שאלה
שלום וברכה. האם פצוע דכה וכרות שופכה האסורים לבוא בקהל, זה גם אם הם כבר התחתנו?
תשובה
שלום רב.
שאלה זו חמורה והיא צריכה להתברר אצל גדולי ישראל תוך כותלי בית הדין. ככלל צריך לדעת שאין חילוק אם פסולי קהל התחתנו, אולם חכמי הדורות טרחו מאד למצוא צדדים נוספים להתיר אותם לבוא בקהל.
מקורות:
איסור תורה של פצוע דכה וכרות שופכה לבוא בקהל, מפורש במשנה (יבמות עו.). וראה בפת"ש (אהע"ז ה' סק"ג) בשם הנודע ביהודה (סי' ו') שנשאל אודות אדם שגילה שיש לו בעיה בעניין זה שבעודו צעיר נער אחד היכה אותו באותו מקום ומאז נשא אשה ולא הוליד ואשתו מתה, וכעת הוא מחפש היתר לבוא בקהל, עיין שם שחכמי הדור חיפשו "שערי היתר" והביאו ארבעה היתרים, עיין שם שהוא דחה את ג' היתרים. מכל מקום ברור שגם אם הוא התחתן, הוא נשאר באיסורו ורק כשיש צדדים שאינו כרות שופכה או פצועה דכה, מקילים.
ובשו"ת יביע אומר(ח"ז ח' י') הביא מחלוקת גדולה בין האחרונים האם ספק פצוע דכה מותר מהתורה לבוא בקהל שדינו כממזר ורק בספק, אסור מדרבנן. וכן כתב הגרע"א (ח"ג סי' ס"ג), אולם הנודע ביהודה (שם) אסר ספק פצוע דכה, וכן כתב בשו"ת חקרי לב (אעה"ז סי' ז') שספק פצוע דכה הוי ספק תורה גמור, ומי יקל ראשו להתיר בספקו, ולשיטתם דינו בספק חמור יותר ממזר שספקו מותר מהתורה. ועיין שדעת היבי"א נוטה לשיטת המקלים, ושכן עולה מדברי רוב הפוסקים.
וראה בית שמואל (סק"ג) בשם סוללה של ראשונים שגם אם הוליד נשאר באיסורו, וכתב שלדעת כמה פוסקים אין רפואה לכרות שופכה, וסיים שמכל מקום נראה שאם הוליד לא תולים שנתרפא אלא אם כן ידוע וברור לנו שנתרפא. וביאר מרן החת"ס (סי' י"ב), שכיון שראינו את מומו אנו מעמידים אותו על חזקתו שעדיין לא נתרפא, אולם הסתפק החת"ס במקום שיש צדקות לאם, עיין שם.
בברכה,
