בשכונתנו מסתובב אדם שאינו מיושב בדעתו ולפעמים יש לו התקפות והוא מזיק לרכבים, האם ניתן לחייבו על הנזקים, או שגורלנו לסבול מאדם זה ולהפסיד את כספינו?

שלום וברכה, המשנה בבבא קמא פרק ח, ד אומרת: "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין". וכן נפסק להלכה בשו"ע סימן תכד, ח. לכן באופן כללי אין לחייב שוטה שהזיק. (לגבי קטן שהזיק יש מחלוקת האם ראוי שיפצה את הניזק כאשר הגדיל, עיין שו"ע או"ח סימן שמג בדברי הרמ"א: "טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין".) אך יש מקום לדון האם יש לחלק בין שוטה שהזיק פעם אחת לשוטה שמועד להזיק, המשנה בבבא קמא ד,ד אומרת: "שור של חרש שוטה וקטן שנגח, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס". שואלת הגמ' (לט.) הרי לא מחייבים קטנים אפילו חוב שרובץ עליהם אלא א"כ יש ריבית בחוב זה? מתרצת הגמ': "מזיק שאני". "לטובת העולם שלא ירבה להזיק, נזקקין לנכסיהן אפילו כשהן קטנים" (רא"ש). סוגיא זו מדברת על שור של שוטה שהזיק והשאלה היא זה הדין גם בשוטה שהזיק בידיו? הנימוקי יוסף (יט. בדפי הרי"ף) מחלק בין נזקי שור לנזק בידים האפוטרופוס יכול לשמור על השור וכך מסתמא לא יהיה נזק, אך אם בכל זאת יהיה נזק מחייבים את הקטן. אבל האפוטרופוס לא יכול לשמור על הקטן עצמו ואם נחייב אותו לא ישאר לו ממון. לפי דברי הנמוקי יוסף לא ניתן לחייב את השוטה. אך מדברי המרדכי (גיטין רמז שפב) נראה שלא מחלק חילוק זה וז"ל": "יש להמתין עד שיגדלו וכגון שהקטן בעצמו אין עושה ההיזק בידים לאחרים". מוכח שכאשר עושה הזק בידים יש לחייבו, והביאו הרמ"א (שו"ע חו"מ קי, ה): "מי שצווח על יתומים קטנים שיש לו היזיקות מהן, אין מעמידין להן אפוטרופוס לדון עמו בעודן קטנים, אם לא שמפורסם שהם מזיקים אותו בידים". ואף שהסמ"ע (קי,טו) מסביר שהכוונה שמעמידים אפוטרופוס כדי שלא ימשיך להזיק אבל אין מחייבים את הקטן, אך מדברי המרדכי, שהוא מקור דברי הרמ"א, לא משמע כך. וכן נראה מדברי המהר"י ברונא סימן יט: "היכא שעושה ההיזק בידים לאחרים נזקקים לקטן מיד. וי"ל היינו שיש לירא שמא יוסיף עוד לאחרים ויזיק לאחרים כההוא דת"ק בעבדי דאינשי כדמייתי שם במרדכי". והביאו המגן שאול (קמו) לגבי שוטה שהזיק. א"כ ישנה מחלוקת בין הראשונים בזה ולענ"ד הרמ"א פסק שניתן להעמיד אפוטרופוס לחייב את השוטה כאשר הוא חוזר ומזיק פעם אחר פעם. ועל ביה"ד להכריע כמי לפסוק. אך גם אם לא ניתן לחייבו מהדין, ביה"ד ע"פ שיקול דעתו יכול לחייב את המזיק לטובתו שלא ישנאו אותו כל השכנים. וכך כותב הרמ"א (קי סעיף ה): "י"א דממנין לעולם אפוטרופוס, בין שיש ממש בטענותיו או לא, אולי יתפשר עמו לטובת היתומים". וכן מצאנו גם לגבי יתומים שניתן לחייבם מכח פשרה - שו"ע (חו"מ יב, ג) – "מותר לב"ד לוותר בממון היתומים חוץ מן הדין, כדי להשקיטם ממריבות". וכן יש להנהגת הציבור להענישו כדי שלא ימשיך לעשות מעשים אלו, וכך כתב השו"ע (חו"מ שמט, ה): "ראוי לבית דין להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה, כדי שלא יהיו רגילים בה. וכן אם הזיקו שאר נזקים". ואם כיום לא ניתן להכותם, ניתן לדווח עליהם למשטרה והיא תיקח אותם למוסד סגור וכדו' וכך יירתעו מלשוב ולעשות מעשים אלו בברכה,