רש"י בבראשית (לח, כה) שממעשי דתמר לומדים ש"נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים", אבל למה לומדים את זה? הרי כאשר תוענים שקר למישהו, מותר להגיד שזה שקר ואפילו שהתובע התבייש! וכ"ש שכאשר רוצים להרוג על פי השקר הזה שלא רק מותר להכחיש אלא חייבים! תודה מראש.

לשואל שלום, הפני יהושע (בבא מציעא נט ע"א ד"ה ואמר) משיב על שאלה זו ומבאר, שמהמעשה של תמר ניתן להוכיח שהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, שהרי אסור לאדם לאבד עצמו לדעת, והמאבד עצמו אין לו חלק לעולם הבא, ואם למלבין פני חבירו יש חלק לעולם הבא, היה אסור לתמר לאבד עצמה כדי שלא להלבין את יהודה, מכיון שהאיסור לאבד עצמו חמור מהאיסור להלבין פני חבירו שהרי המאבד עצמו אין לו חלק לעולם הבא ואילו המלבין פני חבירו יש לו חלק לעולם הבא, אלא ודאי אף מלבין פני חבירו אין חלק לעולם הבא, ולכן מותר לאבד עצמו. בברכה נאמנה