מוסבר שאף על פי שאשת אחיו זהו איסור ערוה מדאורייתא - הנה התירו זאת מפני כמה סיבות (ראה מקרופדיה תלמודית (ויקישיבה) ערך יבום). והנה, הרמב"ם כתב (הלכות יבום וחליצה פ"ו ה"ח) שערוה היא אחת מהנשים שפטורות מן החליצה ומן היבום - זאת כיון שאין בה ליקוחין, והכתוב אומר "ולקחה לו לאשה". ואם כן, מדוע באיסור אשת אח ידחה - והרי אין ליקוחין בערוה, ומה ישנה זה שהתירה זאת התורה; הרי אין בה ליקוחין?! וגם אם תמצי לומר שכן ניתן להתיר במקרים מסוימים - מדוע לא נתיר בכל מקרה, משום מצות יבום?

שלום אשת אח מוגדרת ערוה, ואחד מדיני ערוה הוא, כפי שציינת מהרמב"ם שלא תופסים בה קידושין. דין זה נכון לכל ערוה ואף לאשת אח שלא חלה עליה מצות יבום. התורה חידשה שבמקרה מסויים שאשת אח ללא בנים (עם עוד תנאים נוספים) תתיבם לאח המת. זהו מקרה שבו התירה התורה את הערוה. לא ניתן ללמוד ממקרה זה לשאר עריות. המקור לכך הוא הגמרא בתחילת מסכת יבמות העוסקת בסוגיית עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, והגמרא שם לומדת מפסוק מיוחד המילה "עליה" באיסור אחות אשה שנפלה ליבום שהיא שלא מתייבמת ומהפסוק הזה לומדים לאסור גם כל שאר העריות שנופלות לייבום. יום טוב