שלום קוראים לי אשר לייב,אני בן 12 (כתה ז`). יש לי שאלה (שלדעתי) קשה שנשאלה בכתה שלי ואני ממש רוצה תשובה: אם אנו יודעים של"ט המלאכות הם המלאכות לבניית המשכן ומלאכת חורש היא היתה במשכן בחרישת, קצירת... סממנים לצביעת יריעות המשכן, אז משמע שחרשו במדבר. ואיך זרעו סממנים לצביעת המשכן באמצע המדבר?שום דבר לא יצמח במדבר (בודאי לא סממנים מיוחדים לצבע)? ענו בכתה כל מיני תשובות, כמו שיעקב אבינו הביא עם עצי השיטים ואני אמרתי שבתוך ענני הכבוד היה "מזגן" כך שיש אפשרות להצמיח סממנים אבל אין תשובה אמיתית. תודה רבה!

שלו', יפה שאתה מעמיק בלימוד התורה, אשר לשאלתך - א. ראש לכל נזכיר שתוספות (חולין פח ע"ב ד"ה אלא) כתבו כי "אז כשבאו שם ישראל היה מצמיח". ב. מעין זה כתב החיי אדם (נשמת אדם כלל ט אות ב): "דבמדבר סיני שהיו עושין המשכן היה ראוי לזריעה וחרישה, דדוקא במדבר הגדול כתיב 'לא מקום זרע' (במדבר כ, ה)". ג. מנחת חינוך (מצוה לב, מוסך שבת החרישה ו) כתב כך: "לכאורה, במדבר היאך היה חרישה וזריעה, הא עפר מדבר אינו מצמיח... יותר נראה, דודאי לא היו חורשים אז לצורך סממנים, כי היה מוכן בידם, אך הפירוש מלאכה שהיתה במשכן, אותם דברים שהיו נצרכים במשכן, כגון לסממנים היו צריכים לחרוש ולזרוע, זה הוי במשכן, וכן כתב פני יהושע שבת ע"ה ריש ע"א, וזה ברור". ד. הפני יהושע – שצויין - כתב זאת ביחס למלאכת צידה – כיצד התקיימה במדבר, שהרי עזים ואלים מאודמים היו מצויים בבתים, אלא שאין צורך שתהיה המלאכה בפועל ממש במשכן, אלא העיקר הוא, שמלאכה זו שייכת בדברים שהיו במשכן. או אז הוסיף "כדאשכחן בזורע וחורש, דמסתמא לא היו זורעין וחורשין אותן הסמנין שהיו צריכין למשכן, אלא שהיה מצוי בידן, אפילו הכי כיון דשייך זריעה וחרישה באותן מינין חייב, א"כ ה"ה לצידה". ה. מעין זה כתב גם החתם סופר בחידושיו (שבת עד ע"א ד"ה שכן): "והיותר נכון בזה לפע"ד הוא, דהרי בוודאי במדבר לא חרשו וזרעו סממנים, והתכלת הביאו עמם ממצרים, כמו עצי שטים, ורק אנו מחשבים עשיית התכלת מתחילתו על ידי זריעה וקצירה וטחינה וכדו'...". ו. בשו"ת 'ערוגת הבשם' (או"ח סי' פ) כתב, שיתכן שבמדבר זרעו את הסממנים בעציץ נקוב, ולכן כן היו במשכן מלאכות אלה, מאחר שזריעה בעציץ נקוב נחשבת כיונקת מן הקרקע; והעיר עליו שם בנו. סברא כזו העלה גם הרמ"ד פלאצקי בספרו חמדת ישראל ח"ב סי' יד אות ג, שדחה אותה, עיי"ש. ז. אור החיים (במדבר טו, לב) כתב שבארה של מרים הישקה את הקרקע במדבר ולכן כן הצמיחה - "היה מעלה גנות ופרדסים"; וכך עולה גם ממדרש תנחומא. ועוד נאמרו בזה יישובים נוספים.