האם קדושת בית הכנסת היא מצד ארון הקודש וספרי התורה, או מצד קדושה עצמית של קביעות מקום תפילה?

שלום וברכה, קדושת בית הכנסת היא מצד שבית הכנסת הוא מקום קבוע לתפילת הציבור, אף שאין שם ארון הקודש וספרי תורה (ראה מ"ב, סי' צ, ס"ק לח). אולם בית כנסת שיש בו ארון הקודש וספר תורה קדושתו גדולה יותר (ראה תשובות והנהגות, ח"ב תקלא). מקורות והרחבה: קדושת בית הכנסת היא מצד שבית הכנסת הוא מקום קבוע לתפילת הציבור. כך מוכח מרש"י (ברכות, ו., ד"ה 'במקום רנה'), ורבינו יונה (ד. ד"ה 'אימתי'). שוב מצאתי שכן כתב הפסקי תשובות ודייק כך מהמ"ב סי' צ' ס"ק לח. בית כנסת שיש בו ארון הקודש וספר תורה קדושתו גדולה יותר. כך עולה מתשובת הרמב"ם, לעניין דירה מעליו בתשמישים מגונים, (ראה שבט הלוי, ח"ט, סי' לב, ותשובת והנהגות ח"ב, תקלא). באופן רעיוני הדבר דומה לבית המקדש, שיש קדושה בעצם הבניין, אף בלי ארון הקודש. כאשר יש בו ארון הקודש כפי שהיה בבית המקדש הראשון קדושתו גדולה יותר (ראה תשובות והנהגות, שם על פי תשובת הרמב"ם). בברכה