השו"ע פוסק שאדם שמוריד את טליתו אפילו למעט זמן-חייב לברך שוב, והוא הדין בתפילין. לעומת זאת מרן פוסק שאדם הנמצא בסוכה ויוצא וחוזר לאלתר - לא צריך לברך שוב. מהי הסיבה להבדלים בהלכה בין המקרים הנ"ל? הרי בכולם מדובר על ברכת המצוות וצריך להיות אותו דין!

בתפילין וציצית, זמן המצוה הוא בזמן שמניחים תפילין ומתעטפים בציצית. לאחר מכן כאשר הוא מוריד אותם, נגמרת המצוה, ולכן צריך לחזור ולברך אם רוצה לקיים מצוות אלו שוב. אבל בסוכה המצוה היא שהסוכה תהיה דירתו של האדם. האדם יוצא ונכנס לדירתו תדיר, ואין זה נקרא שהוא מסיח דעתו מביתו, אף-על-פי שיצא ממנו. לכן בסוכה לא צריך לברך שוב.