שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • מוקצה

קליפות גרעינים בתוך כלי בשבת

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

י"ב שבט תשפ"א
שאלה
האם מותר לזרוק קליפות של גרעינים ופיצוחים לתוך קערה ואחר כך לטלטל אותה או שצריך לשים קודם חתיכת מאכל בתוך הקערה?
תשובה
שלום וברכה ! מעיקר הדין לאחר שהצטבר כמות של קליפות והדבר מאוס בעיני בני הבית, נחשב הדבר ל"גרף של רעי", ומותר להשליך את הפסולת לפח. אולם לכתחילה נכון להחמיר להניח בקערה שבה מניחים את הקליפות, דבר מאכל, עוד לפני שמשליכים בה את הקליפות, כדי לחוש לדעת המחמירים. מקורות: מרן השו"ע (סי' שכ"ח כ"ז) פסק ע"פ הגמ' בשבת (קמ"ג. וכהבנת רוב הראשונים) שעצמות וקליפים שאינם ראויים למאכל בהמה "אסור לטלטלם, אלא מנער את הטבלה והם נופלים". ונחלקו הראשונים האם מותר לטלטל מפה שיש עליה קליפות שלא ראויות למאכל בהמה, והכריע בזה המחבר (שם) כדעת הרא"ש שאם יש פת על השולחן "מותר להגביה הטבלה ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה, שהם בטלים אגב הפת". עוד כתב השו"ע: "ואם היה צריך למקום השולחן, אפילו אין עליה אלא דברים שאינם ראויים למאכל בהמה מותר להגביה ולטלטלה". ונחלקו האחרונים האם מותר להניח לכתחילה פת על מפה שיש עליה קליפות ע"מ לטלטלה, שדעת המ"ב (ס"ק קט"ז) להקל בזה, אך דעת החזו"א (סי' מ"ז סק"ג) שאין להקל בדבר לכתחילה. עוד נחלקו, האם מותר לסלק את הקליפות ע"י דבר אחר כמו סכין וכדומה, וגם בזה דעת המ"ב (ס"ק קט"ו) להקל, משום שזה נחשב לטלטול מן הצד שמותר לצורך דבר המותר, ודעת החזו"א (שם סקי"ד) להחמיר, משום שטלטול מן הצד מותר, דוקא כשמטלטל את הדבר המותר לצורך אותו דבר היתר (כפי המבואר בסי' שי"א ח'). ובנידון השאלה, מבואר במ"ב (שם) שאם הצטבר הרבה קליפות: "ומאוס עליו להשאירן כך על השולחן, מותר להעבירן בידיים, דהוו ליה לדידה כגרף של רעי". ונראה שאף אם לא הצטבר כל כך הרבה קליפות ואין זה מאוס בעיניו, יש להתיר, כיון שטלטול הכלי נחשב לטלטול מן הצד, וכפי שראינו לעיל שהתיר מרן השו"ע לטלטל את מפת השולחן. ובמנוחת אהבה (ח"א י"ד ז') כתב שאין צורך לשים לפני, דבר היתר בצלחת (שאינה חד"פ), כיון שאין לדבר האסור (קליפות) חשיבות להפוך אותה לבסיס לדבר האסור. אלא שכתבו האחרונים עצה טובה (שש"כ כ"ב הערה ל"ח, פסק"ת ש"ח הערה 346, ילקו"י ש"ח מ"ט) שיש להניח חתיכת פת (ויש שהקלו בכל דבר המותר בטלטול), ועליה לזרוק את הקליפות או לקלוף את הביצים וכדומה, כדי שתהיה בסיס גם לדבר המותר ויוכל לטלטלה, אולם בדיעבד אפשר להניח את ההיתר אף אחר שהקליפות כבר שם. עצה זו מקורה בדברי מרן החת"ס (בהגהותיו סק"ז על דברי המג"א ש"ח סקנ"א), וכתבו האחרונים כמה טעמים לחומרא זו, ומה שהצריכו להניח את ההיתר לפני. ואע"פ שראינו לעיל, שדעת המ"ב להקל בדבר, ויש לסמוך על דבריו. מכל מקום כיון שיש שהבינו בדברי הראשונים שלא יועיל להניח כיכר או תינוק לאחר שכבר המוקצה שם, לכן יש להחמיר להניח את הפת לפני המוקצה (פסק"ת שם). ואלו הטעמים העיקריים לחומרה זו, א. כדי שהכלי יהיה בסיס גם לדבר המותר כאמור, ואף שדין זה שייך רק בבין השמשות (כמ"ש המ"ב ש"י סקל"ז) מכל מקום יש להחמיר בזה לכתחילה. ב. אין עושים גרף של רעי לכתחילה, ואף שזהו דרך אכילה ואין בזה איסור עשיית גרף של רעי (כמבואר במ"ב שם סקט"ו), אעפ"כ ראוי להחמיר. ג. אסור לבטל כלי מהיכנו, ואף שכוונתו לזרוק את הקליפות, מכל מקום כיון שאינו רוצה לזורקן מיד יש לחוש למחמירים (בא"ח סוף מקץ, פסק"ת שם). בברכת השבת,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il