זמן רב אני תמה איך יכול להיות שהתורה אוסרת צער בעלי חיים מתוך רגישות לצערן של החיות, ומצד שני, לגבי האישה, התורה מתירה לאדם לכתחילה להתחתן עם אישה שניה למרות הצער הרב שדבר זה גורם לאשת הנעורים. אם לבעל אסור לצער את אשתו והוא חייב לאהוב אותה כגופה, כיצד יתכן שמותר לו לעשות בדיוק ההפך – לקחת אישה נוספת? לגבי מצוות ייבום, האם מותר לאדם לפגוע באשתו כדי לבנות את בית אחיו המנוח?! הרי אם היבם נשוי ונושא יבימתו, קרוב לוודאי שמעשה זה יערער את יציבות ביתו ויצער את אשתו צער רב!

לשואל שלום, אכן נשיאת שתי נשים איננה דבר שלכתחילה. וכבר בלשון התורה רמוז דבר זה, שנישואים עם שתי נשים איננו דבר רצוי – "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" (דברים כא, טו), וכבר העיר על כך הרצי"ה בשיחותיו (דברים עמ' 361). וכשנתבונן על גדולי האומה, כמו אברהם אבינו שנשא את שרה והגר, יעקב שנשא את רחל ולאה ואלקנה שנא את חנה ופנינה, ניווכח שבכל המקרים הנזכרים בולט הדבר שהנישואים עם אישה שניה היו מתוך אילוץ ולא לכתחילה. רק אצל מלכי ישראל מוצאים אנו ריבוי נשים כדבר שלכתחילה, וזאת כנראה כדי להבטיח את המשך שושלת המלוכה ומשום כבוד המלכות. על כך יש להוסיף, כי מצוות פריה ורביה היא המצוה הראשונה בתורה, והיא מן החשובות שבמצוות, כלשונו של ספר החינוך (עשה א): "משרשי מצוה זו, כדי שיהיה העולם מיושב, שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: 'לא לתהו בראה לשבת יצרה' (ישעיהו מה, יח), והיא מצוה גדולה, שבסִבתה מתקיימות כל המצוות בעולם, כי לבני אדם ניתנו, ולא למלאכי השרת... והמבטלה ביטל עשה, ועונשו גדול מאד, שמראה בעצמו שאינו רוצה להשלים חפץ השם ליישב עולמו". בנוסף, ההלכה (שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד, י) קובעת, שאדם שנשא אישה, אם לא נולדו לו ילדים מאישה זו במשך עשר שנים, עליו לגרש אותה, כדי שיוכל לשאת אישה אחרת ולקיים עמה את המצוה (ראה רמ"א שם, שבזמן הזה אין נוהגים לכוף כלל). ובמצוות ייבום התורה התירה אשת אח כדי שתהיה המשכיות. הבנת החשיבות שהתורה מייחסת להמשכיות הזרע בישראל, מאפשרת לנו להבין מדוע בדורות ראשונים, במקרים שבהם לא זכו לראות פרי בטן, בחרו לשאת אישה שניה, על אף שאין זה דבר רצוי. במשך הדורות, עם הירידה הרוחנית והמוסרית נאסר הדבר בגזרת חרם על ידי רבנו גרשום. מדוע? בדברי הראשונים והאחרונים נאמרו שני טעמים עיקריים, ואלו הם: א. הפן הכלכלי. רבנו גרשום חשש שמא יישא אדם מספר נשים ולא יהיה בידו לפרנסן (ראה שו"ת מהר"ם פדובה סימן יד). ב. משום שמצב כזה יגרור אחריו קטטות ומריבות בין הנשים, כפי שמצינו כבר בתנ"ך, ובשל כך נקראו "צרות", שכל אחת צרה בחברתה (ראה שו"ת הר"ן סימן מח). לגבי מצוות ייבום, עקרונית גם אח נשוי יכול לייבם את אשת אחיו שנפטר ללא ילדים, כי כשרבנו גרשום מאור הגולה החרים אדם שיישא שתי נשים, לא החרים במקרה של ייבום (ראה שולחן ערוך אבן העזר סימן א, י). נראה שרבנו גרשום סבר, שבמקרה טרגי זה, שבו נשארה בת משפחה אלמנה בלא זרע המשך, בוודאי גם אשת האח תתעלה למעלה מצרכיה הפרטיים ותרצה לגמול חסד עם גיסתה המסכנה. כך נהגו דורות ראשונים, מכל מקום בדורנו אין נוהגים כך למעשה, אלא חולץ ולא מייבם. בברכה נאמנה