שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

מצוות שבין אדם לעצמו

undefined

הרב חיים שריבר

י"ג אב תשפ"א
שאלה
יש מצוות בין אדם לחברו בין אדם לעצמו ובין אדם למקום. האם הרב יכול לחדד לי את ההבדל בין מצוות אדם לעצמו ומצוות בין אדם למקום? תודה וכל טוב
תשובה
שלום שאלתך קשורה לשיחתו של ראש הישיבה הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א לפרשת דברים בשיחה הובאו הדברים הבאים: "כנגד הקלקול (שהביא לחורבן הבית), התיקון צריך להיות במחשבה, בדיבור, ובמעשה. המחשבה היא מדרגת החכמה, הדיבור הוא דיבור של תורה, והמעשה הוא מעשי המצוות. ועוד מוסיף הגר"א ואומר, שהמחשבה עצמה מתחלקת לשלוש - חכמה, בינה, ודעת. וכן הדיבור מתחלק לשלוש - סוד, דרש, ופשט. והמעשה אף הוא מתחלק לשלוש - חוקים, משפטים, ומצוות. חוקים - בשמיים, כמו שכתוב 'הידעת חוקות שמיים' (איוב לח, לג). משפטים - בארץ, כמו שכתוב 'מלך במשפט יעמיד ארץ' (משלי כט, ד). והמצוות - מחברות שמיים וארץ על ידי האדם. וכך יש התפרטויות נוספות, כגון שגם המצוות מתחלקות לשלושה - בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, ובין אדם למקום. כוונת הגר"א לומר, שבכל הצדדים של האדם, בכל הצדדים הכלליים שלו וכמו כן בכל הצדדים האישיים שלו, גם בצדדים הלימודיים וגם בצדדים המעשיים - צריך לעשות תיקון. באדם יש גם כן עבודת ה' שמתחלקת לשלוש, עבודת המידות מתחלקת לשלוש - בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו. וכנגד זה אמרו בגמרא: 'האי מאי דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין' - זה בין אדם לחברו, 'וחד אמר לקיים מילי דאבות' - זה בין אדם לעצמו, 'וחד אמר לקיים מילי דברכות' - זה בין אדם למקום (ראה ב"ק ל.). כמובן שהכול קשור לבין אדם למקום, שהרי אם אדם מקיים חסדים הוא עושה מצווה; אם אדם נותן צדקה או משיב אבידה הוא עושה מצווה; אם אדם טוען את חמורו של חברו, הוא עושה מצווה - צורת המצווה היא בין אדם לחברו. מלבד זאת יש קיום מצוות בצורה שהיא רק בין אדם למקום, כגון תקיעת שופר או מצוות התפילה, שהן מצוות ששייכות רק בין האדם לקב"ה. וכן יש מצוות שעיקר העניין שלהן הוא בין אדם לעצמו, ואלו מצוות שלא נוגעות לאחרים. ככל שאדם נהיה יותר ערכי, יותר עוסק בתורה - הוא מתעלה, הוא הופך להיות תלמיד חכם גדול יותר, ונעשה בעל מידות מתוקנות יותר. זהו בין אדם לעצמו." כפי שכותב הרב כל המצוות נכללות תחת הכותרת בין אדם למקום שכן בעצם קיום המצוה אנו עושים את רצונו של הקב"ה. החלוקה היא היכן הוא מוקד ההשפעה הגלוי של עשיית המצוה. במצות שבין אדם לחבירו ההשפעה של המצוה ניכרת ביחסים בין בני האדם כגון: השבת אבידה או צדקה. במצות שבין אדם למקום מתגלה בעולם מלכותו ורצונו ניסיו והנהגותיו של הקב"ה בעולם כגון: תקיעת שופר או תפילה. במצוץת שבין אדם לעצמו עיקר ההשפעה הנגלית היא על האדם עצמו שנעשה מתוקן יותר ערכי יותר ומוסרי יותר כגון: לימוד תורה או תיקון המידות. יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il