ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב שבת ומועדים ספר בראשית

ההבדל בין שמות ד בפרקים א וב בספר בראשית

הרב חיים שרייברז מרחשון תשפ"א
17
שאלה
שלום הרב. בתשובה להבדל בין שמות ד בפרקים א וב בספר בראשית רש"י כותב: "ברא א-להים. וְלֹא נֶאֱמַר בָּרָא ה, שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, הִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִהַ"דִּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:" איך יכול להיות שינוי ברצון ד? תודה רבה
תשובה
שלום אין כוונת המדרש שהובא ברש"י לומר שהקב"ה חזר בו, אלא כוונתו היא ש"בתחילה עלה במחשבה" רוצה לומר מה שהיה הקב"ה עושה אם היה שייך, זאת אומרת שעיקר כוונת הבריאה היא שבני אדם יתקיימו על פי מדת הדין, אלא שרוב בני אדם אינם יכולים להתקיים על פי מדת הדין בלבד, ולכן הקב"ה שיתף בשבילם את מדת הרחמים עם מדת הדין כדי שהעולם יתקיים. אבל צדיקים באמת יכולים להתקיים על פי מדת הדין ולכן הקב"ה מתנהג עמהם בלי שיתוף מדת הרחמים כפי עיקר כוונת הבריאה. ומכיון שתכלית הבריאה היא בשביל הצדיקים, ממילא הם מקיימים את עיקר כוונת הבריאה. (שיחות עבודת לוי, לרב יעקב יצחק רודרמן, בולטימור, ארה"ב) באופן אחר ניתן להסביר על פי דברי הספר מסילת ישרים (פ"א) הקורא לזמן הבריאה "זמן השבירה". כאשר אדם לוקח כלי קטן ומנסה למלאת בו יותר ממה שהוא מכיל, הכלי נשבר מרוב עומס. על פניו נראה הדבר עצוב, אבל מאידך זהו הזמן שהאדם מתחיל בניה חדשה של הכלי, הקב"ה ברא את האדם בצורה כזאת שהוא ישלים את עצמו. הוא ברא אותו ישר, אך הכניס אותו לעולם של "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), והמטרה היא שהאדם יגיע אל השלימות בכוחות עצמו. כך זה גם כלפי העולם. הקב"ה ברא את העולם במידת הדין כדי שנדע לאן לשאוף, כדוגמת "סוף מעשה במחשבה תחילה" למי מידת המחשבה שיש בתחילת המעשה לשם אותה פעולה תגיע (רמח"ל), זהו המצב האידיאלי. במציאות, העולם "נשבר", וירד לשיתוף עם מידת הרחמים. אך כעת אנו עובדים להשגת התכלית שלשמה נברא העולם, מידת הדין. בספר התניא בשער היחוד והאמונה מובא ההסבר הבא, הקדוש ברוך הוא חפץ חסד וטבע הטוב להיטיב, ואין הכוונה למידת הדין שבה עלה במחשבה לברוא את העולם למידת הדין עם בני האדם אלא ביאור ענין מידת הדין ומידת הרחמים הוא כך, מידת החסד היא האור ומידת הגבורה הם הכלים שבאים לצמצם את האור ולהגבילו וזאת למענם של הברואים, אם כן מצד חסדו הגדול של הקדוש ברוך דווקא היה צריך לברוא את העולם במידת הדין שהוא הצמצום כדי שהנבראים יוכלו לסבול את האור האלוהי ולכן זהו דווקא חסד לברוא את העולם במידת הדין תחילה, אלא שראה הקדוש ברוך הוא שבצמצום יתר עלול האור האלוהי להעלם לגמרי ולא יתגלה האור האלוהי בעולם כלל, וממילא אין לעולם קיום שתף בו את מידת הרחמים. ומהי מידת הרחמים בבריאה? התגלות אלהות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה. בתחילה עלה במחשבת ה' יתברך לברוא את העולם במידת הדין כי על ידי הצמצום יש לנבראים הרגשת "יש" ומציאות, ורק אז הם יכולים לעשות את העבודתם בעולם הזה, שעל ידי זה יוכלו לקבל את שכרם. ותכלית הכוונה העליונה היא לתת שכר לצדיקים על עבודתם, כי טבע הטוב להיטיב. אלא שעל ידי מדת הדין בלבד, על ידי צמצום גדול כל כך, העבודה לגלות את החיות האלוקית היא קשה ביותר. לכן שיתף הקב"ה את מדת הרחמים המגלה את החיות האלוקית שלמעלה מן הטבע על ידי ניסים של צדיקים ואותות ומופתים שבתורה. אם כן אין כאן תחילה וסוף מחשבה ראשונה והתחרטות אלא שילוב של שני עניינים כשלפי הבנתינו וכדי שנוכל לקלוט את הרעיון התבטא המדרש בלשון תחילה וסוף. וכדברי המדרש משל למלך שהיו לו כוסות ריקים. אמר המלך, אם אני נותן לתוכם מים חמים, הם מתבקעים. אם אני נותן לתוכם מים צוננים , הם מקריסים (נבקעים ללא חיסרון). מה עשה המלך, עירב חמים בצונן, נתן בכלים ועמדו. כך אמר הקב"ה: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים יתרבו החוטאים. במדת הדין כיצד יוכל העולם לעמוד. אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחים, והוא יעמוד (בראשית רבה יב טו). יום טוב
עוד בנושא ספר בראשית

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il