שלום הרב, התפללתי היום ובשמע ישראל הבחנתי בדבר מעניין - לכאורה אם אנחנו אוהבים את השם בכל לבבנו אז אנחנו אוהבים אותו בכל נפשנו? אז למה יש כאן סוג של כפל לשון? אשמח לתשובתך, אורי, בן 9 .

בס"ד שלום אורי, שאלה מצוינת שאלת! גם חז"ל התקשו בזה, ואכתוב כאן את לשונו של רש"י הקדוש על הפסוק, שמביא את התשובות של חכמים: ואהבת - עשה דבריו מאהבה אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו: בכל לבבך - בשני יצריך. דבר אחר בכל לבבך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום: ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך: ובכל מאדך - בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך. דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת פורענות וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא וגו' (שם קטז, ג) צרה ויגון אמצא וגו': כלומר, בפסוק זה אנו מודיעים ובכך גם מפנימים בתוכנו, שאהבת ה' שלנו באה לידי ביטוי בכל מיני אופנים. בכל לבבך הוא ביטוי לעבודת ה' בכל כוחות החיים. ובכל נפשך הוא ביטוי למסירות הנפש בעבודת ה', שמגיעה במקרי קיצון, חלילה, למסירות נפש ממש. אשריך! המשך כך בשימת לב בתפילה ובלימוד - ה' מאד שמח בך!