- משפחה, ציבור וחברה
- סדרי הדין והדיון
99
שאלה
מי שתבע בערכאות ואינו צייתא דינא, האם כדי לתבוע אותו בנושא אחר לאחר כמה שנים צריכים לקבל היתר
תשובה
בשולחן ערוך חושן משפט סימן כו סעיף א נכתב:
"אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם (פי' מושב קבוע לשריהם לדון בו), אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה "
למדנו מכך שישנם שתי בעיות בדין הערכאות א. גזל -שמא אינו חייב מדין תורה או שמא חובו קטן ממה שפסקו לו הערכאות. ב. הרמת יד - עצם הדיון במערכת שאינה דנה על פי תורה או בדיינים שאינם יהודים, אף שיפסקו לכאורה את אותו פסק בעייתית,והרי זו קריאת תגר (הרמת יד) נגד משפט התורה ופרטי דיניו.
ובסעיף ב כתוב:
"היתה יד עובדי כוכבים תקיפה, ובעל דינו אלם, ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה; אם לא רצה לבא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עובד כוכבים מיד בעל דינו."
בדין "נטילת רשות" נחלקו האחרונים. יש שראו זאת כפסיקה של בית דין שאכן האיש האלים שאינו מציית לדין חייב -וה"ערכאות" אינם רק סוג של הוצאה לפועל -מימוש הדין כשיד ישראל קצרה מלהושיע.(נתיבות המשפט ביאורים סק' ג')
יש שראו זאת כסוג של קנס, שאף שבית הדין אינו יודע ולא נתברר בפניו בוודאות עניין החיוב אך בשביל ש"לא ייצא חוטא נשכר" ו"כאשר עשה כן ייעשה לו" התירו לפנות לערכות כעין דין של קנס.
ההשלכות למחלוקת זאת -א. האם צריך פסק בית דין על עצם החוב ב. האם בית הדין מאשר גם כמה מותר לגבות ממנו או שמא מכיוון שלא ציית לדין מותר מדין קנס לגבות ממנו יותר ואז אין בזה משום גזל (ערוך השולחן שם.סעיף ב')
יש שהתירו במצב שיש "אומדנא דמוכח" שאינו ציית דינא (די לנו ששלשה אנשים בטוחים שלא יגיע לדין) ניתן להתיר לדון בערכאות ואין צורך בבית דין/ שלשה דיינים. (כסף הקדשים חו"מ כו)
נראה לענ"ד שבמצב כזה, שבעבר אדם היה בבחינת "לא ציית דינא" וברור לכל שלא חזר בתשובה (אומדנא דמוכח), בעניין זה אפשר להסתמך על הדעות שלא מצריכות בית דין וללכת לתלמיד חכם הבקי בדיני ממונות, לפרט בפניו את המקרה, ולקבל ממנו אישור לתבוע בערכאות