגיע להוראה"? מסתבר שהדבר תלוי בכל מקרה לגופו: אם מדובר בשאלה בסיסית כמו הדוגמאות דלעיל, מותר לכל אדם בעל ידע הלכתי בסיסי לענות על שאלה כזו; אולם כאשר מדובר בשאלות מורכבות יותר שמצריכות ידע רחב או הבנה מעמיקה, אסור לאדם לענות אם אין לו ידיעה מספקת בתחום זה. בהקשר זה יש לציין, שכאשר אדם אינו בעל ידע תורני רחב, הרי גם אם הוא מוצא לכאורה מקרה מקביל לשאלה שלו בספרי ההלכה, הרבה פעמים עלול להתברר שזו טעות - אם משום שבין המקרים ישנו הבדל שהוא לא עמד על משמעותו, או שהוא אינו מודע לקיומם של תנאים מסוימים בעניין זה, או אף משום שהוא לא הבין נכונה את הכתוב. מבחינה זו, ההסמכה לרבנות עשויה להעיד לא רק על כך שאדם זה יודע את אותם תחומים שעליהם הוא נבחן. העובדה שהאדם הצליח ללמוד היטב כמה תחומים רחבים ומורכבים בהלכה, מלמדת שבאופן כללי הוא תלמיד חכם שיש לו ידע תורני רחב ויכולת ללמוד ולהבין את ספרות הפסיקה. אדם כזה, גם כאשר הוא יצטרך להתמודד עם שאלה שאינה כלולה בתחומים שעליהם הוא נבחן, תהיה לו בדרך כלל היכולת לברר אותה לאשורה. דהיינו שכאשר אדם הוסמך כרב, הציבור יכול לפנות אליו בשאלות באופן כללי, מתוך הנחה שהוא תלמיד חכם וגם באותם תחומים שאינם כלולים בבחינות ההסמכה הוא יוכל לברר את הדין בצורה טובה. אך הרב עצמו צריך לדעת באילו תחומים הוא בקי ובאילו לא, ובתחומים שאין הוא בקי בהם ואין הוא מרגיש שביכולתו לברר אותם כראוי עליו להפנות את השואל לכתובת מתאימה יותר.
עוד בנושא איך וכמו מי לפסוק הלכה?

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il